היום (רביעי) הובאו למנוחות אלוף-משנה יצחק בן בשט וסגן אלוף תומר גרינברג, שנפלו בהיתקלות בסג'עייה, יחד עם 7 לוחמים נוספים. הלוויותו של אל"ם בן בשט מתקיימת בכפר תבור והלווייתו של סא"ל גרינברג מתקיימת בהר הרצל.
הלווייתו של אל"ם בן בשט
אלוף-משנה יצחק בן בשט ז"ל, בן 44 משדה יעקב, שימש במהלך שירותו הצבאי היה מפקד חטיבה 11, המכונה חטיבת הקומנדו במילואים. כמו כן, שירת גם כמפקד חטיבת פארן ומפקד גדס"'ר גולני. במלחמה פיקד על חפ"ק מח"ט גולני והיה אמור להשתחרר משירותו הצבאי בקרוב. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.
"אתמול בלילה שכבתי במיטה שלנו ושמעתי רכב מחנה בחוץ. הלב שלי התחיל לאותת", שחזרה אדר, אלמנתו של אל"ם בן בשט. "שמעתי דפיקה אחת. בדרך לדלת מלמלתי לעצמי, הגיעו שלושה, צריכים להגיע רק שניים. בשלב הזה כבר הגעתי לווילון. הצצתי לפני שפתחתי".
"דאגתי לך מאוד, ואתה דאגת לי לשני מלאכים שישמרו עליי", הוסיפה בקול חנוק מדמעות. "אני יודעת שזה היה צריך לקרות, רק שגדול עליי לבין או לקבל את זה כרגע. הבוקר התעוררתי ובכינו, אני והילדים. 5 לבבות שבורים שאוהבים אותך, שמחוברים אליך".
עוד סיפרה עליו: "בשנים האחרונות הרגשת את גודל הפספוס על השנים שלא הייתה בבית. תודה על מסע משותף. תודה שנתת לי יד. תודה שנתת לי את התחושה שאתה באמת חוזר ואנחנו משלימים את שארית החשש. התחושה הזו גרמה לי לרקום חלומות אישיים ומשפחתיים ואת חלקם עוד אגשים עבורך ועבורנו".
גם אלוף יניב עשור, ראש אכ"א, לחברו לנשק - אל"ם בן בשט: "כמפקד וכאדם הבנת שסוד עוצמתנו טמון באנשים. כמה סמלי שנפלת עם לוחמי גולני שכל כך אהבת. מזנק לחלץ באומץ ובגבורה. נמשיך ברוח שלך, כואבים ונחושים עד הניצחון".
הלווייתו של סא"ל תומר גרינברג ז"ל
סא"ל תומר גרינברג, מפקד גדוד 13 של חטיבת גולני, נפל אתמול בקרב בצפון רצועת עזה שבו נפלו עוד שמונה לוחמים וקצינים, כשהוא בראש הכוח עם לוחמיו. גרינברג, בן 35 בנופלו, נכנס לתפקיד רק לפני כחצי שנה, והגדוד שעליו פיקד איבד 41 לוחמים בשבת השחורה ב-7 באוקטובר. הוא מובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.
אשירה גרינברג, אלמנתו של סא"ל תומר גרינברג ספדה לו: "החלטתי להקריא לך את המכתב שכתבתי לך ליום הולדת. מזל טוב אהוב שלי. ארבל הכינה לך ציור עם ברכה והיא כל כך שמחה מהמחשבה. יש לי כל כך הרבה לספר לך ולשתף אותך אך זו לא העת. כשהכול ייגמר, יישאר לנו כל הזמן שבעולם לחגוג יחד את החיים ואת הבחירה המשותפת שלנו להיות יחד".
"כל הודעה, תמונה, סרטון שקיבלתי ממך העניקו לי כל כך הרבה כוח וחיוך על הפנים. אני מאמינה בכל לבי שנולדת ובאת לעולם בשביל התקופה הזו. היכולת שלך לשמור על קור רוח, לפקד על אחרים ולהיות דמות מעוררת השראה ומוטיבציה, להעניק אמון באינספור אנשים, לפקודים שלך וגם לשאר החיילים בצה"ל", סיפרה אשירה. "נולדת להוביל אותנו ואת חייליך לניצחון ולהשבת החטופים הביתה. אתה אלוף ומעורר השראה ואני אשתך מתמלאת גאווה להיות זו שלוחמת לצדך".
אשירה אמרה: "כמו שאני אומרת לארבל כשהיא עצובה שלא הייתי איתה אני אומרת לה ולך: אני תמיד איתך. לא המרחק ולא המלחמה יפרידו בינינו לא משנה כמה היא תימשך. אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך כל כך כמו פרח שצמא למים. ארבל התחילה לרכב על אופניים עם גלגלי עזר וגדלה מידה בנעל. את אוסף הנעליים החדש שלה אתה כבר לא תראה. בצוק איתן יצאת מעזה עם שיר אחד בלב ובפה: שלום לך ארץ נהדרת".
"אני חזקה ואני דואגת לעצמי וגם לארבל כמובן. היא מקבלת המון עזרה ותמיכה. נשיקות אהוב שלי, חיבוק ענק - כזה שהריח שלי מתערבב בשלך ומשאיר חשק לעוד", הוסיפה האלמנה אשירה. "היית אבא למופת, אבא של ארבלי והיית האיש שלי. תומר גדוד 13 לא יישבר לעולם, הוא לא נשבר והוא לא יישבר. תבוא לבקר אותי"
"תומר - צעדת בראש פקודייך"
אלוף דוד זיני, מפקד פיקוד ההכשרות, סיפר על סא"ל תומר גרינברג בבית העלמין בהר הרצל: "פגשתי אותך בלחימה בעזה ונראית מפוקס מתמיד. הקשבתי לקולך ודיבורך הרגוע שתמיד נראה שלו יותר מדי. חשבתי בלבי אולי עכשיו תהיה פחות שלו, אך לא. היית שליו כמו תמיד, סבלן ומסביר פנים. נחוש ומקרין עוצמה בלתי מוסברת".
"צעדת בראש פקודיך בקור רוח ובאהבה לארצך. עשית משפט עם אויבינו, עשית חסד עם כל העם היושב בציון", המשיך האלוף זיני. "נוח בשלום, אתה עמדת במוטל עליך באופן בו חיית את חייך. תמשיך להיות מודל לחיקוי עבורנו ועבור דורות של לוחמים".
תא"ל יואלי אור ספד לסא"ל תומר גרינברג: "תומר אתה תחבור לנופלים ותהיה המג"ד של כל הנופלים שם למעלה. אנחנו בטוחים שתשמור עלינו מלמעלה כפי שעשית גם כאן. אתה אמרת לחייליך - 'אני מתחייב בפני גדוד 13 שלא משנה כמה קשה תהיה המשימה, גדוד 13 לעולם נשבר ולעולם לא יישבר'".
הלווייתו של סמל ערן אלוני ז"ל
מאות ליוו את הלוחם סמל ערן אלוני בבית העלמין בבאר שבע. אביו דורון אלוני, מפקד ימ"ר לכיש במשטרה שלחם בקרבות 7 באוקטובר, ספד לו: "ערני שלי, אהוב ליבי. אתה אומנם גיבור ישראל, אבל קודם גיבור של משפחת אלוני. אנחנו בקושי ישנים בלילות וכל הזמן חולמים שמישהו דופק לנו על הדלת. הלילה הסיוט התממש. אנחנו מתקשים להאמין. אני מתקשה להאמין. אתה פרח שרק החל לצמוח".
עוד סיפר האב: "ב-7 באוקטובר היית בבית כמו קפיץ ורצית לצאת ללחימה. אמרתי ערן תישאר, תשמור על אימא והמשפחה. היה צריך להחזיק אותך. באותה שבת ארורה נסעתי כדי לחלץ את אחיך הגדול עמית. אני רוצה לבקש סליחה ממך ערן שאותך לא יכולתי להציל. לא יכולתי להציל אותך. באיזה עולם אנחנו חיים שאבא מספיד את בנו? אני מבקש מכולם לא לשכוח שאנחנו העם היהודי, עם הנצח. איש לא יוכל לנצח אותנו".
גם אחותו של ערן, עומר, ספדה לו: "אח יפה תואר, תלתלי זהב, צנוע וטוב לב. כמה ניסיתי לעצור בעדך מלהיות גיבור. לפני חודשיים סיפרתי לך שאתה הולך להיות דוד. התרגשת ושמחת ואמרת בציניות שהמשפחה צריכה רענון כוחות. דור ההמשך שלי ושל כל המשפחה יגדלו בדמותך, על ערכים של אהבת הארץ ונתינה".
עפרי אחותו הוסיפה: "היית הופך עולמות בשבילי שיהיה לי יותר טוב. היית האדם הראשון שאני מספרת לו והאדם הראשון שמקשיב. תמיד הייתי מעריצה שלך. לא אשכח שאמרת עד שאגדל לא יהיה צבא ולא יהיו מלחמות. ותראה איפה אנחנו היום". גם אחיו עמית, שניצל מהטבח בפסטיבל הנובה, סיפר עליו: "היית הנער עם הלב הכי טוב, עם עקרונות ברזל. תודה שהגנת עלינו בגופך. סליחה. סליחה שלא אמרתי מספיק כמה אני אוהב אותך ושאתה חשוב לי".
אגם בת זוגו : "דאגתי לך כי יורד גשם. עשית הכול כדי שאהיה מאושרת. כמה דברים לא הספקנו. אני לא מאמינה שלא אזכה לעוד חיוך שלך. תשמור עלינו מלמעלה ותבוא לבקר אותנו בחלומות. אני אחכה. עוד ניפגש ונאהב שוב".