"לא הופתענו שהוא יצא בלי נשק, הוא תמיד חלם להיות לוחם": יונתן רק סיים טירונות – ונפל בהגנה על אופקים

רק לפני חודשיים התגייס יונתן אלעזרי, בן 20 מאלון שבות, ליחידת דובדבן. בסוף השבוע של שמחת תורה נסע לבקר את חבריו במכינה הקדם צבאית באופקים, שבה למד לפני גיוסו לצבא. בנעלי שורש, עם סכין קומנדו וכלי נשק שהשיג בדרך – אלעזרי שרק סיים טירונות הצטרף לתושבי אופקים שלחמו בגבורה ונפל בקרב. 49 מתושבי אופקים ואנשי כוחות הביטחון שנפלו בעיר.  

בשבת בבוקר, כששהה עם חניכי המכינה, שמעו כולם את האזעקות מוקדם בבוקר. בהמשך הם גם החלו לשמוע קולות קרב וקריאות בשפה הערבית, אך הם עדיין לא ידעו על הטבח שהתרחש באותה העת בעיר. בוגרי המכינה שהגיעו עם נשק מהצבא התבקשו לשמור על המכינה מבחוץ ויונתן, אף שהיה ללא נשק, החליט להצטרף אליהם. 

• גיבורי "מישור הגפן" באופקים שהצילו חיי רבים

את הסיפור על גבורתו של יונתן שמעו בני משפחתו רק לאחר ימים מספר, כשנמצא ללא רוח חיים על גג אחד הבניינים באופקים. בהתחלה הם לא הבינו לאן נעלם ולא ידעו איך הציל את חייהם של תושבים רבים. שום דבר לא היה יכול להסביר מה דחף את יונתן, שלא היה חמוש, לצאת ולהילחם, מלבד הצורך להגן על חבריו. 

"יונתן חלם להיות לוחם דובדבן, מאז שהוא בן 12", מספרת עליו מרים אימו. "בשבת התחלנו להבין מה קורה כשהבן הלוחם שלי התקשר לספר לנו, הבנתי שאנחנו צריכים להיות כבר עם טלפונים זמינים. אבל ליונתן לא דאגנו, כי ידענו שהוא במכינה באופקים, ועוד לא הבנו שהנורא ביותר קורה שם". 

"אפילו צחקנו בשבת שהוא בטח מתבאס עכשיו שהוא עוד לא יכול לצאת ולהילחם במחבלים, כי הוא רק סיים טירונות", מוסיפה האם. לפי העדויות, יונתן יצא מהמכינה עם אבנים שאסף שם, יחד עם עוד חבר. תחילה הם עלו על גג המכינה והבינו שיש מחבלים שיורים לכל עבר. לאחר מכן חבר יונתן לבוגרים שאבטחו את המכינה. 

"חבר לשני תושבי אופקים שנלחמו"

בחוץ הבחין יונתן בחייל פצוע קשה, ללא יכולת להפעיל את הנשק שלו ולקח ממנו את הנשק. למרות שלא ידע איך להשתמש בנשק הזה, הצליח יונתן גם לעזור לפנות פצועים שנפגעו מירי מחבלים. אבל יונתן לא עצר בזה – הוא חבר לשני תושבי אופקים שנלחמו במחבלים ולא עזב אותם לאורך כל שעות הלחימה שלהם.

"הם לא הכירו אותו ולא הבינו מי זה הבחור הזה שנצמד אליהם", מספרת מרים, "הוא עשה יחד איתם סריקות בחצרות הבתים. באחת החצרות הוא קפץ פתאום פנימה ולקח נשק נוסף ממחבל מת, שהיה מוטל באחת הגינות. בשלב מסויים עלה יונתן עם אחד מהם על גג הבית, שבחצרו התבצרה חוליית המחבלים, כדי לירות עליה גם מלמעלה. במהלך קרב היריות הזה נורה יונתן, ונהרג במקום. 

"יונתן היה ילד של גגות, הוא אהב מאוד לטפס וגם התחיל לעשות זאת באופן מקצועי", מספרת מרים על יונתן. "אחרי ההלוויה הסתכלנו בדברים שכתב בעבודת השורשים ולקראת הבר מצווה, והכול היה מכוון לשם, להיות לוחם. בחודשיים האלו של הטירונות הוא היה מאושר. כל האישיות שלו פרחה שם". 

"מי שמכיר את יונתן לא הופתע מהסיפור"

במוצאי השבת, משהבינו בני המשפחה שיונתן לא יוצר קשר, הם התקשרו למפקד שלו בטירונות. "הצוות היה בכלל בשדרות באותה העת, אך כשהמפקד שלו הבין שיונתן נעדר הוא נסע עם כולם לאופקים והחל בחיפושים אחריו. היינו בקשר איתם כל הלילה ונסענו גם לבתי חולים. כשאפשרו לצוות להיכנס לאחת הזירות באופקים, סיפרו להם על הרוג שנמצא על אחד הגגות ושיש עליו נשק מסוג תבור. המפקד חשב תחילה שזה בטח לא יונתן, כי הוא לא יודע להפעיל נשק מהסוג הזה, ובכל זאת הוא התעקש לבדוק, כי הבין שזה קצה החוט האחרון. על הגג הוא מצא את יונתן עם סנדלי השורש האדומים שלו, סכין קומנדו תקועה במכנסיים וחיוך על הפנים".

"המפקד התעקש להחזיר את יונתן לבסיס, הפעיל נוהל זיהוי והביא רב ועדים. היום אנחנו מבינים שאם המפקד לא היה מתעקש למצוא את יונתן ולהחזיר אותו לבסיס, היה חולף הרבה יותר זמן עד שהיינו מקבלים תשובות. למעשה את התשובה קיבלנו רק ביום שני בבוקר, קיבלו את הבשורה הקשה באופן רשמי.

"מי שמכיר את יונתן לא הופתע מהסיפור שלו, הוא באמת חלם להיות לוחם. היה ברור שהוא לא יישב בצד ושהוא פשוט ייכנס וישיג נשק או סכין ויקפוץ להגן על החיים של הזולת. אני יכולה לדמיין אותו עושה את זה", אומרת מרים. "לא היה לו פחד. הוא אף פעם לא פחד. אנחנו עוד לא מעכלים, אבל יש בנו תקווה אמיתית שבעקבות כל מה שקרה לפחות נדע כולנו כעם לצמוח מכל הדבר הזה ולהוסיף רק טוב". יהי זכרו ברוך.