הדבר הראשון שתופס את העין ביהודה ושומרון הם השלטים, הסיסמאות והכתובות. בכל פינה כאן מישהו השאיר מסר שמלווה אותך במסע הזה, המסע לארץ המאחזים. אומרים שהמקום להתחיל בו בכל ארץ חדשה הוא עיר הבירה. ואם למאחזים יש כזאת, זאת מגרון, המאחז הגדול ביותר.
"אני מקווה שהמס שפתיים והעבדות לארצות הברית, שבסוף יתגברו", אומר תושב המאחז, איתי הראל על הלחץ האמריקני והצהרות הממשלה בנושא. "אם היו פה שני אירועים משמעותיים: יום העצמאות וביקור אצל אובמה, אני מקווה שיום העצמאות יגבר ונהיה עם חופשי בארצנו".
הראל גם לא מודאג מעיסקת החבילה של אובמה - מאחזים תמורת טיפול בפצצה הגרעינית האירנית. "אז אני אומר", פורס הראל את תפיסת עולמו, "שתמורת שלא יאנסו את אחותך, אז תן לי את אימא שלך". "תהיה מלחמה גדולה מאד", חצי חוששת, חצי מאיימת חגית פינגר-רות ממאחז עמונה במידה וינסו לפנות אותה. "אנחנו אנשים מאוד חזקים".
ובשביל להבהיר, אחת ולתמיד שאובמה לא ממש מטריד אותם אחד התושבים דברים שיישמעו לרובנו מאוד חריפים. "כל זה שלנו", אומר אהר'לה מקרני שומרון. "יקח עשר שנים, עשרים שנה... מקסימום יהרסו צריף אחד בשביל שיהיה להם תמונות טובות להראות לכושי.. לכושון בארצות הברית. לתת לו אתנן".