בשבת השחורה התעורר רס"ר ארטיום רוזנבלט, מקולות הפיצוצים העזים שנשמעו בביתו שבנתיבות. הוא עבר בתחנת המשטרה יחד עם חברו למג"ב דרום, רוני, לקחת נשק וכמה מחסניות, ובלי להסס נכנסו שניהם ללב הלחימה שהתנהלה בעיר אופקים.
"אתה לא חושב, אתה נכנס", אמר רוזנבלט. "אתה יודע שיש לך שם אנשים שצריכים עזרה. ואתה הולך ומנסה לעשות מה שאתה יכול". הלוחמים ניהלו קרב עיקש עם המחבלים ברחובות העיר, ועם מעט נשק הצליחו לבסוף לגבור עליהם ולמנוע אבדות נוספות.
"אני תופס מהצד לחלון פה זווית, במידה והוא ירצה לירות מפה על אנשים", שחזר השוטר הגיבור. "השותף שהיה איתי, רוני חברו רץ לכיוון ששם, מתחת לחלון כדי שתהיה לו זווית על החלון הזה. אחרי כמה דקות נזרק משם רימון".
במהלך חילופי האש, המחבלים השליכו רימון רסס לעבר השוטרים, ואחד מהם נפגע. "השותף שנפצע מהרימון בדיוק הגיע אליי, הרמתי את החולצה, ראיתי שיש לו חור בגב, שאלתי אותו אם הוא בסדר, אם הוא רוצה פינוי. הוא אמר 'לא, ממשיכים'", סיפר רוזנבלט.
בשלב מסוים, ארטיום ורוני שמעו בקשר על היתקלויות עם מחבלים רבים בקיבוץ רעים. הם נסעו לשם ועם מעט התחמושת שהייתה להם המשיכו להילחם עד שעות הלילה המאוחרות. "יש בקשר הרבה זעקות לעזרה, אמרתי לשותף שאין לנו טעם להישאר פה, יש פה כבר הרבה שוטרים, אין לנו פה יותר מדי תועלת, בוא נמשיך ליישובים איפה שאין שוטרים", סיפר שוטר מג"ב.
"בתוך רעים, בתוך הקיבוץ, היתקלות עם מספר חמושים לבושים לשוטרים עם כובע של משטרה, יורים אר-פי-ג'י. צריך עוד כוחות לפה, אין תחמושת", תועדו הלוחמים מדווחים בזמן הלחימה. בגבורתם הצליחו ארטיום, רוני ושאר השוטרים והחיילים בשטח לחסל את המחבלים ולמנוע את המשך מסע הרצח שתכננו.
במקביל, השאלות הקשות מהמחדל של ה-7 באוקטובר לא נותנות מנוח. "גם קצת כואב, גם עצוב על זה. מצד אחד יכולים לבוא ולהגיד, 'כן, בגלל שהיית וביצעת ונלחמת אז כן אולי הצלת בדרך כזאת או אחרת כמה אנשים. מצד שני, אתה יודע שנהרגו הרבה אנשים, אז לא באמת הצלת. לפחות בהרגשה הפנימית", אמר הלוחם בכאב.