ארכיון המדינה מפרסם היום, במלאת 40 שנה לרצח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן, קובץ מסמכים מיוחד שמתאר את מעשי ממשלת ישראל בראשות גולדה מאיר, במהלך הפרשה ואת הדיונים המתוחים תוך כדי המשבר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"הם לא עשו מאמץ מינימלי להציל את החיים", אמר ראש המוסד דאז צבי זמיר בישיבת ממשלה מיוחדת עם שובו ממינכן, במסמך שמתויג כ"סודי ביותר" והותר לפרסום רק כעת. "הם (הגרמנים) לא לקחו סיכון מינימלי לנסות להציל את האנשים, לא שלהם ולא שלנו".
בישיבה תיאר זמיר את הפעולה הכושלת להצלת בני הערובה, בפני ראש הממשלה מאיר. "הרושם שלי היה שכל העניין עלה להם לראש והם רצו לגמור את זה כך או אחרת", תקף את התנהלות הכוחות הגרמניים וסיפר שאמר לשר הפנים הגרמני שישראל מסכימה לשחרר 200 מחבלים בעסקת חליפין תמורת בני הערובה.
"אפשר היה לטפס על הקירות"
"הוא אמר שהם יהרגו במשך הלילה בכל שעה שני אנשים", מתאר זמיר את שיחתו עם שר הפנים הגרמני. "בני הערובה היו קשורים זה לזה, בקבוצות", מספר זמיר לשרי הממשלה על המראות הקשים של אותו לילה. "מה אגיד לכם? אפשר היה לטפס על הקירות", אומר ראש המסוד לשעבר על הרגע בו פתחו המחבלים באש והשוטרים הגרמנים לא הצליחו לחסלם.
לדבריו, "לעניין חיי בני אדם אין אצלם (אצל הגרמנים) כל ערך, לא לשלהם ולא של אחרים. לא הייתה להם שום תכנית להמשך ושום אמצעים לאלתר תכנית אלטרנטיבית".
לפי המסמכים, כשהתקבלו הידיעות הראשונות על האירוע במינכן פנתה ממשלת ישראל לממשלת גרמניה ולוועד האולימפי בדרישה להשעות את המשחקים - כל עוד לא שוחררו בני הערובה. אך השגרירות בבון דיווחה למשרד החוץ שראשי הוועד האולימפי ושלטונות גרמניה החליטו שלא להפסיק את המשחקים - בין היתר משום ש"לטלוויזיה הגרמנית אין תכנית אלטרנטיבית".
הגרמנים קבעו כי לא נמצא דופי בפעולה
במסמכים מתואר גם הוויכוח שהתפתח בשלב מאוחר יותר בין גרמניה לישראל, אודות השתלשלות האירועים ובעקבות הביקורת הקשה של ראש המוסד זמיר. בדוח הוועדה הגרמנית שבחנה את אירועי מינכן, נכתב שלא היה אפשר לשחרר את בני הערובה בכוח, בין השאר משום שממשלת ישראל סירבה להיענות לדרישות התוקפים לשחרור אסירים פלסטינים.
בתשובה לשורה של שאלות מבצעיות שהציבו מחברי הדוח הגרמני נקבע כי לנוכח התנאים ששררו במקום לא נמצא דופי בפעולת המשטרה הגרמנית.