כבש נגמ"ש ה"נמר" נסגר, ואנחנו בדרך פנימה לעומק הרצועה, חוצים את הגבול. איתנו בשטח גם מפקד אוגדה 162' תא"ל איציק כהן. הכוחות שלו כבר בפאתי העיר עזה, מכתרים אותה, נלחמים. לא חשבתי שאני אשוב לעזה, ללכת ברחובותיה – אפשר לראות כאן את הרס ההפצצות, את מה שהותיר ה-D9 לכוחות הרגליים.
מעמדת המקלען צופים וסורקים את השטח, מחפשים מחבלים. במבט חטוף החוצה רואים את החוף והים - מראה כמעט פסטורלי אם לא היה כאן ירי כל הזמן. הלחימה עכשיו היא כבר בתוך השטח הבנוי, הצפוף מאוד. אחרי תקיפות חיל האוויר יש גם הרס רב בזירה.
רגע לפני היציאה מהנגמ"ש, מעדכנים אותנו על בית ממולכד בסביבתנו ועל 10 מחבלים הרוגים. אנחנו ממתינים רגע שההיתקלות תסתיים ואז יוצאים החוצה: ריח של אבק שרפה ואבק שמתנפצים על הפנים. רצים בשטח כדי לא להיות חשופים.
בשטח אנחנו פוגשים את מפקד חטיבת הנח"ל יאיר צוקרמן, שמונה לתפקיד לאחר שיהונתן שטיינברג נפל בקרב בתחילת המלחמה. הלוחמים שלו הם אלו שהשלימו את ההיתקלות המוצלחת עם אותם מחבלים שחוסלו בסמוך אלינו.
במהלך הפעילות אותר פיר גדול בתוך מסגד: הכוחות מחפים לצדדים וממשיכים להרוג מחבלים. אחד מהם אומר לנו: "אנחנו מחזירים את הכבוד". בשטח מתגלה רחפן אויב מעלינו: תפסנו מחסה והכוחות החלו לירות לאוויר. בתוך שניות הרחפן הופל. תא"ל כהן מספר לנו על שיתוף הפעולה המוצלח עם חיל האוויר, שמוביל לפעולה בשטח: חמאס בורח בזמן שהלוחמים משמידים פירים ומנהרות.
חמאס בנה כמה קווי הגנה. כעת, עכשיו, בשערי העיר עזה, מבקיעים את האחרון שבהם: זו לחימה עיקשת - מחבלים שצצים ממנהרות מהריסות הבתים, גם לכוחותינו יש נפגעים בקרב הזה. תא"ל כהן מדגיש שהכוחות "יגיעו לכל מקום" ומדגיש: "החמאס בורח אחורה. מי שלא בורח, נהרג". אחד הלוחמים מבקש: "רק תנו לנו להילחם, זו שליחות, זו מלחמת העצמאות השנייה שלנו".
הפעילות בתוך עזה מצריכה זהירות ועירנות - להיזהר מאש ידידותית וגם מהתקפות פתע של חמאס. זו לדבריהם הדרך היחידה לפעול אחרי שעברו פה מטוסים ו- D9, וכעת צריך לנקות את השטח מכל מה שבנה והשאיר פה חמאס. ברגע אחד משתרר פתאום שקט, ויש זמן לאחד החיילים שקיבל חבילה מהבית לפתוח אותה - ולבדוק אם יש לו מספיק גרביים. מי יודע כמה זמן עד שייצאו מכאן ויראו את הבית.
לא רחוק מאיתנו חונים להפוגה קצרה אנשי ההנדסה, נהגי ה- D9. אף אחד כאן לא זז בלעדיהם - הם הראשונים שמורידים בתים, מפלסים דרכים בטוחות לכוחות שבאים אחריהם. אחד מהם, שכבר עבר את גיל 50, ממשיך לצאת לשטח.
כשאנחנו לקראת קיפול, מסתכלים על הלוחמים שנשארים כאן להשלים את המשימה. תא"ל כהן אומר: "אנחנו עושים הכול כדי להביא את החטופים, הלב איתם". ומכאן הלב עם החטופים ועם הלוחמים שעכשיו ברגליים משתלטים על עזה. ההבנה היא שזה מצריך אורך רוח וזמן: הצבא רוצה זמן, לא לצאת לפני שהשלימו את המשימה - והכי חשוב - להביא את החטופים הביתה.
המידע המופיע בכתבה אושר לפרסום בידי הצנזורה.