"אם היא לא תהיה בפעימה הבאה, אנחנו לא יודעים איך נמשיך": כשבועיים חלפו מאז שנגמרה הפסקת האש והתחדשה הלחימה; שבועיים שבהם משפחות החטופים החסירו נשימה מול הזמן שהולך ואוזל. אמש (שלישי) שלושה מאבות החטופים שעדיין מוחזקים בשבי השמיעו את זעקתם ב"מהדורה המרכזית". בכאב גדול הם סיפרו על הרגע שבו קיבלו את הבשורה הנוראה, על החיים בצל חוסר הידיעה המוחלט ועל התסכול גדול נוכח הפסקת המשא ומתן.
"עכשיו חנוכה ואנחנו עדיין תקועים בשמחת תורה", אמר אילן דלאל, אביו של גיא שנחטף מהמסיבה ברעים. "כשהוא יצא למסיבה הוא אמר לי: 'אבא, מחר אני אחזור ואעזור לך לפרק את הסוכה'. הוא לא חזר ואני לא פירקתי את הסוכה. היא עומדת פה ומחכה שהוא יחזור כדי לעזור לי לפרק אותה".
עוד סיפר אילן כי גיא יצא עם עוד שלושה חברים, אך אף אחד מהם לא חזר הביתה. "שניים נחטפו ושניים נרצחו. בשעה 12:00 בצהריים ראיתי סרטון של גיא בתוך עזה. הם נראים מפוחדים, בשוק". על השאלה איך הרגיש כשראה את פעימות שחרור החטופים הראשונות השיב: "ידעתי שגיא לא אמור להשתחרר, אבל קיוויתי שכאשר אלה יסתיימו, יחזרו את המבוגרים ואת הצעירים עד שישחררו את כולם. ברגע שחזרו ללחימה זה היה שבר מאוד גדול".
"אנחנו לא ישנים ולא אוכלים", סיפר אילן. "אני ואשתי עבדנו בשתי עבודות ועכשיו עזבנו את הכול ואנחנו כרגע מתעסקים בלהחזיר את גיא. שום דבר אחר לא חשוב". מאז 7 באוקטובר, משפחת דלאל לא מפסיקה לדמיין את הרגע שבו ירימו את הטלפון וישמעו שבנם חוזר הביתה: "אנחנו כל הזמן מדמיינים אותו. שמתקשרים באמצע הלילה, שקצין שאומר לי: 'יש מישהו שרוצה לדבר איתך', ואני שומע את גיא. הוא אומר לי 'אבא' ואנחנו צועקים רצים לשם הכי מהר שאפשר. חוזרים להיות משפחה".
אבי שמריז, אבא של אלון שנחטף מכפר עזה, מספר שאת הכאב מרשה לעצמו לפרוק רק בלילה במיטה. "אני שמח על כל אחד שחזר, אבל מצד שני אני מאוד כועס על מקבלי ההחלטות. הם היו צריכים לשחרר כבר את כולם. הממשלה שלנו אני לא סומך על אף אחד. הבן שלו יושב במנהרה? הבן שלי יושב שם. לו אין חמצן. לו יש חצי פיתה ביום. אני רוצה אותו מחר פה".
"דורון היא אחות וטרינרית במקצועה. היא כל כולה ילדה של טוב ושל חברים", מספר אביה רוני שטיינבכר. "הדבר היחיד שאנחנו יודעים מהרגע שהיא נחטפה מכפר עזה זה ההודעה הקולית שהגיעה אחרי 4 ימים מהחברות שלה. זה נותן לנו איזושהי קרן אור להיאחז בה. כל יום אנחנו מתעוררים לתקווה חדשה. כל הודעה אנחנו ישר קופצים. אולי דורון תחזור".
"אנחנו מקווים שבפעימה הזו היא תהיה, כי אם לא – אנחנו לא יודעים איך אנחנו ממשיכים מכאן". בקול חנוק מדמעות: "כשדורון תחזור, אנחנו צריכים לדאוג לה ולהחזיר אותה למה שהיא הייתה. יש לנו משימה כשמשפחה וכחברה לעזור לה במה שאפשר".