לצד המספר ההולך ותופח של נרצחים מתחילת המלחמה, הלחימה הנמשכת בעוטף עזה גם מולידה סיפורי גבורה של אזרחים, חיילים ואנשי מילואים שממלאים תפקיד מרכזי בניסיון להשיב ודאות ולהחזיר את הסדר על כנו. חלקם שילמו בחייהם, חלקם מוגדרים נעדרים. לפניכם רק שלושה סיפורים מאז החלה המתקפה בדרום.
עמית מן, פרמדיקית מקיבוץ בארי, סייעה לפצועים ועדיין מנותקת קשר
הקשר עם עמית מן, הפרמדיקית של קיבוץ בארי, אבד כבר לפני יותר מיממה. בבוקר מתקפת הפתע של חמאס, היא נמצאה בכוננות ורצה למרפאת השיניים של הקיבוץ כדי לטפל בפצועים והתחננה לפינוי וסיוע. "היא הזעיקה את מד"א ואמרה להם שאין לה איך לעזור יותר מעבר למה שהיא עשתה. ענו לה שיש קריאות רבות ועומסים כבדים, ותגבורת לא תגיע בזמן הקרוב", סיפרה אחותה, חביבה מן, ל-N12. אך עמית חיכתה לעזרה במשך שש שעות, עד שמחבלי חמאס הגיעו אליה.
"היא כתבה לנו בוואטסאפ 'איך אני אומרת לפצועים שלא תהיה תגבורת?'", שיתפה חביבה, "אחר כך, כשכבר היה ברור שהמחבלים קרובים למרפאה, היינו איתה בקשר והיא המשיכה לכתוב לנו 'איפה הצבא? למה הם לא באים?'. היא סיפרה לנו שהיא מפחדת, שהיא מתחננת לעזרה. ניסינו לעודד אותה שתהיה חזקה, שהכוחות בדרך, שתכף יגיעו לחלץ אותם ושהעזרה בדרך. במשך שש שעות היא הסתתרה במטבחון של המרפאה עם סכין מטבח בידיים וזעקה לעזרה ולחילוץ. בשעה 14:00 היא כתבה לנו שהמחבלים נכנסים, שהיא לא חושבת שהיא תשרוד את זה ושנהיה חזקים. היא שמעה אותם בחוץ והמשיכה לכתוב לנו 'איפה הצבא? הם פה, הם פה'".
עמית שלחה למשפחתה הקלטה שבה שמעו מטח של יריות וצרחות. "היא כתבה לנו שהם הרגו את כולם, רק היא נשארה וירו בה. התקשרתי אליה והיא אמרה לי שירו לה ברגליים. ברקע שמעתי צרחות שלה, עוד יריות וזהו. היא אמרה שהם עליה והשיחה התנתקה. מאז אין איתה שום קשר, שום עדכון. קיווינו שהיא בין בני הערובה והתבשרנו שלא. ככל שעוברות השעות התקווה שלנו הולכת ונגמרת. אנחנו לא יודעים מה איתה. פנינו לבתי חולים, למשטרה, למד"א, לכל גורם אפשרי, ואף אחד לא מדבר איתנו ואף אחד לא מעדכן אותנו. היא ישבה שם וחיכתה שיבואו לרצוח אותה".
מארק פרץ יצא לחלץ את בתו מהמסיבה ברעים, ונעדר מאז
מאיה פרץ מראשון לציון נסעה עם חברותיה למסיבת הטבע ביער רעים, במהלכה מחבלים ירו על המשתתפים ורבים מהם עדיין מוגדרים נעדרים. "בערך בשעה 06:00, תוך כדי המוזיקה, אני מבחינה בבומים משונים", היא שחזרה. "הסתכלתי לשמיים ואני רואה שיש ירי. באותו רגע, המוזיקה הופסקה וכולם רצו לקחת את החפצים שלהם".
"עלינו לרכב ולא הבנו איפה כל השוטרים שנכחו במסיבה. איש ביטחון אחד לא היה. רק שיירה ענקית של רכבים עם אזרחים מודאגים שבילו ואף אחד לא יודע מה לעשות ולאן לנסוע. שמענו שמחבלים חדרו דרך בארי אז התחלנו לנסוע דרומה לכיוון רהט. נסענו בערך שתי דקות, ואז נתקלנו במחבלים חמושים מול הפנים שלנו שירו עלינו וזרקו אבנים, וברחנו מהם. נתקענו בפקק ליד המסיבה, החלטנו לברוח ברגל ליישוב הקרוב ואז התחלנו לשמוע יריות מכל מיני כיוונים. היינו עם אנשים מהמסיבה והבנו שאנחנו מוקפים מכל כיוון ולא הפסקנו לרוץ כמה קילומטרים כשכל הרגליים שלי עם שריטות".
"בקושי הייתה לי סוללה בטלפון ובאותו הזמן אבא שלי דיבר איתי ושלחתי מיקומים בזמן אמת בכל שנייה, עד שהוא החליט שהוא יוצא לכיווני כדי לאסוף אותי מהמסיבה. הוא התקשר אליי תוך כדי הנסיעה והיינו בשדות ככה שלא הייתה לנו דרך להגיע אליו. הגענו כמעט עד אופקים, ובשעה 8:48, כשהוא היה בצומת מפלסים, אבד עימו הקשר. בדיוק באותו רגע פגשנו ישראלי שיצא מהחממות עם רכב, צעקנו לו ונכנסו 11 אנשים לאוטו שלו. הוא הציל את החיים שלנו. הסתתרנו בתחנת המשטרה באופקים ומכאן הייתי מוגנת והגעתי הביתה".
"לאחר מכן, בשעה 10:21 היה איכון לטלפון של אבא שלי בתחנת דלק של דור אלון בין כפר עזה לקיבוץ סעד, ולפי ההתקדמות ראינו שהוא בקצב טוב וכנראה שלא נפצע. הוא ניסה להגיע לאזור של המסיבה ובשעה 13:00 ניסה להוציא שיחה מקיבוץ אור הנר. פנינו למשטרה ובפעמים הרבות שדיברנו איתם כל מה שיש להם לומר זה 'קיבלנו את הדיווח, נעביר הלאה'. אני מבינה שהמשטרה עמוסה, אבל קרה כאן אירוע לא נורמלי. תתנו משהו. אחי נסע לחמ"ל המאולתר של משפחות הנעדרים באיירפורט סיטי כדי למסור דגימת דנ"א ותמונה שלו, אבל לא קיבלנו עדכון מהם. התקשרנו לבתי החולים והוא לא נמצא באף אחד מהם וגם לא ברשימת הנרצחים. נעדר לגמרי".
מארק לבש חולצה לבנה עם שרוולים קצרים בצבע כחול וג'ינס כחול, נעל כפכפי אצבע וענד צמיד זהב שעליו כתוב אליהו פרץ. ניתן ליצור קשר עם המשפחה בטלפונים הבאים: מאיה - 054-4683090, גלעד - 054-3055713.
אלחנן קלמנזון סייע לתושבים בבארי, מחבלים ירו בו למוות
האחים אלחנן ומנחם קלמנזון גויסו ללחום בקיבוץ בארי בעקבות אש המחבלים שפשטו על עוטף עזה. אלחנן נהרג בקרב מול מחבלים, בעוד מנחם נפצע קל. "שני בניי, אלחנן ומנחם, והנכד שלי איתיאל, ששלושתם שירתו במערך הלוחם, חילצו תושבים תחת אש", סיפר הרב בני קלמנזון. "הם לקחו רכב וסייעו לעשרות אנשים בקיבוץ, כולל ילדה ששני הוריה נרצחו. אחרי בערך 14 שעות של קרבות, מחבלים ירו למוות בבני הבכור, אלחנן. מנחם נפצע קל".
"חשוב לי לומר בעת הזו שהמשפחה שלנו, שידעה שכול וכאב, לא באה בטענות לאיש", המשיך קלמנזון, "אך דרישתנו מצה"ל היא לשנות את המצב מעיקרו. לא עוד סבב נצחי של הקזת דם גוברת והולכת, אלא שיד שהורמה נגד מדינתנו תיגדע כפשוטו ולא כמילים נבובות".
