עשרות רבות של בני אדם נעדרים מאז פרוץ המלחמה נגד חמאס. משפחותיהן עדיין לא יודעות מה עלה בגורל יקיריהן ועם רובן לא יצר קשר אף גורם רשמי. חלק מבני המשפחות גילו שיקיריהם נלקחו לרצועה רק כשזיהו אותם בסרטונים שפרסם חמאס ברשתות החברתיות, והערב (ראשון) במסיבת עיתונאים ראשונה הן זעקו לעזרה: "רוצים להחזיר את הילדים הביתה, דורשים לקבל תשובות".

אורי דוד, אביה של הודיה ותאיר דוד, נעדרות מהמסיבה
אורי דוד, אביהן של הודיה ותאיר

אסף, קרוב משפחה של תאיר שנעדרת, אמר בפתח מסיבת העיתונאים: "כמעט 48 שעות שבהן משפחות ישראל נמצאות בתוך סיוט שלא נגמר. האמת שלפני 48 שעות זה נשמע תסריט דמיוני. ביממה האחרונה הוקמה נציגות שלנו עם משפחות של שבויים ונעדרים – בני משפחה מדרגה ראשונה. היא מונה קבוצות נוספות שהצטרפו אלינו לאחרונה, 900 בני משפחה שמצטרפים מיום ליום".

"אחת מהמטרות של מסיבת העיתונאים היא ליידע את כל המשפחות ולחבור ביחד למטרה אחת בלבד – להחזיר למשפחות את הנעדרים והשבויים כאחד. דרך ארוכה עוד לפנינו, יהיו ימים יותר קשים. אנחנו קוראים לכל משפחה שיקיריה נעדרים ליצור איתנו קשר ולא להתמודד עם זה לבד: 052-4481-981".

"שמעתי 4 נשימות כבדות, והבת שלי כבר לא ענתה"

אורי, אביהן של הודיה ותאיר דוד, שיתף בכאב: "בראש ובראשונה אני רוצה להשתתף בצער כל המשפחות שמקבלות מרגע לרגע בשורות קשות מאוד. זה פשוט לא ייאמן מה שקורה. מה שקורה הוא בלתי סביר. אנחנו דורשים מהממשלה שלנו שגל הירש (הממונה על נושא החטופים והנעדרים) ייתן תשובות - לא כולן יהיו משמחות. אנחנו רוצים להחזיר את הילדים, את הבנים, הבנות והמשפחות כמה שיותר מהר הביתה".

"כמעט 48 שעות מפתיחת האירוע ויש הרבה משפחות שלא יודעות כלום", המשיך אורי. "הייתי בקשר עם 2 הבנות שלי אתמול בבוקר - כשהן שוכבות על הרצפה, בלחץ אטומי. ברקע שמעתי מטווח של ברווזים, צעקות של ערבים. אמרתי להן 'תשכבו עם הפנים לרצפה, תחזיקו את הידיים אחת לשנייה - אל תנשמו אפילו'. זה לא היה קל, שיחה של 30 דקות בפלאפון. עד ששמעתי 4 נשימות כבדות, ואז הבת שלי כבר לא ענתה לי".

"אני מבקש שכל העולם יראה את מה שאני עובר", אמר אורי בדמעות. "אנחנו חייבים להחזיר את הילדים הביתה כמה שיותר מהר, עוד הלילה אנחנו רוצים להיפגש עם נציג שייתן לנו תשובות. אולי לא את כל התשובות, אבל לפחות חלק. 48 שעות לא קיבלתי פסיק של מידע - לא מהמשטרה, לא מבית החולים, לא משום מקום. שתי הבנות שלי שם, אני עוצם עיניים ואני לא יודע איפה הן. או שאונסים אותן בעזה או שהן זרוקות באיזו תעלה. הן במרחק של איזה חצי שעה ממני - ואני לא יכול לעשות שום דבר. מישהו חייב לעצור את זה".

"אל תנשמי, תשחקי אותה מתה"

בעשר בבוקר, סיפרה, שוחחה עמה רומי ואמרה לה שעלתה לרכב חילוץ: "בחור מקסים נכנס כדי לחלץ אותה. ב-10:15 בערך היא התקשרה אליי ואמרה 'אימא ירו עלינו, האוטו נפגע – כולנו פצועים. אני מדממת, אני מפחדת שאני עומדת למות. אני לא יודעת מה לעשות'. אני לא יודעת איך אתם מרגישים, אבל הסיוט של הורה הוא כשהילדה אומרת 'בואי תעזרי לי' ואי אפשר לעשות כלום, שום דבר. רק לשבת ולהגיד לה בפלאפון 'רומי אני אוהבת אותך, אל תנשמי, תשחקי אותה מתה, תשמרי על מצב הרוח, את תחיי יהיה בסדר' – ככה במשך שעה".

"בערך ב-10:50 שמענו את היריות מאוד קרובות אליהם, שמענו שיח בערבית – והיא לא דיברה יותר", תיארה. "ב-10:58 מישהו ניתק, ומאז לא שמענו ממנה ומחבריה: אופיר, גאיה ובן. הארבעה שהיו ברכב. אנחנו יודעים מה המיקום, אבל לא מוצאים את הרכב".

"יש כאוס נוראי – כולנו נמצאים בתוכו: גם המדינה, גם צה"ל וגם הרשויות. אנחנו צריכים תשובות, אין נציג אחד שמדבר איתנו. יש כל כך הרבה רשימות ואף אחת לא יעילה. דיס-אינפורמציה זה קשוח. קשה להיכנס בכל פעם לרשימה ולגלות שהילד שלך לא שם. אנחנו מצפים שהממשלה תמצא דרך ליצור איתנו קשר, שיהיה למי לפנות כדי לקבל אינפורמציה. אנחנו יודעים שביכולת המדינה הזאת ליצור קשר עם המנהיגים באזור. אנחנו מצפים שהמנהיגים שלנו ינהלו שיח עם מנהיגים בעלי כוח באזור כדי שישפיעו על מה שקורה לכולנו. זה פשע מלחמה – להתנהג בצורה כזאת".

לאחר מסיבת העיתונאים, שיגרו נציגי המשפחות מכתב לממונה החדש עם "רשימה של מעל 350 נעדרים מיום אמש ועד לרגעים אלה". לדבריהם, "עד כה טרם ביצעה הממשלה, ככל הידוע לנו, איסוף פעיל של שמות השבויים והנעדרים, שכן המשפחות מדווחות כי לא נעשתה אליהם כל פנייה רשמית. בשם המשפחות אנו מבקשים לקבל עדכון בזמן אמת, הן באשר למקום הימצאם והן באשר לפעולות הנעשות לצורך איתורם והשבתם. כל רגע שחולף הוא קריטי עבור השבויים והנעדרים".

לא מצליחים לתפוס את המוקד הטלפוני

רונן ג'ורג'י, אביה של שיר ג'ורג'י בת 21 שמוגדרת כנעדרת, אמר בכאב ל-N12: "אף אחד לא דיבר איתנו מהצבא ולא אמר שום דבר, במוקד הנעדרים אין מענה".

יחד עם שיר ג'ורג'י היו שתי חברות נוספות, אחת מהן אותרה פצועה והחברה הנוספת נעדרת. "דיברתי עם שיר בפעם האחרונה בשבת בבוקר בשעה 07:30", המשיך אביה של שיר. "היא הייתה במסיבה ברעים, וסיפרה שהיא במיגונית עם כוחות ביטחון - ומאז נותק עימה הקשר. מיום שבת בבוקר אנחנו רק הולכים סחור וסחור ומחפשים אותה,  חיכינו בנקודת הפיזור של המבלים מהמסיבה, בכל אוטובוס שהגיע התפללנו לראות אותה אבל היא לא הגיעה. פתחנו תיק על נעדרת במשטרת באר שבע, עכשיו אני בבית החולים ברזילי, בודקים אם יש פצועים אנונימיים".

"היא אמרה שהיא מדברת בלחש כי היו מחבלים סביבה"

אלין אטיאס מחפשת את בתה עמית בוסקילה שנעדרת ולא מצליחה לקבל מענה: "אני פונה אליך בנימין נתניהו: תעלה מסוקים. תחפשו את הבת שלי, בבקשה אני מתחננת. זו זעקת אם - תמצאו את הבת שלי, אני פשוט אובדת עצות ואין מענה משום גורם ממשלתי כזה או אחר. כולם קיבלו רגליים קרות ואף אחד לא נותן לי מענה".

_OBJ

משפחתה של בוסקילה מתארת: "דיברנו איתה בפעם האחרונה אתמול בשעה 7:39. היא אמרה לנו שהיא מדברת בלחש כי יש מחבלים סביבה. שמעתי את הרכב מניע ונוסע. שמעתי אותה צועקת 'לא, לא, לא' ואז יריות. אני צועק לה 'עמית, עמית' ואני לא שומע אותה מגיבה לי. השמעתי את הכל לשוטרים בתחנת המשטרה. מה שקורה פה עכשיו זה קטסטרופה. לא יאומן שאנחנו חוזרים חמישים שנה אחורה לממשלת יום הכיפורים. איפה הממשלה ואיפה הצבא?".

מתקפת הפתע - בזמן מסיבת טבע | סיקור N12

יובל שגב איבד את הקשר עם בני המשפחה מקיבוץ בארי: חן, רינת, עידו ואלון אבן. המשפחה הסתתרה מהמחבלים בתוך שיח, האב ספג את הירי ושני הילדים הקטנים ראו הכל והצליחו לברוח. יובל מתאר: "אף אחד לא מעדכן אותנו, אנחנו לא יודעים אם חטפו את הגופות". היום ניסה ליצור קשר עם מוקד 105 לדיווח על נעדרים: "אחרי שלוש דקות מוזיקת ההמתנה נפסקה. ניסיתי שוב, והשיחה פשוט מתנתקת".

מדובר צה"ל נמסר כי ניתן לפנות לצה"ל לבירור מידע בנושאים שונים באמצעות מוקד קצינת פניות הציבור של אגף כוח האדם במספר הבא: 1111 שלוחה 5, ולאחר מכן שלוחה 4. מרכז המשפחות המשותף של פיקוד העורף ומשטרת ישראל לכל האזרחים ממוקם ברחוב הנגב 4, קריית שדה התעופה (בניין להב 433). משפחות המחפשות את יקיריהם מתבקשות להגיע עם פרטים מזהים, פריט ממנו ניתן להפיק DNA ותמונה של הנעדר.