רס"ר במילואים גל מאיר איזנקוט ז"ל, בנו של השר, חבר קבינט המלחמה והרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שנפל אתמול (חמישי) בקרב במחנה הפליטים ג'באליה ברצועת עזה, הובא למנוחות בבית העלמין פינסקר בהרצליה. ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנשיא יצחק הרצוג, שר הביטחון יואב גלנט, שרים נוספים וחברי כנסת הגיעו להלוויה.
גדי איזנקוט ספד לבנו בדמעות: "גלוש. בננו הצעיר, אימא ואני עומדים פה עם קהל רב לחלוק לך כבוד אחרון. נולדת לפני 25 שנים בעת ששירתי כמחט גולני. אימא עדכנה אותי שהיא בדרך לבית חולים, מיהרתי מרמת הגולן והגעתי באיחור. לפני כמה חודשים בטיול משפחתי הזכרתי את זה. בפורטוגל אמרת לי באחת משיחות הנפש שהייתי חסר לך מאוד הרבה מאוד שנים. עניתי לך שאני בטוח שאימא הייתה בשבילך כל הזמן, והייתי גאה מאוד ושמח לראות את הקשר המיוחד שלך עם אימא והאחים. כשבגרת התפעלתי מהרצינות התהומית שלך לצד חוש הומור מפותח מאוד ורוח שטות. מצוינות הייתה אצלך דרך חיים, בלימודים, בטריאתלון, בצופים, ושוב בלימודים. קראנו לך - גל מאיר על שם אבי - הרבה שנים כשהיו שואלים, היית אומר גל, שאתה אדם בפני עצמך".
"היית מאוד גאה במשפחה אבל רצית תמיד לעמוד בזכות עצמך", ספד אביו. "עשית גיבוש שרק שבועות אחרי בטירונות, הבינו את שמך המלא. ב-7 באוקטובר התעורננו לאירוע מטלטל. ארגנת ציוד והיה ברור לך לאן זה הולך. הוקפצת למפקדת האוגדה ושירתת מאז במילואים, עד נפילת חברך מהמסלול איל ברקוביץ ז"ל. לפני שבוע הגעת במסגרת העתודה ושמחת לראות ולשמוע שהפעילות ההתקפית תרמה לשחרור החטופים. דיברת על הילדים הקטנים. במשפחה הסתכלנו תמיד בעיניים בורקות על האהבה והקשר המיוחד שלך עם הנכדים, שהיית מרים גבוה גבוה. שהתמגנטו אלייך בכל מפגש".
"בשיחה על המלחמה בעזה אמרת שאתה והחברים לפלוגה מרגישים שזו מלחמה צודקת", אמר איזנקוט. "שחייבים להחזיר את כל החטופים ולהביס את חמאס אחרי האירוע הברברי והאכזרי שביצעו. אמרת לי את זה גם בין לבין, כשאמרת שהכול בסדר ושאלת אם יש מסר לפלוגה, אמרתי שאת המסרים לפלוגה תקבלו דרך שדרת הפיקוד. שאני מבקש שתשמרו על עצמכם. אני בטוח שנמשיך במערכה ובמאמץ לחזק את המדינה שכה אהבת. מדינה שתהיה חזקה, וצודקת. כמו שתמיד נהגת לבקר את מה שלא מצא חן בעיניך שקרה פה".
"נמשיך להיות משפחה מלוכדת ומאושרת כדי שההקרבה שלך ושל הנופלים לא תהיה לשווא. שנהיה ראוים לה. אוהבים לעד. נעשה הכול כדי להיות ראויים, בתרומה להחלטות הנכונות למען מי שהקריב, למען חבריך לנשק והעם הישראלי כולו שמחבק אותנו בשעה הקשה הזו".
"אתה ומשפחתך, אתם ההתגלמות של הדוגמה האישית"
השר בני גנץ ספד: "חנה, גדי, גיא, רותם, יעל, ורד ואריאל האהובים. מה גורם לבחור צעיר ומוכשר, לעזוב הכול ולצאת אל הקרב. הבית - הבית שלכם, הבית שלנו, מדינת ישראל שנמצאת אולי בשעתה הקשה ביותר. הבית שממנו הם גדול וצמחו, שמחנך לאהוב אותה, לצעוק 'אחריי' ולנהוג 'אחריי'. גדי - כשאישרנו תוכניות ידענו את משמעותן, ידענו שהחיצים על המפות, יכולים להפוך לחיצים בליבן של משפחות טובות ויקרות. ואתה, אחי ורעי לנשק, שותפי, אתה ומשפחתך, אתם ההתגלמות של הדוגמה האישית. של הצבת האינטרס הלאומי מעל לכל שיקול אישי. הבנת את המשמעות היטב".
"בשבועות האחרונים הלב הרחב שלך לא נתן לך מנוח. מול כל משפחה של חטוף או חטופה, משפחה שכולה - כולם היו בנייך ובנותיך. כשישבנו במפקדת האוגדה ונפתחה דלת החמ"ל, דומה ברגע זה לכל כך הרבה דלתות שפתחת בעבר, הסתכלתי עלייך. כשיצאת אמרתי לעצמי, 'זה לא מגיע לאף אחד וזה לא מגיע לגדי'. ביקרת אלפי משפחות של אחים לנשק, מפקדים ופקודים, יצאת מהדלת בלי הנקישה ומבלי לראות את הרכב של המבשרים מגיע, בצניעות ובמנהיגותך השקטה. אני ידעתי כבר", נאם גנץ.
"ידעתי שמבית כמו שלכם גדלים גיבורים שיוצאים לקרב על הבית. מי שאוהב את המולדת ומתחייב לצעוד בראש, עלול ליפול למען הבטחת עתידה. רק מי שגדל על אמירתו של בן גוריון שגורל המדינה תלוי בכוחה ובצדקתה ייצא למלחמת הצדק שבה אנו נמצאים. משפחת איזנקוט היקרה, אני מכיר את החומר שממנו אתם עשויים. משפחת מופת ישראלית עם לב גדול ורחב ועוצמה של צבא"
"אנחנו ניצבים למבחן הקשה ביותר שעמדה החברה הישראלית מקום המדינה, עת של הכרעות אנו ראויים למנהיגים כמוך. כשהאזרחים נושאים עיניהם להנהגה, הם מסתכלים על הדרך וצדקת הדרך. המשא הלאומי כבד קשה וכואב. רק הנהגה שהיא חלק מהעם תוכל לו. רק צבא העם ינצח. על מנהיגים כמוך, גדי, צריך להיאמר בהטיה, 'תדע כל אם ישראלית שהפקידה את בניה בידי המנהיגים הראויים לכך'. קיבלנו את ההוכחה הקשה ביותר. בזכות האמיצים כמו גל, הערוגה שממנה צמח, נחוש, יפה, חכם וצעיר כל כך - אשרי הארץ שבניה מחונכים לעשיית הטוב ולאומץ. אשרי הארץ שאלו בניה כמו גל".
"גל אחינו הקטן והאהוב. הקטן בחמשת המופלאים"
האחות רותם: "כנראה שאם היית רואה שאני זו שנבחרתי לדבר היית גאה בי. גל אחינו הקטן והאהוב. הקטן בחמשת המופלאים. איך נפרדים מאח שטען בכל אירוע שהוא ציר הכיף של המשפחה. בכל פעם שהראיתי תמונות, אמרו שאתה יפה. חיית באקסטרים - ילדות מלאה בחוויות, הצטיינות בכל דבר שעשית. כשהתגייסת לא היה ספק שתעשה משהו משמעותי, כשהשתחררת טיילת מסביב לעולם, חיית חיים מלאים בחוויות. תראה כמה אנשים באו לכאן רק בשבילך".
"לאן הלכת? בליבנו תהיה אדם צעירמלא באנרגיה, עם הלב הכי גדול בעולם. תודה שהיית דוד לילדים שלנו, שהסתכלו עליך בהערצה, שרק רצו להיות לידך. תחסר לנו בכל דקה ביום. באמת היית ציר הכיף של המשפחה. נעשה הכול כדי להמשיך את דרכך".
סא"ל במיל' ערן ברקת, מפקד בחטיבה 551, ספד לגל: "היית לוחם מצטיין. איש של אנשים, שתמיד מקרין טוב לב ואופטימיות. נתגעגע לחיוך הכובש, למסירות ולשליחות.החברים סיפרו שבשיחות העומק עלה הקשר של איך זה להיות הבן של - גדי - גל הבהיר שהוא הצליח בזכות עצמו. הוא גם אמר שהוא מאוד גאה בך".
דפני פרידור, חברת ילדות של גל, ספדה לו בכאב: "בחודשים האחרונים הקשר שלנו היה בווידיאו, בוואטסאפ. לא פספסנו אף פרט, שיתפנו הכול. אח שלי, אני לא נפרדת ממך עוד - הנשמה שלך פה, ואני מרגישה אותה חזק. אני מרגישה את האנרגיות שלך בתוך הלב שלי. תמשיך להיות איתי".
רותם רוזנברג, חבר ילדות של גל ספד לו: "אני מאמין שרבים מהאנשים כאן מכירים אותך בתור הלוחם שהיית, חלק באו מהייחוס המשפחתי ומהטריאתלון. אבל אנחנו זוכרים אותך פשוט גל - גל של רגש, צחוקים, אהבה, הערצה והערכה לכל אחד מהחברים. היית גל של החבר'ה. כמה היית שונא שהתמונה שלך מרוחה בכל הרשתות והאתרים. לא יכול להיות שהלכת לנו".
שי ירון, חבר ילדות של גל, ספד בדמעות: "גל אהב את המשפחה היקרה שלו, אהב את האחיינים המתוקים שלו. הוא אהב את החבר'ה, את הארץ והמדינה שלנו. החיבוק שלך יחסר לי גל. עברנו שנים יפות ורבות, שבהן היינו כאחים. אהבנו אהבה עמוקה של חברי אמת. למדתי ממך כל כך הרבה על חברות, נחישות וכוח רצון. נפלת בקרב כדי שכולנו נוכל לחיות כאן באושר וצחוק".
"פעם אחרונה שיצאת הביתה אמרת שמרגיש שהצלתי את חייך כי אמרתי לך לא ללכת לנובה. שהדברים מתחברים, קרנת מאושר. סיפרת לי שאתה מרגיש איך התמונה מתחברת. ב-18 בדצמבר ביקשת אוכל לכל הגדוד, תוך שעתיים היינו בפארק הרצליה, אכלת שניצלים של אימא והבטחת שתבוא לאכול אחרי המלחמה; כבר חודשיים מתגעגע אלייך אבל עכשיו זה הרבה יותר קשה".
שי ירון, חבר ילדות ספדה לו: "לא יכול להיות שהלכת לנו"
נפגע ממטען שהופעל לעברו
גל, ז"ל, בן 25 מהרצליה, היה לוחם מגלן במילואים ושירת כחובש קרבי. הוא נפצע קשה מאוד ופונה במסוק לבית החולים אסותא באשדוד, שם נקבע מותו.
הכוח של גל מגדוד 699 של חטיבת המילואים 551 נפגע ממטען שהופעל לעברו. באותו הזמן, אביו השר איזנקוט, ישב בחפ"ק אוגדה 162 בדרום הארץ והתבשר על פציעת בן הזקונים שלו. בהמשך, עם הגעתו של גל לבית החולים, קיבל השר את הידיעה על מות בנו.
בת זוגו אריאל הייתה אהבת חייו
גל ז"ל למד בתיכון ראשונים בהרצליה וחלם להיות רופא. הוא שירת כחובש, וכחלק מתפקידו טיפל בין השאר בפצועים סורים בגבול, דבר שהיה מאוד משמעותי עבורו. הוא היה אוהב אדם ורצה להקדיש את חייו לריפוי אנשים. בשנה האחרונה התחיל ללמוד באוניברסיטת תל אביב ביואינפורמטיקה, ועבר לגור בעיר עם חברו הטוב, שמשרת בצנחנים.
בת זוגו של גל מאז התיכון, אריאל טישלר, הייתה אהבת חייו. מעבר לבילויים המשותפים איתה, הוא אהב מאוד לגלוש בחוף הים, לעשות סקי ולטייל. בזמן הקורונה, עשה את שביל ישראל, ואחרי השירות הסדיר יצא לטיול בדרום אמריקה עם חבריו הקרובים, איתם הוא ביחד מאז היסודי - כולם משרתים עכשיו בקרבי ויצאו הביתה להלוויה שלו. חבריו מבקשים שנתייחס אליו לא כבן של, אלא כבן אדם מאוד אהוב.
בישיבת הסיעה האחרונה של המחנה הממלכתי, שבה דובר על המשך המלחמה, השר איזנקוט הזכיר את בנו גל ואת לחימתו בעזה. בשיחות שקיים בתקופה האחרונה, אמר הרמטכ"ל לשעבר לבני שיחו כי "יש פה רוב מוסרי וערכי להחזיר את חטופינו בגלל מחדל ענק שלנו, ואני חושב שצריך לעשות מאמץ עליון ולשלם גם במחירים קשים כדי להחזיר אותם. יהיו לזה מחירים גם בשדה הקרב, אבל חיילים מסכנים את חייהם בשביל אזרחים ולא להפך".
אור רביד השתתף בהכנת הכתבה