מאז 7 באוקטובר חטיבת גולני הייתה בחזית. בהתחלה בקרבות ההגנה ואחר כך בהתקפה, עמוק ברצועת עזה. ימי לחימה ארוכים שסיפקו כבר אין-ספור סיפורי גבורה אבל גם אבדות גדולות. כ-80 לוחמים עם סמל עץ הזית הצהוב-ירוק נהרגו מאז מתקפת הפתע של חמאס, בהם גם מפקדים בכירים.
סרן עידו טייכמן, בן 25 מפרדס חנה, סרן דורון דור, בן 24 מנהורה, ורס"ן דניאל בוני, בן 27 מראש העין, הם מפקדי פלוגות בגדוד 13 של החטיבה. אחרי יותר מחודשיים של לחימה כמעט בלתי פוסקת, השלושה יצאו להתרעננות קצרה. פגשנו אותם רגע לפני שהם חוצים שוב את הגבול.
מה מצבכם עד כה?
עידו: "מתדלק. נותן הרבה כוח לראות את המשפחה, את בת הזוג, את החברים. הרבה גאווה. יש דאגה, אבל גם יש המון גאווה".
בבוקר הפלישה גדוד 13 של גולני הוצב בגזרת נחל עוז. עם תחילת המתקפה, עידו ודורון הוקפצו מהבית, דניאל העביר שבת בבסיס ושלושתם נלחמו עם חבריהם בקרבות קשים, בנחיתות מספרית משמעותית מול מחבלי חמאס. לא פחות מ-41 מחיילי הגדוד נפלו באותה יממה. "ללא ספק, לא עמדנו במשימה ב-7 באוקטובר", אומר דורון. "גם הופתענו במידה מסוימת. ועדיין, הקרבות היו קרבות גבורה. מהרגע שהבנו את האירוע, וזה קרה מאוד מהר, נכנסנו פנימה עד הסוף, קודם כול להגיע לאזרחים ולהציל אותם".
"איבדנו לוחמים ואזרחים מהיישובים שהיינו אמורים להגן עליהם", מוסיף עידו, "בהסתכלות הכוללת אתה מבין שקרה כאן מעשה שאי אפשר לעבור עליו בשתיקה. זה עוזר לחיילים עם קשיי העייפות והמרחק מהבית". דורון המשיך: "אתה נזכר ב-7 באוקטובר ואתה מבין שיש לך מחויבות. הפעם לא נופתע ולא נוכרע. נכריע וננצח".
לוחמי גולני היו מהראשונים שנכנסו לרצועה והתייצבו בקו הראשון מול חמאס בעשרות קרבות פנים מול פנים באיתור אמצעי לחימה ותשתיות טרור. "הופתענו עד כמה עמוק נכנסנו", מסביר עידו, "כמה מהר וכמה מחבלים הצבא חיסל. לא חשבנו שנגיע כל כך מהר לים ולעיר עזה. הרבה מאוד הרס".
עד כמה המחבלים הצליחו להפתיע אתכם?
דניאל: "המלחמה זו למידה אחת גדולה. אתה מרגיש שאתה לומד את האויב והוא לומד אותך, ובכל פעם אתה סוגר את הפער בנוגע למה שהוא למד עלייך ומנסה ללמוד אותו. זה הכול תחרות על הלמידה".
מה הרגע הכי מפחיד בלחימה?
עידו: "אני חושב שב-7 באוקטובר בעיקר, בהיתקלויות ובמפגש פנים אל פנים מקרוב מאוד עם מחבלים".
דורון: "אחרי היום ההוא, מעטים הרגעים שיפתיעו אותך או יפחידו אותך".
התחושות הללו של מפקדי הפלוגות עומדות לכאורה בסתירה לטענה שהשמיע השבוע שר הכלכלה ניר ברקת מהליכוד, כאילו הלחץ האמריקני גורם לריסון הצבא ולסיכון החיילים בשטח. המפקדים? מכחישים בתוקף. "מתחילת הלחימה, כמו כל השלבים, חיל האוויר עובד בשיתוף פעולה מעולה, צמוד מאוד", אומר דורון, "בכל מקום שאנחנו צריכים להגיע אליו ולפרוק רגלית. בינתיים אנחנו דואגים יחד עם כל עוצמות האש של צה"ל שהמקום לא ייראה כמו שהוא נראה לפני כן, שהסביבה תהיה כמה שיותר בטוחה לתנועה הרגלית או למשימה שנבצע במסגרת הלחימה".
בתחילת דצמבר גדוד 13 חזר לסג'עייה, השכונה שבמזרח העיר עזה שצרובה בזיכרון של גולני בגלל אסון הנגמ"ש שאירע במבצע צוק איתן, שבו נהרגו שישה מחיילי הגדוד וגופתו של סמ"ר אורון שאול נחטפה. גם בסג'עייה של שנת 2023 מחבלי חמאס נלחמו ככל יכולתם בעשרות היתקלויות עם חיילי הגדוד, שניהלו קרבות קשים. באחד מהם נהרגו שבעה מלוחמי החטיבה, בהם מפקד גדוד 13 סא"ל תומר גרינברג ומפקד הפלוגה סרן רועי מלדסי - שהחליף את סרן שילה הר-אבן שנפל בקרב בבסיס נחל עוז בשבת השחורה.
דניאל נכנס לנעלי שני מפקדי פלוגה שנפלו תוך זמן קצר. "שילה היה אח יקר, מקצוען וגיבור אמיתי שהסתער על מחבלים", שיתף דניאל. "הסיפור שלו, סיפור גבורה מטורף שעוד ידברו עליו. את מלדסי פגשתי לראשונה ממש אחרי 7 באוקטובר, אחרי שהחליף את שילה. הוא היה עם סכין בין השיניים, רעל מטורף, לוחם-על, לא ראיתי דבר כזה. תמיד היה אופטימי, לקח כל משימה ורץ אליה ראשון".
המוות קרוב אליך, אתה עלול להיות הבא בתור. אתה חושב על זה לפעמים?
דניאל: "אני לא אשקר, יש מחשבות, אבל לא מחשבות גדולות. אתה מבין שאתה יכול למות בסופו של יום. אבל זה לא משפיע על אופן ביצוע המשימה כי בסוף התחושה היא חזקה, יש תחושה של שותפות, של כתף אל כתף, של ביחד. האירוניה היא שבפנים אתה הכי פחות חושב על זה".
למרות האבדות הקשות, הם לא הפסיקו להילחם. פחות משבוע אחרי שאיבדו את המג"ד, לוחמי גדוד 13 כבשו את סג'עייה, הרגו עשרות מחבלים והחריבו את הכיכר המרכזית, כיכר פלסטין, שבה חמאס הקים פסל שפיאר את אסון הנגמ"ש. "זו תחושה של סגירת מעגל, המסייעת לקחה חלק והייתה שותפה יחד עם חטיבה 188", תיאר דניאל.
"במשך שלושה חודשים הסתכלנו על סג'עייה וחלמנו על הרגע שנגיע לשם", אומר דורון. "כשזה הגיע, זה קרה בעוצמות גדולות מאוד. אנחנו מרגישים שיש לנו חשבון פתוח, ואתה גם מרגיש שהרוח של הנופלים מלווה אותנו שם כל הזמן ומחזקת אותנו עוד יותר".
הם היו ברצועה גם כשחיילי גדוד אחר ירו בשוגג בשלושת החטופים שהצליחו לברוח משבי חמאס, והם יודעים שיכול להיות שימצאו את עצמם באותה סיטואציה בלתי אפשרית. "זה אירוע קשה, זה אירוע מורכב, אבל במלחמה כזאת לצערי זה מסוג האירועים שיכולים לקרות", דורון מוסיף. "אנחנו נעשה הכול כדי לצמצם אותם, שזה לא יקרה".
למה הכוחות המשיכו לירות גם אחרי שהמג"ד פקד להפסיק את האש?
דניאל: "בפעמים רבות חייל דרוך בסיטואציות מסוימות יותר מבדרך כלל, במיוחד במלחמה. זה עולם המלחמה, מלחמה היא ממלכת אי-הוודאות".
דורון: "צריך לזכור שאנחנו נלחמים נגד אויב שפועל בדרך הזאת. זה אויב שהולך עם דגל לבן כשבכיס יש לו מטען ומאחורי הגב הוא מחזיק נשק. הוא יודע שאנחנו זהירים, הוא יודע שאנחנו עושים הכול כדי לא לפגוע בבלתי מעורבים והוא יודע שאנחנו רוצים למצוא את החטופים ולהחזיר אותם הביתה".
מחוץ לצבא נשמעים קולות שסבורים כי מטרות המלחמה לא מספיק ברורות ולא ברור איך משיגים היעדים שכן הוגדרו. דניאל טוען כי יש מטרה אחת ברורה: "להשמיד אויב כמה שיותר, איפה שאפשר, זה הכול".
בהגדרות המטרה של המלחמה דובר על גדיעת היכולות של החמאס והחזרת החטופים הביתה. זה יכול להתקיים ביחד?
דורון: "כדי לשחרר את החטופים צריך להשמיד את החמאס".
עידו: "זו הדרך. בסוף, כנראה, הפסקות אש נכנסות לתוקף לא כי נוח להם - אלא כי קשה להם, וזה בא ביחד".
יש סיכוי שבסוף אתם תגיעו ליחיא סינוואר ולמוחמד דף?
דורון: "נראה לי שזה החלום. נראה לי שכולנו מקווים לרגע הזה".
בשעה שבה הכתבה משודרת, עידו, דורון ודניאל כבר נמצאים שוב בעומק הרצועה. יש להם מסר אחד: "אנחנו מאוחדים ונעשה הכול בשביל לעמוד במשימה. העורף החזק והמאוחד, שאין בו הרבה מחלוקות, דוחף אותנו חזק מאוד קדימה. אנחנו מנצחים ונמשיך לנצח ולתמוך במשפחות השכולות, והן יתמכו בנו ויעטפו אותנו עד שיעצרו אותנו".