סיפורי הגבורה הרבים, של חיילים וחיילות, אזרחים ואזרחיות ושאר כוחות הביטחון, מיום שבת ממשיכים להתפרסם כל העת. לוחמי השריון חטיבה 7 גדוד 77, הוקפצו לגדר מיד עם תחילת המתקפה ולחמו בעוז מול עשרות מחבלים. אחד הלוחמים שחיסל מחבלים והציל אזרחים רבים, שיחזר את הרגעים הקשים. זו עדותו המלאה:
"בסביבות 7 בבוקר הייתה לנו הקפצה. נכנסנו לטנקים ושמענו בקשר שהרבה מחבלים מתקרבים לגדר, נסענו בטנק של המ"מ שלי והטנק שלנו לכיוון. בגדר נתקלנו בסביבות ה-10-15 מחבלים, חיסלנו אותם עם פגזים ודרסתי אחד מהם", מתאר ע' את הדקות הראשונות של מתקפת הפתע הרצחנית על ישראל. "אחרי שחיסלנו אותם התחילו להיכנס עשרות של מחבלים לשטח הארץ, ירו טיל נ"ט על הטנק שלי, מפקד הטנק שלי עף מהטנק וככל הנראה נהרג. התותחן שלי נשאר בטנק, אבל באותו הזמן נראה מת, הטען שלי עף גם הוא מהטנק וחשבתי שגם הוא נהרג בזמן שהטנק עולה באש מאחורה".
בזמן שהטנק מתחיל להתמלא בעשן והמחבלים ממשיכים לירות, ע' המשיך להילחם ולנסות להציל את חבריו: "עצרתי בדרך בשביל לבדוק אם התותחן עדיין בחיים, וכשעצרתי הטען צעק לי והבנתי שהוא בחיים, יצאתי מהר מתא הנהג וראיתי אותו שוכב על הצריח מלא בכוויות מכף רגל ועד ראש ובסוג של הלם קרב, אמרתי לו להיכנס לטנק ובדקתי את התותחן שהיה לו דופק חלש מאוד והוא נשם ממש חלש. ניסיתי לחלץ אותו מהטנק בזמן שהטען היה על הצריח".
ע' הנהג, והטען שהיה פצוע בשלב הזה, ראו רכב דויד צה"לי מתקרב אליהם, הם סימנו לו לעצור אולם אז הבינו כי מחבלים השתלטו עליו: "הטען קפץ חזרה לטנק וצעק לי שזה מחבל, נכנסתי מהר לתא נהג, דרסתי אותו ונמלטנו משם. המחבל השני פתח עלינו באש אבל לא פגע בנו. בסופו של דבר הגענו לאזור קיבוץ רעים, שם התקיימה מסיבה בשם 'הנובה', ראינו שם קרב יריות בין מחבלים לשוטרים והיה נראה שהמחבלים מנצחים. חסמתי את המחבלים עם הטנק שלא יפגעו בשוטרים, והטען, שהיה בסוג של הלם קרב, יצא מהטנק והנשק שלו הלך לשוטרים".
קרב היריות המשיך בחוץ, וע' הבין שהמחבלים הצליחו להרוג את השוטרים: "ראיתי אותם מסתובבים מחוץ לטנק וטיפסו לי על הטנק 10-5 מחבלים. הייתי מוכן עם ה-M-16 לכיוון מדף המפקד שהיה הפתח היחידי, ראיתי מחבל שגילה שיש חייל חי בתוך הטנק, הוא נבהל וזרק עליי את הנשק שלו, ובתגובה יריתי בו וחיסלתי אותו. נכנסתי מהר לתא נהג בזמן שזרקו לי כמה רימונים לתוך הטנק חלקם התפוצצו וחלקם לא. למזלי הספקתי להיכנס לתא הנהג, הרגשתי את ההדף ובמזל לא נפגעתי מהם".
כשהטנק עולה באש, ע' המשיך לנסוע ולחסל מחבלים בדרך. "המשכתי לנסוע ולפגוע במחבלים, עד שהטנק כבר כמעט לא זז וכל החלק האחורי של הטנק עלה באש. הטנק נעצר. בדקתי שוב את הדופק של התותחן, הפעם לא היה לו דופק והפסיקו לו הנשימות. הבנתי שאין לי ברירה אלא לעזוב את הטנק שעולה באש ושיש מחבלים בעקבותיו".
"יצאתי עם קסדה שכפ"צ ונשק", הוא ממשיך לתאר לפרטים את הרגעים הדרמטיים. "פגשתי 3 אזרחים - אחד ירוי בחזה ונראה מת, ירוי נוסף ואחד שלא נפגע. הם היו מאוד לחוצים, נכנסנו לרכב שלהם ונסענו משם כשאני נוהג. אחרי כמה דקות שמנו לב שאנחנו מכותרים. עצרנו באמצע היער והתחבאנו מתחת לרכב שלהם, לאחר 40 דקות בערך כשאנחנו שומעים הרבה צעקות בערבית וירי, וכשאנחנו מעמידים פני מתים, כ-5 מחבלים לא חמושים התקדמו אליי, חשבו שאני מת - וניסו לקחת לי את הנשק. יריתי וחיסלתי אחד מהם, נאבקתי בהם תוך כדי שהם דופקים לי סלעים לראש - שברו לי את הלסת, ארובת העין, הלחי, האף, השיניים, וחתכו אותי עם סכין - בזכות זה שהייתי עם קסדה לא נהרגתי ו"רק" נפצעתי קשה. הצלחתי להדוף אותם, אבל הם הצליחו לחטוף לי את הנשק וניסו לירות בי, הם לא הצליחו, אני לא יודע למה".
כשהוא לחלוטין בתוך התופה, ומחבלים הצליחו להשתלט לו על הנשק אחרי מאבק, הצליח ע' לברוח ולהתחבא: "הגעתי לשיח שבו התחבאו גבר ואישה. התחבאתי איתם בעודי פצוע במצב כזה במשך בערך 6 שעות שבהם מחבלים עברו על יד השיח ובמזל לא הסתכלו ימינה וראו אותנו, במהלך ה-6 שעות המשכתי לדמם מהפנים, הם עזרו לי מאוד וגם זיהו מתי הגיע החילוץ והרבה בזכותם אני חי. בזמן שטופלתי בסורוקה ניגש אליי אזרח פצוע קל מריסיסים והחל לברר האם אני הטנקיסט שהצליח להסיח את דעתם של המחבלים ובזכותו הציל מאות מאירוע המסיבה".