המתקפה על ישראל שהחלה בבוקר שבת 7 באוקטובר הדגימה באופן אכזרי וכואב עד כמה השתכלל חמאס והתחזק טקטית ואסטרטגית מאז החל להתבסס בעזה בסוף העשור הראשון למאה הנוכחית. "מנהרות החמאס" המפורסמות מילאו תפקיד מרכזי בהתפתחות הזו, וגם כעת: איום החדירה התת-קרקעי - וכעת גם היכולת להחביא בתוך המנהרות מחבלים וחטופים כאחד - הם סיבות לדאגה מבחינת ישראל ומקשות על שחרור החטופים, פעולה קרקעית ועל הפלת שלטון חמאס.
רק אתמול (שני) היה זה בכיר חמאס מוסא אבו מרזוק, שהצהיר: "את המנהרות בעזה בנינו כדי להגן על עצמנו, (על חמאס) מפני מתקפות, ולא עבור האזרחים. הן נועדו להגן עלינו ממטוסים, אנחנו נלחמים בתוכן". לא רבים מכירים את המנהרות כמו פרופ' יואל רסקין מאוניברסיטת בר-אילן, שעקב אחר "האבולוציה" של המנהרות ברצועת עזה וניתח את התנאים שאפשרו את היווצרותן.
Hamas Official Mousa Abu Marzouk: The Tunnels in Gaza Were Built to Protect Hamas Fighters, Not Civilians; Protecting Gaza Civilians Is the Responsibility of the U.N. and Israel #Hamas #Gaza pic.twitter.com/LlIVcQX6dt
— MEMRI (@MEMRIReports) October 30, 2023
צילומי חתונה - ליד מנהרות הטרור
"הזינוק בקצב הצמיחה של המנהרות, לא רק בגודל, אלא גם בייעוד, ליווה את התפתחות התפיסה המבצעית של חמאס. זה התחיל כהברחת טובין, התקדם להברחת אמל"ח, ובהמשך למנהרות תופת. בשלבים האלה התפיסה של הארגון הייתה טקטית", הוא מסביר. כיום הוא מספר שבעזה אף צומחת מעין תרבות מנהרות שכוללת ביקורי קייטנות, צילומי חתונה - וסיורים תיירותיים מתחת לאדמה.
"מאוחר יותר התפתחו מנהרות חטיפה, כמו זאת ששימשה לחטיפת גלעד שליט, ומנהרות תקיפה. השלב הבא היה מנהרות התקפיות אסטרטגיות שהתפתחו בתקופת צוק איתן. המנהרות החדשות האלה התאימו לתיאבון המבצעי הגדל של חמאס, שאנשיו ראו שזה כל הזמן מצליח – לצה"ל אין מענה", הוא מדגיש.
רסקין, גיאומורפולוג וגיאולוג מהמחלקה לגאוגרפיה ולימודי הסביבה בבר-אילן, פרסם ב-2020 כפרק בספר את מחקרו "לחימה תת־קרקעית ברצועת עזה והמורכבות הצבאית בהתמודדות מולה". ומאמר באותו נושא נמצא כעת בשלבי קבלה לכתב העת האקדמי Studies in Conflict and Terrorism. בעבודותיו הוא מתאר את נתוני השטח ואת התנאים הגיאו-פוליטיים שסיפקו את "הקרקע הפורייה", תרתי משמע, לצמיחת המנהרות. המחקר הענף מבוסס על ניסיונו של פרופ' רסקין כראש מדור מחקר שטח בפיקוד דרום בשנות ה-2000, אז הכיר מקרוב את דפוסי הפעולה של חמאס - וגם על מידע שפורסם בתקשורת.
לדבריו, "למנהרות בעזה יש מאפיינים משותפים בסיסיים עם מערכות חפורות נוספות המוכרות בארץ ובמקומות אחרים בעולם ולאורך ההיסטוריה, כמו מערות קבורה, מכרות, ומערכות מסתור. על פי רוב, כאשר מדובר במצבי עימות, תת-הקרקע משמש כאמצעי להקלת המעבר מהצד החלש אל הצד החזק. כל מערכת מנהרות שונה וייחודית וקשורה לתנאים הגיאולוגיים, הגיאוגרפיים והגיאופוליטיים במקום".
השינויים בפעילות המנהרות - והפיתוחים החדשים
בריאיון ל-N12 הוא מסביר את ההיסטוריה של המנהרות הללו: "הן התפתחו בכמה שלבים, שכל אחד מהם מתואר כקשור להתפתחות גיאופוליטית באזור. השלב הבוסרי החל ב-1982: בעקבות הסכמי השלום עם מצרים וקביעת קו הגבול שחצה את רפיח וחילק אותה בין עזה למצרים, תושבים כרו מנהרות ששימשו להברחת טובין ובעיקר לאיחוד משפחות שפוצלו בין שני חלקיה של רפיח. המנהרות לא שימשו אז לטרור ונחפרו בעיקר על ידי כורים מקומיים בעלי ניסיון בחפירת בארות".
"ב-1994 החלה מגמת עלייה במספר מנהרות ההברחה לטובין ואמצעי לחימה (אמל"ח) בין רפיח המצרית ובין רפיח העזתית, שעברה לשליטת הרשות הפלסטינית במסגרת הסכם אוסלו. בשנת 2000 החלה התעצמות בתחום השימוש בתת-הקרקע בעקבות האינתיפאדה השנייה ולנוכח ההכנות של צה"ל לפלישה לרצועה במסגרת מבצע 'חומת מגן'", הוא מסביר. "בתקופה זאת התגברו הברחות האמל"ח וכריית המנהרות ברפיח. בהמשך חלחלה בעזה ההבנה שאין לישראל מענה אפקטיבי, וחמאס וגורמים נוספים הגבירו ופיתחו את הפעילות בתת-הקרקע, שכללה פיצוצים מתחת לעמדות של צה"ל דרך מנהרות התקפיות".
לאחר יציאת ישראל מרצועת עזה ב-2005, הוא מסביר, פחתה ההשקעה במענה הצה"לי לאתגר המנהרות - "ומנגד, מנהרות ההברחה התרחבו בגודלן ובפריסתן המרחבית, פירים לכניסה ויציאה כבר מוקמו בתוך סככות ייעודיות וגלויות, סחורות ואמל"ח עברו ללא הפרעה, ובבניית דפנות המנהרות נעשה שימוש בבטון ולא רק בעץ כבעבר. כך חמאס התחמש ואף עבר לייצור נשק עצמאי מחומרים מוברחים, וכריית המנהרות ההתקפיות הופנתה לעבר ישראל".
עם השתלטות החמאס על רצועת עזה ב-2007, החלה תקופה שרסקין מכנה "תקופת ההתבססות". בהיעדר הפרעות משמעותיות מצד ישראל או מצרים, ובהמשך לחטיפת גלעד שליט ב-2006, תחום לוחמת תת-הקרקע בעזה התרחב - והתפתחה תפיסת לוחמה שבימים אלה לדבריו אנו עדים לתוצאותיה: "נחפרו מנהרות גישה לעמדות ירי תלול-מסלול, למוקדי אחסון של אמל"ח ולמפקדות. מ-2009, כחלק מגישתו ההוליסטית, חמאס עבר לשימוש אסטרטגי בתת-הקרקע וחפר כ-35 מנהרות התקפיות, חלקן חודרות מאות מטרים לתוך ישראל. לא מדובר רק בחלל מעבר מאורך מנקודה לנקודה - במנהרות יש חדרים, אולמות ומחסנים והפיר עשוי להיות אופקי, אנכי או משופע. עם כניסה ויציאה, מספר כניסות ויציאות או עם כניסה בלבד".
המידע שחמאס מנסה להסתיר
ניתן להניח שתחת אדמת עזה פרוסה רשת מנהרות ענפה של עשרות רבות עד מאות קילומטרים, אך פרופ' רסקין מסביר שקשה למפות את רשת המנהרות באופן מדויק - וכי מדובר במידע מסווג מאוד. המכשול התת-קרקעי שהוקם על ידי ישראל לפני מספר שנים אומנם הפריע למחבלים לחדור לישראל דרך תת-הקרקע, אך לא מנע את השימוש והתכנון האסטרטגי במנהרות - ואפשר לחמאס להגיע קרוב לגבול בלי להיחשף.
לא רק יציאתה של ישראל מרצועת עזה והקושי שלה באיתור המנהרות אפשרו את התפתחותן: פרופ' רסקין מתייחס גם למאפיינים הגיאולוגיים של עזה שהקלו על הכרייה. בדרום הרצועה יש יחידות גיאולוגיות בדרגות קושי שונות, שנוצרות מהצטברות של שכבות אבק וחול, מתקשות ומתלכדות אך אינן הופכות לסלע. הן נוחות יחסית לכרייה ידנית מצד אחד, ויציבות מספיק ואינן נוטות להתמוטט מצד שני. עד לשנות ה-2000 המנהרות נחפרו לרוב בעומק של 4 עד 12 מטר. לפי ההערכות, מעל עומק 4 של 4 מטרים הן לא היו יציבות ולרוב לא הייתה סיבה להשקיע ולחפור לעומקים של יותר מ-15 מ' - אם כי קשה לומר זאת במדויק מכיוון שהצבא מעולם לא מיפה או מדד את המנהרות בצורה מקצועית וסיסטמטית.
עם הזמן חמאס למד והשתכלל והחל בחפירות עמוקות, גדולות וארוכות יותר. במקביל השתכללו אמצעי התמיכה, התקשורת וחשמל - ואפילו ההסתגלות האנושית. כך למשל לוחמי הנוח'בה, יחידת העילית של חמאס, התאמנו על שהייה ארוכה במנהרות. "זה מקום לא פשוט פסיכולוגית ופיזיולוגית להיות בו", פרופ' רסקין מסביר. "מעבר למסתור פתחי הכניסה והיציאה, מיקום המנהרות בשטח עירוני מקל על החמאס כי יש מסביב את התשתיות הנדרשות כגון חשמל, מים ותקשורת. גם אם אין רשת חשמל, מערכות הכנסת אוויר למנהרות אפשרית בעזרת גנרטור".
"מערכת שלמה של חיים מתחת לאדמה"
אני שואל את פרופ' רסקין מה אפשר למצוא בתוך המנהרות והוא עונה בפשטות: "כמעט הכול, מחדרי פיקוד, מגורי 'חיילים', תאי כליאה ואפילו בתי חולים, מחסנים, חדרי תחמושת, מועדונים ועוד - הכול מתחת לקרקע. אם יש להם אורוור סביר, אוכל, מים ורשת תקשורת סבירה הם יכולים לשהות שם לאורך זמן. יש מנהרות ארוכות וקצרות - המנהרות הקצרות מובילות לעמדות שיגור רקטות, למשל, או למחסנים לוגיסטיים, ויש מנהרות שיש להן פירים לגנרטורים, לדלק ולאוורור. יש מנהרות שמובילות לעמדות קרב מול צה"ל בקרבת הגבול למשל, ויש מנהרות ראשיות ומשניות - מערכת שלמה של חיים מתחת לפני האדמה".
כיצד מתיישבת קלות הכרייה עם הקושי בגילוי? פרופ' רסקין מסביר שיש כמה שיטות גילוי טכנולוגיות, חלקן מבוססות על שידור גל שחוזר בהתאם לתכונות הקרקע. "אבל במקרה הזה החיפוש הוא של 'כלום', חלל של אוויר שקטן מאוד ביחס לתת-הקרקע, ברוחב של מטר אחד או שניים. בנוסף, כדי להפעיל את אמצעי הגילוי, צריך להיות מעל הקרקע או בתוך הקרקע באותו מקום".
גישה אחרת לאיתור מנהרות היא סימנים על פני השטח: "כאן צריך עבודת מודיעין והסתכלות במרווחי זמן קצרים על שינויים קטנים בשטח", הוא אומר. "בשטח בנוי זה מאוד מאתגר. אפשר למשל להסתכל על מצב של בית באזור מועד – אם הושכר, הורחב (לשם החבאת עפר), האם שופרה הגישה או עובתה אספקת חשמל אליו, האם נצפו במקום מסוים כלי עבודה הנדסיים, האם נבנה מחסן? אך בתוך העיר השינויים האלה עלולים להיבלע במציאות היום-יומית האינטנסיבית ובצפיפות הרבה".
חלקים מהפאזל
בסוף השבוע חשף דובר צה"ל תא"ל דניאל הגרי במהלך תדרוך לתקשורת הזרה מידע מודיעיני שלפיו מפקדת הטרור המרכזית של חמאס ממוקמת מתחת לביה"ח שיפאא' בעיר עזה. בתדריך טען תא"ל הגרי כי בידי מערכת הביטחון מידע רב המוכיח כי חמאס משתמש בשגרה ובחירום בתשתיות הומניטריות ברצועת עזה לטובת פעילות הטרור שלו, תוך שהוא מנצל את המחסה ההומניטרי לטובת הגנה על מחבליו ועל ראשי ארגון הטרור. בהדמיה שהוצגה נראו כמה מתחמים תת-קרקעיים שמשמשים את ראשי חמאס - ומנהרה שמאפשרת כניסה למפקדת החמאס שלא דרך בית החולים.
בתגובה על החשיפה אומר פרופסור רסקין: "החיים מתחת לאדמה מתקיימים בממד אחר, ממד עצמאי שמחייב תפיסת הפעלה אחרות, עם הזמן ועם ההתפתחות של המנהרות. זה מחייב התייחסות מיוחדת, מדובר במנהרות וחללים בגדלים ופונקציות שונות". בנוגע לאתגר המנהרות ערב הכניסה הקרקעית הוא מצהיר: "מערכת הביטחון השתפרה מאוד בשבועות האחרונים, היא הניחה המון מודיעין. למערכת הביטחון יש חלקים מפאזל המנהרות, השאלה היא איך ישראל תתקדם מהנקודה הזאת".
נראה שעד לאחרונה התפיסה הרווחת של מנהרות החמאס הייתה לעיתים די פשטנית: התייחסו אליהן כאל מעבר ללוחמים המהווה תשתית מאיימת. בשנים האחרונות חמאס שילב את מערכת תת-הקרקע באופנים רבים במערך ההגנה וההתקפה שבנוי על לוחמה צבאית, לוחמת גרילה וטרור - בסיסיים אך מקצועיים. כעת המנהרות משולבות בכל היבטי הקרב, כולל ירי, וכנראה גם להובלת שבויים וחטופים והחזקתם. כעת השאלה היא כיצד צה"ל יוכל לנטרל את האיום הזה במהלך קרקעי.