בקרבות הקשים ברצועת עזה בסוף השבוע נפלו 13 לוחמים, בהם רס"ר במילואים שי טרמין ז"ל, בן 26 מראש פינה, לוחם בגדוד 6623 בעוצבת חוד החנית, שנפל בקרב בדרום הרצועה. חבריו הטובים: רותם גליקסמן, עדו רסקי וגיא ילוז, נפרדו ממנו הבוקר.
"כשקיבלנו את הבשורה ששי נפל, בלילה שבין שישי לשבת, ארזנו תיק ועלינו צפונה, להיות עם המשפחה וההורים של שי", תיאר ילוז, "זה הבית שבו גדלנו. מי שהיה במילואים ולא היה בשבת, הגיע ברגע הראשון שיכול היה. מאז, אנחנו נמצאים עם ההורים של שי".
"אין הכנה לאיך מנחמים או מה אומרים בכזו סיטואציה. נורא מוזר להיות בבית שגדלנו בו, שהיינו בו כל החיים, המקום שהכי אהבנו להיות בו. שי היה הגורם המלכד בין החברים, תמיד היה זה שמארגן את המפגשים החברתיים, זה שיוזם אותם. חלקם הגדול היו אצלו בבית. מצד אחד זה להיות במקום שגדלנו בו, מצד שני להיות בסיטואציה אחרת, שלא היינו בה, שמתרחשת אצלו בבית".
"הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה ביום שבת, לפני שנסע דרומה, לפני שנכנס לעזה. גם אני יצאתי הביתה מהמילואים וישבנו לקפה, כמו כל קפה שאנחנו עושים. הקפה הזה היה קצת יותר מיוחד, כי לא נפגשנו הרבה זמן. בסוף הקפה הייתה לנו בדיחה כזאת, לא רק בזמני מלחמה. היינו אומרים אחד לשני: 'תשמור על עצמך גם כשאין שום סכנה'. כמו דרישת שלום כזו. באותו קפה ה'תשמור על עצמך' היה עם כוונה הרבה יותר כנה. זה היה סוג של פרידה".
מה ידוע לכם על סיבות נפילתו?
רסקי: "עוד אין הרבה פרטים. ידענו תקופה ששי נמצא בח'אן יונס. דאגנו כבר תקופה. שלשום בשעות הערב, באזור השעה 17:00, הצוות שלו ככל הנראה נתקל. עדיין אין פרטים לגבי נסיבות נפילתו, ככל הנראה היתקלות עם מחבלים פנים מול פנים. שי נהרג בצוות שלו ויש עוד הרוג מהצוות המקביל. אלה הפרטים שאנחנו מכירים כרגע".
עד כמה הפחד והחשש מהסכנה היו נוכחים בשיחות שלכם?
ילוז: "כולנו היינו ביחידות קרביות ומשרתים פעילים במילואים, גם במלחמה הזאת. כל אחד חווה את החוויה האישית שלו, אבל גם חוויה משותפת. כל אחד מאיתנו, דרך החוויה האישית שלו, מכיר את הסיטואציה הזאת. קיווינו שהוא יהיה בסדר, דאגנו לו. בשבוע שעבר קיבלנו ממנו מכתב מעודד שהראה שמצב הרוח שלו היה בסדר גמור".
מה הוא כתב לכם?
"הוא תיאר וסיפר את מה שעברו שם מתחילת המלחמה: מה עשו מהכניסה לעזה, מה עשו בתוך עזה, על מצב הרוח, על החברים. אנחנו מכירים גם את הצוות שלו. הוא סיפר קצת על האנשים שנמצאים איתו שם. בסך הכל התרשמתי שמצב הרוח שלו בסדר גמור, שהוא יודע מה הוא עושה שם, למה הוא עושה. קיווינו שזה ייגמר בסדר, שאחרי כל זה נוכל לשבת ולצחוק על התקופה המוזרה, המיוחדת, המשונה הזאת. לצערנו זה כבר לא יקרה".
ספרו מי היה שי עבורכם ורגע אחד שזכור לכם ממנו.
גליקסמן: "שי עבורי זה חבר טוב, גבר-גבר, באמת גבר אמיתי. אם צריך התייעצות או עצה, שי תמיד ידע להגיד את הדבר הנכון. אפשר לסמוך עליו. אדם חרוץ, עבד פה בחקלאות בראש פינה, גם בתור ילד. זכורים לי לא מעט רגעים איתו: טיולים שלנו בצפון, צחוקים ביסודי, בצבא ואחרי הצבא. כולנו במילואים כרגע ושי הכי היה רוצה שנמשיך לעשות את הכי טוב שלנו בשביל המדינה, בשבילו ובשביל המשפחות".
רסקי: "שי חבר ילדות. אנחנו מהגן ביחד. לאורך השנים חווינו כל כך הרבה חוויות, שאני לא יכול לבחור אחת. הרגע האחרון שאני זוכר ממנו זה שנייה לפני שנסע דרומה. אמרתי לו: בוא, נשב אצל בג'קוזי, נשמע קצת אחד את השני. לא התראינו כל המלחמה. הוא בדיוק התחיל ללמוד עבודה סוציאלית. שי תמיד ראה את הטוב באנשים ורצה להפוך את העולם למקום טוב יותר. אין לי ספק שברגעים האחרונים שלו הוא היה גיבור והגן בגוף שלו על חברים שלו. שי תמיד היה האור של כולנו, הדבק של החבורה. הוא עבר תקופות מאוד קשות בשנתיים-שלוש האחרונות, ולמרות זאת תמיד היה לו קשב לכל אחד ואחד מאיתנו, עם כל הצרות הקטנות שלנו, מהצחוקים ועד השיחות הכי עמוקות שיש, עד השעות הכי קטנות. הוא לא נשבר ותמיד המשיך, עם הראש למעלה. הוא שמר על קשרים עם כולם. זה הבן אדם עם הכי הרבה חברים שאני מכיר. אין בן אדם שראה אותו ולא התאהב בו".
ילוז: "לפני ארבע שנים בערך התלבטתי בין שתי עבודות. הייתה עבודה שיותר נמשכתי אליה ורציתי לעשות אותה, ומצד שני הייתה עבודה שיותר מתגמלת כלכלית. שי אמר, כמו תמיד: 'עזוב אותך, תעשה מה שהלב שלך אומר. תעשה מה שאתה מרגיש, מה שעושה לך טוב'. בלב ידעתי שהוא מבין את החיים ואת העולם הזה קצת יותר טוב מכולם, הוא יודע מה נכון ומה צריך לעשות, איך לא לבזבז את הזמן על הכדור הזה ולעשות את הדברים החשובים באמת. גם כשלפעמים לא הסכמתי איתו, ידעתי שהוא צודק".