חמש פעמים בשבוע נוסע עווני אלמשני בין גדרות, התנחלויות ומחסומים בדרך לעבודה. זו נסיעה שאמורה לקחת 25 דקות, אבל בפועל יכולה להימשך גם שלוש שעות. אולם חרף היותו פליט בן מחנה דהיישה שליד רמאללה - אחד המחנות הלאומניים ביותר בשטחים - הוא לא מהסס להודות שהוא בעד פתרון המדינה האחת. "יותר מחצי מהפלסטינים תומכים בפתרון המדינה האחת", הוא מפתיע. "מה הבעיה אם תהיה מדינה פלסטינית או לא? אם אקבל זכויות מלאות, לא אכפת לי בכלל שראש הממשלה שלי יהיה גם ישראלי יהודי".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"בעוד 20 שנה נהפוך למדינה אחת, היא תכיל 70% פלסטינים והיא לא תהיה גזענית", הוא משוכנע, ובמידה מסוימת הוא לא לבד - גם במרכז הליכוד כבר הצביעו בעד סיפוח השטחים לישראל. המשמעות? ההפרדה נכשלה, שטחי יהודה ושומרון או הגדה המערבית יהפכו להיות רשמית חלק ממדינת ישראל. המדינה הפלסטינית שמדברים עליה כבר 25 שנה לא תקום, ובין שניים ל-2.5 מיליון פלסטינים ישובו להיות כאב ראש אמיתי למדינת ישראל.
אין הרבה אנשים שמזוהים עם המשא ומתן ועם רעיון שתי המדינות כמו סאיב עריקאת, הדיפלומט הפלסטיני הבכיר ביותר - וגם הוא מודה שמשהו בשטח משתנה. "התמודדתי עם הדילמה בעת האחרונה בכנס של המועצה המרכזית של אש"ף: היה אדם צעיר שנעמד ואמר לי שבמקום לעבור השתלת ריאה, אני צריך לעבור השתלת לשון כי אני מוליך שולל את העם שלי ולא מביט למציאות בעיניים", הוא חושף. "זה לדעתי הזרם החדש של התנועה הפלסטינית הלאומית - מדינה אחת עם זכויות שוות לכל".
"באופן אישי, איני יכול לסגת ממחויבותי לפתרון שתי המדינות", הוא מדגיש. "זו הרי האפשרות היחידה. אלה שחותרים תחתיה יישאו באחריות למספר הישראלים והפלסטינים שימותו עד שנגיע להבנה שעלינו לשוב לפתרון שתי המדינות".
כדי להבין את המורכבות בשטח - כדאי להגיע למחסום קלנדיה, שמפריד אך גם מחבר בין העולמות השונים. "זהו המעבר בין שתי מדינות, בין שתי תרבויות, בין שני עמים, בין שתי ישויות", מדגיש ד"ר רוני שקד ממכון טרומן באוניברסיטה העברית. עד לא מכבר היה פרשן לענייני פלסטינים, ולמי שחי על התפר הזה, בין העולמות, קשה שלא להפוך לנביא זעם. "השיח הזה מהותי ועמוק כי נמאס להם", הוא מדגיש. "היום 52% מהתושבים בין הים לירדן הם יהודים, ו-48% הם פלסטינים ערבים. בעוד ארבע-חמש שנים אנחנו מגיעים לרוב לא-ציוני במדינת ישראל".
מבחנת ממשלת ישראל, גם אם לא מצהירים על כך בגלוי, הפור נפל: הסיפוח כבר כאן. אין הוכחה ברורה יותר מאשר הכסף: לפני שנה בדיוק הוחלט על תכנית לשיפור התשתיות מעבר לקו הירוק, בעלות של כחמישה מיליארד שקלים. הכוונה היא מחלפים, מנהרות, כבישים עוקפים - ומי שמשקיע כאלו סכומים כנראה לא מתכוון לעזוב.
"הצד הישראלי הגיע לנקודת האל-חזור. כלומר, מדינה פלסטינית בעלת רצף טריטוריאלי בגדה המערבית תהפוך, או כבר הפכה, לבלתי אפשרית ללא פינוי התנחלויות", אומר ד"ר ח'ליל תופקג'י, גיאוגרף וחבר המשלחת הפלסטינית בוועידת מדריד. היות וחיים בשטחים אלה כיום כבר כ-600 אלף יהודים, היפרדות מתחילה להיראות כמשימה בלתי אפשרית. "אם מי ששולט בבית אל יהיה מי שישלוט כאן, כלומר המנהל האזרחי, אז שיועברו המפתחות למנהל ונשוב להיות תחת הכיבוש. נהיה חזקים יותר", מתעקש תופקג'י. "טרם הגעת הרשות הפלסטינית, היינו חזקים הרבה יותר".
רבים בשטחים יסכימו עם הדברים האלה. אחרי מחסומי האבנים, עדות לעימותים האחרונים, שמסמנים את הכניסה לשכם, מגיעים לשטחי A - ושם הרשות הפלסטינית נוכחת מאוד. באופן פרדוקסלי חזקה מתמיד. מרכז שכם, למשל, צבוע צהוב, צבע הפתח - אבל האכזבה והייאוש מהיעדר אופק, כל אופק, עושים את שלהם. "אתה עכשיו חזק ממני, ביום מן הימים אהיה חזק ממך", אומר תושב חווארה אבו ריזק. "אין אדם שנשאר חזק תמיד".
כשהפלסטינים מדברים על כוח - הם לרוב מתכוונים לדמוגרפיה. מרבית הדמוגרפים מסכימים שבין הנהר לים יש כמעט שוויון בין יהודים לערבים, אלא שהרוב היהודי הקטן צפוי גם הוא להתכווץ ולהיעלם בעוד כמה שנים. אם כך, מדוע להעניק בכלל אזרחות לפלסטינים ? ואולי בכלל אפשר לספח רק חלק מהגדה, כמה שיותר שטח עם כמה שפחות תושבים?
"הם מאמינים שהם יכולים לקבל את מה שמר בנט רוצה - מדינה אחת עם שתי מערכות שלטון", מסביר עריקאת. "המונח הוא אפרטהייד, וזה לא מעשי. מה הייתה דרום אפריקה בשנת 1985, היא לא הייתה מעצמה? היא לא הייתה היצואנית הגדולה ביותר? ואז היא התמוטטה". אלמשני מוסיף כי "לפי התכנית שלו, יישארו לפלסטינים 40% מהגדה ולאחר עשור יהיה פיצוץ אוכלוסין, וזה יבוא על חשבון 60% השטח שישראל תיקח. הדבר הזה לא יצליח, זו אשליה של ישראל".
היחסים בין ממשלת ישראל לבין רמאללה מתאפיינים בחשדנות ובחוסר אמון עמוקים. כבר שנים שלא מדברים, בינתיים בונים מעבר לקו הירוק, והרבה - מעמיקים את הנוכחות הישראלית בשטחים - ההפרדה מתרחקת ומול העיניים הולכת ונבנית דמותה של המדינה האחת. ויש מי שמתחיל לסכם. "בהתחשב בנסיבות הנוכחיות, אני לא מאמין שהרשות הפלסטינית תחזיק מעמד" מתנבא עריקאת. "אני עלול להכעיס את הנשיא שלי, אבל הנשיא האמיתי של הפלסטינים הוא שר הביטחון הישראלי, וראש הממשלה האמיתי שלהם הוא מתאם הפעולות בשטחים".