בשנת 1987 ג'ונתן פולארד הורשע בארה"ב בריגול למען מדינת ישראל כשעבד בצי האמריקני ונידון למאסר עולם. הוא ישב 30 שנים בכלא ושוחרר לפני שלוש שנים וחצי ומאז הוא חי תחת תנאים מגבילים כבדים. בשיחה עם החדשות הוא מדבר בפעם הראשונה על האכזבה והכעס שלו מממשלת ישראל, שלטענתו שוב שכחה אותו.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
יונה לייבזון, שליחת החדשות לארה"ב, ראתה אותו אוכל עם רעייתו במסעדה בניו יורק ותפסה אותו לריאיון בלעדי ששודר אמש (שלישי) במהדורה המרכזית. הוא כועס על כך שלא עושים די כדי שיוכל לעלות לישראל, עד כדי כך שבסוף, הוא מסכים לומר למצלמה, את מה שהוא באמת חושב כשהוא יודע שהוא עלול להיענש על עצם מתן הריאיון.
פולארד מעולם לא דיבר כך. הוא אף פעם לא סיפר לעולם את שעל ליבו, מלבד כמה אמירות כלליות כי אסור לו להתראיין. גם כשניגשים אליו, הוא בקושי מסכים לחלץ כמה מילים.
כשנשאל אם הוא מאוכזב מהיעדר המאמצים שמפעילה ישראל להעלות אותו ארצה, פולארד השיב: "לולא הייתי מאמין בה' הייתי מדוכא מאוד כרגע. כדי להיות מאוכזב אתה צריך לצפות ליותר ורמת הציפייה שלי כל כך נמוכה אז אני לא מופתע". לאחר מכן פולארד עבר למתוח ביקורת חריפה על מה שהוא מכנה האדישות של הממשלה ועל הטיפול שלה בו ובאשתו.
"האדישות בנוגע להבאתנו לארץ הייתה מרסקת אותנו אלמלא הייתי יודע שאמונתנו בה' אם לא ידעתי שהאמונה שלנו ואהבתנו את הארץ ואת אנשיה חזקה כל כך שבסופו של דבר היא תוביל אותנו הביתה", אמר פולארד. לדבריו, אף גורם רשמי מטעם הממשלה לא נמצא איתו בקשר.
"תמיד יש משהו דחוף יותר"
במהלך השנים נערכו אינספור הפגנות, יוזמות ומהלכים כדי לשחררו ולהעלותו ארצה, חלקם באפיקים גלויים וחלקם פחות. בנובמבר האחרון נחשף במהדורה המרכזית כי ירושלים העבירה למשרד המשפטים האמריקני בקשה רשמית לאפשר לפולארד למצות את הדין בישראל בהסכם מוסדר בין המדינות, אך הבקשה נדחתה. כעת הוא כבר לא מסתיר את הביקורת שלו.
"היו כמה אפשרויות שהיה ניתן לעשות את זה (להעלות אותי ארצה - י.ל.)", אמר פולארד. "זה עניין של סדרי עדיפויות ותמיד נדמה שיש משהו דחוף יותר. אם זו העסקה עם אירן או המעבר של השגרירות לירושלים או הגולן, ההכרה בריבונות שלנו ברמת הגולן. תמיד יש משהו. אז כדי להפוך אותי לעדיפות זה אומר שלממשלה צריך להיות אכפת ממני כדי להגיד באופן גלוי: זה מה שאנחנו רוצים, זה הזמן שלו לחזור הביתה".
פולארד, עם אזיק אלקטרוני, לא רק מוגבל לאן שהוא יכול או לא יכול ללכת, אלא גם חייב לשהות בשעות הערב והלילה בביתו. יותר מכל, נראה שפולארד ורעייתו אסתר חושבים ששכחו מהם ושהם נותרו מאחור.
"אני מודאג מאוד ממה שנגזר מכך לגבי המחויבות של הממסד הפוליטי ולביטחון של כולם", רמז פולארד. "אם לא אכפת לכם מאדם כמוני שבילה 30 שנים בכלא בשם ארץ ישראל ואזרחיה, כמה דאגה אפשר להפגין כלפי כל אחד במדינה? מחיילינו ועד האזרחים".
עוד אמר פולארד: "אם אתם לא נוקטים מחויבות כזו כלפי אדם אחד, זה מעיד על כך שאין לכם מחויבות כלפי אף אחד במדינה. זה המבחן. האם תהיו מוכנים להילחם למען אדם אחד? ואם לא, אז תסיקו את המסקנות בעצמכם".
פולארד ורעייתו מסרבים לאבד תקווה, אך מדבריהם נשקפת האכזבה באופן מאוד ברור. מבחינת הביקורת, חשוב להם שידעו שהם עוד לא ויתרו. כשנשאל מה היה רוצה שהציבור בישראל יידע, פולארד השיב: "שאנחנו עדיין נאבקים להגיע הביתה. ואם ירצה השם, נגיע הביתה".
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "ישראל נותרה מחויבת להשבת ג'ונתן פולארד לישראל. ראש הממשלה נתניהו העלה את הנושא פעמים רבות מול הממשל האמריקני וכך ימשיך לעשות עד להשבתו לישראל".