קיבוץ ניר עוז הודיע היום (חמישי) שג'ודי ווינשטיין חגי (70) נרצחה ב-7 באוקטובר בשטח ישראל וכי גופתה מוחזקת בשבי חמאס. רק בשבוע שעבר הודיע הקיבוץ הודעה דומה לגבי בן זוגה, גדי חגי (72). הם הניחו אחריהם 4 ילדים ו-7 נכדים.
וויינשטיין חגי הייתה מורה לאנגלית עם התמחות בילדים עם צרכים מיוחדים ובעיות קשב וריכוז. היא טיפלה בילדים עם חרדות בעקבות המצב בעוטף בשיטות מדיטציה ומיינדפולנס. היא הייתה משוררת, יזמית, אוהבת ליצור ומסורה לעשיה למען שלום ואחווה.
היא נחטפה כאשר יצאה עם גדי להליכת בוקר בקיבוץ, ועוד הספיקה לתעד בסרטון את תחילת המתקפה - וגם לנסות להזעיק את מד"א כאשר ירו בבן זוגה. "הם באו על הכביש", אמרה ג'ודי בשיחה עם המוקד בבוקר המתקפה, "היו הרבה אופנועים עם נשק חי וירו בנו. שכבנו וירו בי בפנים, ביד".
במטה משפחות החטופים הודיעו על השתתפות באבלה הכבד של משפחת ווינשטיין-חגי. "ג'ודי הייתה כל חייה מורה, לימדה אנגלית והתנדבה עם קשישים וילדים שאותם לימדה יוגה ומדיטציה", נמסר מטעמם. "האהבה בינה לבין גדי חגי בעלה תמיד הייתה חזקה, גם עד יומם האחרון, והם העניקו לארבעת ילדיהם מודל זוגיות המעורר הערצה".
איריס ווינשטיין חגי, בתם של השניים, התראיינה בתחילת החודש לחדשות 12 וסיפרה על הדאגה הגדולה לאמה, שהייתה מוגרת אז האישה המבוגרת ביותר בשבי חמאס בעזה. "אני מכירה את רוב החטופות ששוחררו, תודה לאל, וזו נקודה מבחילה מבחינתי כי אף אחת לא ראתה את אימא שלי, אף אחד לא שמע שום דבר. ההורים שלי היו כנראה האזרחים הראשונים שנתקלו במחבלים, ולך תדע מה עשו איתם. אני רק יודעת שאת הגופה של אבא שלי חטפו לעזה. השיחה המזעזעת של אימא שלי עם מד"א היא הדבר האחרון שאנחנו יודעים עליה".
"רגע אחד אצלי בראש היא חיה וברגע שני היא מתה. ברגע אחד מתעללים בה. מישהו עזר לה? ירו בה. תפרו אותה? מה עשו איתה? אני לא יודעת. לקחו אותה עם אבא שלי? אין לי מושג. אני מנסה להישאר אופטימית כי אחרת לא אוכל לעשות את כל העבודה הזו למען אימא שלי", שיתפה אז איריס.
"הראש שלי הולך למקומות שפשוט לא מוצאים אותה, וזה מפחיד עוד יותר. צריך לדרוש בשלומה וצריך להחזיר את כולם, לא משנה מה המחיר כרגע. הפקירו אותם 20 שנה, הפקירו אותם ב-7 באוקטובר ומפקירים אותם עכשיו, אז חמאס יכול לחכות כמה חודשים".