אכזריות בלתי נתפסת: חמאס מחזיק בשבי ברצועת עזה חולת סרטן בת 64 שנחטפה מביתה בישראל. יהודית וייס מקיבוץ בארי אובחנה לפני שלושה חודשים עם סרטן שד. בשבת השחורה יהודית נחטפה יחד עם 238 אזרחים נוספים לרצועת עזה ובני משפחתה חוששים לגורלה: "לצערנו יהודית לא הספיקה לטפל בסרטן כמו שצריך וזה מדאיג ומטריד אותנו מאוד", מספרים בני משפחתה בריאיון ל-N12.
מיד לאחר אבחון המחלה, יהודית החלה בסדרת טיפולים והספיקה לעבור ניתוח להסרת הגידול הסרטני. יהודית הייתה אמורה להתחיל טיפולי הקרנות לפני שנחטפה לרצועת עזה וזקוקה לתרופות כדי להתגבר על המחלה. "אימא הייתה רגע לפני הקרנות, והטיפול התרופתי מאוד חשוב להחלמה שלה. קריטי שתקבל את הטיפול כדי שהיא תישאר בחיים", מספרים במשפחת וייס. "אנחנו דואגים לה וחוששים מכך שהצלב האדום לא העביר בכלל תרופות לחולים בשבי".
שמוליק וייס, בעלה של יהודית, נרצח בשבת השחורה בידי מחבלי חמאס. בני הזוג הם הורים לחמישה ילדים, ארבעה מהם גרו יחד עם הנכדים בקיבוץ בארי. ״הקשר עם יהודית ושמוליק נותק בשבת בשעה 10:07 בבוקר. יהודית כתבה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית: 'אנחנו בסדר ואוהבים אתכם. תהיו חזקים'. בדיעבד אנחנו מבינים שהיא לא רצתה להדאיג אותנו", מספרת טנה, כלתה של יהודית וייס.
"גילינו שהמחבלים נכנסו אליהם לתוך הבית דרך קבוצת הוואטסאפ של בארי״, היא ממשיכה. ״שמוליק היה חמוש והשכנים ביקשו לשלוח אליהם עזרה צבאית. עד היום אנחנו לא יודעים בדיוק מה היה שם ואיך הדברים התנהלו. גם לא ידוע לנו איפה הגופה של שמוליק נמצאה, אבל יהודית נעלמה מהבית. במהלך השבעה של שמוליק ז"ל גילינו שיהודית כתבה לחברים שלה שהמחבלים נכנסו אליהם הביתה ויורים עליהם. הם התחננו לעזרה. אני בטוחה שהם לא רצו להדאיג אותנו ולכן לא שיתפו יותר, הם רצו שנהיה ממוקדים בלשמור על עצמנו ועל הנכדים".
במשך שעות ארבעת הילדים שגרים בקיבוץ התבצרו בממ"ד הגר, אסף, עומר, ודניאל, כל אחד מהם בביתו עם עם הנכדים של משפחת וייס: אביב (10), כפיר (5), עמית (2), חושן (1) והדר (8 חודשים). "אחרי שכולנו יצאנו בחיים, יהודית הייתה מוגדרת נעדרת ולא עצרנו לרגע את החיפושים אחריה", מספרת טנה, "אחרי שבוע התבשרנו ששמוליק נרצח. שבועיים מאותה שבת שחורה קיבלנו הודעה רשמית מהצבא שהיא נמנית עם החטופים. היה איכון של הנייד שלה בתוך רצועת עזה. מעבר לזה אין לנו שום ראייה של סרטון או עדות של מישהו שראה את יהודית מאז החטיפה".
37 ימים מתחילת המלחמה, בני משפחת וייס מרגישים חסרי אונים: ״אין לנו עם מי לדבר, אנחנו עדיין מרגישים לבד ופונים לממשלה שלנו: יש תחושה קשה של אי ודאות שלא נותנת לנו נחת. אנחנו עוד מנסים להתחיל לעכל את מה שעבר עלינו והמשפחות מרגישות לבד במאבק הזה. זה לא נראה לנו הגיוני שיותר מחודש אחרי האסון אנחנו עדיין לבד. המסר שלנו לממשלה: בראש סדר העדיפויות של כל המלחמה הזו צריך קודם כל להחזיר את החטופים שלנו״.
״לחסל את חמאס זה לא מה שמעניין עכשיו אלא להחזיר את החטופים - היום! אני מאמינה שאפשר להחזיר אותם אם ישימו את המטרה הזו ראשונה בסדר העדיפויות. אנחנו יצאנו מקיבוץ בארי בריאים בגוף אבל לא בנפש. נסחב כל החיים תחושת הפקרות ובגידה״, אמרו.