לוחמי שלדג לא דמיינו שאת אחד הקרבות הקשים ביותר שלהם לא ינהלו במדינת אויב, אלא בקיבוץ בתוך ישראל. במשך 3 ימים לחמה היחידה במחבלים בתוך בארי, פינתה את התושבים ששרדו וחזרה בשורות חסרות, ללא 5 מלוחמיה. אמש (חמישי) תיעדה מצלמת חדשות 12 את המפגש המרגש בין משחררי הקיבוץ לתושבים שניצלו. חברי הקיבוץ הודו להם בדמעות, והלוחמים התנצלו בפניהם על אלה שלא הצליחו להציל.
"הם הצילו אותנו", סיפרה אחת התושבות בדמעות. "הוא הציל אותנו. אמרתי לו שאני נורא דואגת לבת שלי ושיבדוק אם חילצו אותה". בהמשך, ילד קטן שנח על כתפי אביו שאל את הקצין: "למה הרעים באו". הלוחם השיב: "זאת שאלה קשה שאני לא יודע לענות לך עליה. אבל פה יש רק טובים עכשיו".
בין חברי הקיבוץ נכח גם מעיין שגב, שזכה לחבור למשפחתו בזכות גבורתו וגבורת הלוחמים. במשך שעות המחבלים לא זזו מביתו של מעיין. הם שרפו את כולו, והוא חש שאינו יכול עוד. "הרגשתי שאני הולך לאבד הכרה ממש", סיפר. "בבת אחת אמרתי אני יוצא. פתחתי את חלון הפלדה וברחתי לשיחים מחוץ לבית". במשך 3 שעות מעיין חיכה בשיחים, כשלצדו גופה. ואז שמע את קולם של הגיבורים, לוחמי שלדג. "אמרתי להם שיש לי משפחה בממד. חשבתי שהם מתו מחנק והם חשבו שאני חטוף".
לפני בואם של הלוחמים, כיתת הכוננות של בארי לחמה בגבורה במשך שעות וספגה אבדות קשות. "אין לי דבר או חצי דבר לומר לכולכם מלבד צמד המילים 'אני מצטער'", אמר סרן א', בנאומו המרגש. "אני מצטער שלא הגעתי לכולם. מצטער ששמעתי את קולות המשפחות שהגעתי אליהן מאוחר מדי. מצטער על רגעי השאול שנלקחו מסרטי האימה הנוראיים ביותר שלא הופקו. ושכנראה גם לא יופקו כמותם לעולם".
רב-סרן י' סיפר דווקא על רגע של חיוך לאחר 3 ימים של סיוט מתמשך. "גיורא, דיברנו עליך הרבה אחרי האירוע הזה", פנה לאחד התושבים. "הסתכלנו ואמרנו יש מחבלים בחוץ, צריך לעצור אותו ולהעיף אותו פנימה. והיה שם איזה רגע שאמרנו, 'טוב, שישקה את העציצים'". הקהל צחק, ורס"ן י' הסביר: "האופטימיות הזאת, באמצע של כמה ימים שאתה נלחם בקיבוץ, נתנה לנו את האזימוט (כוונון) הנכון". אחרי רצף נאומים מרגשים, של לוחמים ושל תושבים, המפגש הסתיים. כולם שרו יחד את "התקווה" בגאווה גדולה מהולה בעצב עמוק. למענם ולזכרם של כל החברים שאיבדו באותה השבת השחורה.