קוראים לו יובל ביטון, אבל בכלא הם קראו לו בשם אחר: "הדוקטור". יובל ביטון כיהן כרופא שיניים בבתי כלא וכמפקד חטיבת המודיעין של שירות בתי הסוהר. "לחשוב שכזה דבר יפגוש את המשפחה שלי - אחיין שלי נחטף לעזה, אויבים שהכרתי בכלא שנים רבות, הם אלה שמחזיקים את האחיין שלי", הוא מספר.
יש מעט אנשים שישבו פנים אל פנים עם האדריכלים של הרצח.
בוא נדבר על סינוואר. כמה שעות יש לך איתו?
"המון. מי בכלל חושב שהוא ישתחרר מתישהו?"
הדוקטור ייקח אותנו למסע אל האגף הכי שמור בכלא, ואנחנו ניסע איתו לראות את החורבן בניר עוז. "אם אתה נרדם לרגע, אתה מקבל את המכה. גם בכלא. כשהיינו רואים ששקט, משהו לא בסדר", אומר ביטון על ימיו בכלא.
"הסייע היה אסיר ביטחוני, שני מאסרי עולם"
בוא נחזור רגע להתחלה. נולדת בשכונה ד' בבאר שבע, היית בחיל האוויר, הלכת ללמוד רפואה, ואז מציבים אותך, איפה?
"אני מגיע להיות רופא בשירות בתי הסוהר ואני רופא שיניים בכלא נפחא. טיפלתי פעם במישהו שנראה כזה תמים. מסיימים את הטיפול, אז אחד הסוהרים אומר: 'זה דרדר את קו 405'".
כמה זה מסובך להיות רופא שיניים במקום כזה?
"מאוד. רופא צריך לתת מעצמו משהו. כשאתה מטפל, יש איזושהי קרבה, אתה מטפל במישהו, אתה נותן משהו מעצמך".
זה לא מפחיד?
"בשנים הראשונות לא היו סייעות בשב"ס, אז הסייע היה אסיר ביטחוני, אבו עלי יטה, שני מאסרי עולם".
ואתה לא מודאג?
"זו המציאות. זה אני, הוא ואסיר חמאס, לבד. ואם צריך אזמל מנתחים. אז 'אבו עלי, תביא אזמל מנתחים'. באותה מידה הוא יכול גם לשחוט אותי".
את האסיר יחיא סינוואר, מתי אתה מכיר?
"אני מכיר אותו. כשאני הרופא שיניים אני מתחיל ללמוד את האוכלוסייה הזאת".
"והישראלים חייבים להבין שאנחנו, כחמאסניקים, לא נהיה חובבי ציון", אמר סינוואר בריאיון לערוץ 2 מ-2006:
"סינוואר, כמו שהיה בחוץ אחראי על החקירות ועל חשיפת משתפי פעולה, אותו דבר הוא עושה בכלא", מתאר ביטון.
זאת אומרת, הוא חוקר אנשים, אסירים של חמאס בתוך הכלא, בחשד שהם משתפים פעולה?
"עד מוות".
מה זה עד מוות?
"עד מוות, רצח. עריפת ראש".
הוא בידיים?
"הוא, מנחה אחרים, זה לא משנה".
הפך למומחה לנפש האסירים הביטחוניים
עשר השנים שלו כרופא שיניים הפכו אותו למומחה לנפש האסירים הביטחוניים. הוא למד להכיר את הקבוצות, השאיפות, המאבקים והרעיונות של כולם. ואז הוא מחליט לעשות שינוי קריירה ועובר להיות איש מודיעין, להיות זה שמגייס מקורות ואוסף מידע בכלא, והוא יגיע עד לתפקיד ראש חטיבת המודיעין של שירות בתי הסוהר.
זה לא מעבר טריוויאלי לרופא שיניים לעבור למודיעין.
"לא, בכלל לא".
בהתחלה מרימים גבות, אני מניח, לא?
"כולם".
איך האסירים מקבלים את המעבר שלך?
"הלם".
יחיא סינוואר, היום ראש החמאס בעזה, בונה באותן שנים את כוחו ומעמדו בכלא הישראלי, והדוקטור רואה את זה מקרוב."ב-2010 הוא מתכנן שביתת רעב שהוא משביע 1,600 אסירים עם יד על הקוראן שהם מוכנים ללכת עד מוות. על מה? כדי להוציא שני אסירים שמוחזקים בהפרדה. איפה הפרופורציות?", מספר ביטון.
ולמה הוא מוכן ללכת יותר רחוק מקודמיו?
"כי הוא מוכן לשלם כל מחיר בשביל העיקרון".
באוקטובר 2011 מאשרת ממשלת נתניהו את עסקת שליט, 1,027 אסירים שוחררו תמורתו. ביניהם גם סלאח עארורי, ראש החמאס בגדה, שנפגש השבוע עם נסראללה וגם סינוואר.
"הוא, בעצם, אין לו דם של יהודים על הידיים, יש לו דם של פלסטינים על הידיים".
של משתפי פעולה.
"משתפי פעולה, אז, ברמה הרגשית, המצפונית, הערכית, בעצם לישראל יותר קל לשחרר אותו. אבל מי שמכיר אותו, יודע שהמחיר של לשחרר אחד כזה הוא הרבה יותר גרוע וגבוה מאשר כל אחד אחר, כי היכולות שלו הרסניות".
ואתה אומר את זה.
"בטח שאני אומר את זה".
ומה אומרים לך?
"שב"כ ומי שהחליט לא שאל את שב"ס בכלל".
והינה עוד משהו מאותה עסקה: כל מי ששוחרר אז התבקש לחתום על טופס שהוא מתחייב לא לעסוק בטרור.
"הוא מסרב. ומה עשתה ישראל? שחררה אותו, למרות שהוא לא חתם".
"תמיר שם עליו וסט, נשק ויצא"
בצומת אורים, בכניסה לעוטף עזה אנחנו פוגשים את ניר אדר, אחיין של יובל מקיבוץ ניר עוז. מאז אותה שבת הוא לא חזר לשם. עכשיו אנחנו יוצאים אל המקום שהיה ביתו.
ניר: "פה, בשכונה הזאת בניר עוז, יש הרבה הרבה נרצחים, זה שכונה של הוותיקים. פה נרצחה בת 13. אתם ראיתם את הסרטון שרואים את המחבל עם מברגה ואחד עם מקלע בחלון מנסים לחדור לבית הזה?", הוא מצביע על הבית שבו צולם הסרטון.
בשבעה באוקטובר ניר היה כאן עם שתי הבנות שלו, רני בת ארבע ונוגה בת שש. הוא נתן להן לצפות בסרטונים, סיפר להן שבחוץ יש תרגיל של הצבא והחזיק את הדלת. "מחזיק אותה ככה", הוא מראה לנו איך. "שש שעות עומד ככה. חושך מוחלט".
יובל: "ואתה שומע את היריות?"
ניר: "שומע הכול, גם מאחורה, גם מקדימה. יורים פה ויורים שם. כן, ואני גם עומד פה ו... הבנות פה - והם עומדים לי פה", הוא משחזר את הרגעים הדרמטיים.
כשיצא החוצה, חרב עולמו. התמונות של סבתא שלו נחטפת על קלנועית שודרו בכל העולם.
אנחנו ממשיכים לבית של תמיר, אחיו של ניר, האחיין של יובל. "הם פשוט השתוללו", אומר ניר על מחבלי חמאס שהשאירו עקבות למעשיהם בבית. "פה גיסתי יושבת עם שני האחיינים שלי, ילדה בת שלוש וחצי וילד בן שבע. תמיר הוא חבר כיתת כוננות, הוא שם עליו וסט, נשק ויוצא".
מה אתה יודע על האחיין שלך? מה אנחנו יודעים להגיד?
יובל: "אני לא יודע כלום. אף אחד לא יודע כלום".
מתי הייתה השיחה האחרונה שלו?
"שמונה וחצי ביום שבת. הוא כתב הודעה לאשתו, להדס, תסתגרי בממ"ד, אל תפתחי את הדלת, גם אם אני מתחנן".
ניר: "שואה. הם באו להשמיד הכול".
יובל: "לשרוף אנשים חיים".
ניר: "תוך כדי האירוע גם שומעים אותם צוחקים ובשיכרון חושים. מה זה, הם היו בחגיגה".
וגם לחשוב עוד דבר, שבחלקם טיפלת.
יובל: "כן. תראה, אותנו חינכו על ערכים אחרים. על מוסר. אנחנו לא יכולים לעשות את מה שהם עושים".
"הצלנו את חייו של סינוואר בכלא"
ברגע הזה בבית השרוף בניר עוז, הדוקטור נזכר במה שקרה לאסיר יחיא סינוואר בשנת 2004.
"היה לו אבצס, כמו מוגלה במוח. אם הוא מתפוצץ אז זיהום ואומרים שלום. רופאים ישראלים מצילים את חייו".
יצא לך להרהר בזה פעם?
"בטח, הרבה פעמים. עכשיו במיוחד".
שמה?
"זה שהצלנו את חייו קטף את חייהם של מאות ילדים, זקנים. כן. אנחנו, הרופאים שלנו הצילו אותו והוא החזיר כמו שהחמאס יודע להחזיר".
דיברת איתו פעם על זה?
"אחרי שהוא טופל וחזר הוא אמר תודה, שהצילו את חייו. אז... הינה התודה".
ניר: "ופה זה עוד קהילה שחלק ניכר ממנה זה אנשים שבצד השמאלי של המפה הפוליטית, שרצו שלום ורוצים איתם ורוצים למצוא את הדרך".
יובל: "אנשי הקיבוץ לא הכירו את המפלצת שנמצאת ככה, בשכנות".
אבל אתה יודע, אני חושב שאף אחד לא רצה להכיר את המפלצת.
"לא רצו. חיים בהכחשה".
העדיפו להאכיל את המפלצת. לשלם למפלצת.
"לדשן אותה".
לספר לעצמנו שזה..
"שזה אינטרס ישראלי, להשאיר את החמאס..."
ניר: "שבמקומם יהיה מישהו יותר גרוע".
יובל: "יש יותר גרוע?"
פתח הבינו את מה שאנחנו לא הבנו
מה שהבינו עכשיו אזרחי ישראל במחיר נוראי, הבין הדוקטור כבר מזמן, אבל אף אחד לא הקשיב. מי שהבין את זה הרבה לפנינו היו אנשי הרשות הפלסטינית. הינה שיחה מהכלא שנשמעת היום כמו נבואה. הדובר הוא מחבל מורשע, ממנהיגי האסירים של הפתח, השנה היא 2019.
"חמאס, האסטרטגיה שלו דתית. לא אני ולא אף אחד אחר יכול לשנות אותו. הדגל שהוא מכיר בו זה דגל ירוק. דגל ירוק זה אומר שלטון החליפות, שתקום מרוסיה עד אמריקה. ואין בתרבות שלו מילה 'שלום', יש מילה 'הודנה'. ההודנה, לא קוראים אותה עד שמישהו יתחזק ויעלה על שלו. ככה. ויש לו היום נשק, יש לו תחמושת, יש לו כוחות, שלצערנו, אתם עזרתם שהוא יהיה ככה. והיום זה הבעיה שלכם. כל מכה שאתה נותן אותה לחמאס, אם אתה לא שובר לו את הראש, הוא מתחזק יותר. הסבב קרוב".
פתח הבינו את מה שאנחנו לא הבנו?
יובל: "אנחנו גם לא הבנו וגם לא רצינו להבין, כי חשבנו שזו בעיה של הפלסטינים אחד עם השני. חשבנו שזה משרת אותנו".
סמוטריץ' אומר: 'החמאס הוא נכס'.
"החמאס הוא נכס כי הוא לא רוצה לדבר איתך לא על שלום ולא על תהליכים מדיניים ולא על פשרות טריטוריאליות. הוא אויב מוגדר, ברור. יושב בעזה. מצאנו מענה טכנולוגי, הקפנו אותם בגדר. כלומר, אין לנו בעיה בעזה".
היינו יהירים?
"כן, זלזלנו באויב".
40 נרצחו בקיבוץ ולמעלה מ-70 חטופים
הבתים השרופים של ניר עוז מספרים סיפור נוסף והוא אולי הקשה והכואב מכולם. אם תסתכלו טוב, לא תראו כאן סימני שרשראות, טנקים על המדרכות ולא שרידי קרבות. כי היחידים שלחמו בניר עוז בגבורה היו אנשי כיתת הכוננות. הכוח הראשון של הצבא, חיילי גולני, שנסעו באוטובוסים מצומת תפוח, נכנסו בשערי הקיבוץ רק באחת וחצי בצוהריים, שבע שעות אחרי תחילת הטבח. המחבלים כבר לא היו כאן, הם חזרו לעזה אחרי שרצחו 40 אנשים ובידם למעלה מ-70 חטופים.
ניר נתקל בחתול ומתמלא שמחה. "נוגה הבת שלי אתמול בכתה, היא אמרה לי: 'אני עצובה כשאני חושבת שהוא מת'"
של מי הוא?
"של השכונה. תעשה לי תמונה איתו".
חמוד.
ניר סיים לארוז את מה שנשאר מביתו, ויובל עמד שם, מביט באש שכובתה, שעדיין בוערת. הכול התערבב, העבר והווה, האחיין שאיננו, והאדריכל של הרצח, האיש שישב אצלו פעם במרפאת השיניים.
מה הוא חושב לעצמו עכשיו?
יובל: "עכשיו הוא מרגיש צלאח א-דין. הוא עשה מה שאף מנהיג ערבי לא עשה. אבל את המחיר, מי ישלם? תושבי עזה".
אכפת לו?
"לא".
אם היית נכנס איתו שוב לחדר, מה היית אומר לו?
"שהוא בעצם קבע את הסוף של החמאס".