שלט מסתורי שעליו מודפס שם של יחידה שאיש לא מכיר נתלה בכניסה לאתר ההנצחה בלטרון: "יחידת עוף החול". על פי המיתולוגיה, עוף החול היא ציפור אש שחיה שנים רבות עד שהיא עולה בלהבות ואז נולדת מחדש. היא התקווה שאחרי המוות, בדיוק כמו הסיפור הזה, שעוד יהפוך לאגדה.
ב-10 באוקטובר, שלושה ימים אחרי הטבח, נפגשו בבארי שני קציני מילואים, ארז סעדון ודן לויט. הם מבינים שכל צה"ל מגויס, אבל אין מספיק טנקים. "אנחנו מקימים יחידה חדשה בצה"ל. יחידת 'עוף החול'", מציין רס"ן (במיל) דן לויט, מייסד וסגן מפקד יחידת עוף החול. "הוצאנו רשימה של 95 טנקים שמבחינת צה"ל כבר לא קיימים, שכבר יצאו מהשירות", בעקבות הרשימה הזו, התחיל המסע שלו בישראל; הוא נכנס לבסיסים, הגיע לטנקים וניסה להניע אותם.
"כל מי שסיפרתי לו את הסיפור הזה בהתחלה התפוצץ מצחוק, חשב שאני משוגע, ואז הוא ראה שאני לא מחייך ואמר, 'אתה רציני? טוב, אז איך עושים את זה?', ואז הוא נרתם", מספר מייסד היחידה. מדבריו עולה כי ב"עוף החול" בונים יותר מכל על שנות הניסיון באימונים ובלחימה. בצבא מצוותים להם חולייה טכנית שתבדוק אם אפשר בכלל להשמיש את הטנקים מחדש; עד מהרה חזרו אליהם עם תשובות: "אנחנו יכולים תוך שלושה ימים להעמיד פה 11 טנקים למלחמה".
"מצאנו 24 טנקים. הגענו עם הממצאים האלה לקצין השריון הראשי, ששאל 'מה עם האנשים אבל?'. בשלב הזה כתבנו הודעה בוואטסאפ, מחפשים חבר'ה. תוך 24 שעות קיבלנו 650 מתנדבים. התחלנו פשוט להרים טלפון אחד-אחד, לראות התאמה. ככה גייסנו פלוגות", הוא משחזר את תהליך ההקמה של היחידה. היו פניות שהפתיעו את המקימים, כמו סגן מפקד אוגדה, שאמר: "מה שצריך, אני בא לעזור במה שצריך".
"אנשים שלא חשבו שהם ילבשו מדים אי-פעם וטנקים שלא חשבו שמישהו יניע אותם אי-פעם, קמים לתחייה יש מאין", אומר רס"ן (במיל) דן לויט. הוא ממשיך, "המשימה שלנו היא להכשיר מחלקות ופלוגות טנקים, ומגרוטאות נהפוך אותם חזרה למפלצת מלחמה".
הצוות של ארז המ"פ מספר אולי את כל הסיפור על מה שקורה כאן. הם מכירים כבר שנים, מאז הימים היפים שלהם בשנות ה-90 בסדיר. "למעשה כל החבר'ה שפה הם בוגרי רצועת הביטחון. היינו שם ביחד, נלחמנו ביחד", מסביר רס"ן (במיל') ארז גונן, מפקד פלוגה א' עוף החול. כעת, נדמה כי כל אחד מחברי היחידה מגיע מקיצון אחר של החברה הישראלית; אחד מחברי הצוות מגיע עם החולצה של הדמוקרטיה, אחר מגיע עם כיפה על הראש. "יש לך פה 'מתנחבל' מבית חגי, בלפוריסט, קפלניסט, 'אנרכיסט' תל-אביבי - מה שאתה רוצה", אומר רס"ר (במיל') שלומי חזן. "אם יש מישהו שאני רוצה לצאת איתו לקרב, זה הצוות הזה", מציין רס"ר (במיל') אמיר סבח.
אמנם ליחידה החדשה התגייסו אנשים מכל קצוות הארץ, אך גם מקצוות העולם. אחד מהם הוא קצין ההדרכה רס"ן (במיל') רעי רז שהגיע מוויילס שבבריטניה. "כל אחד פה קיבל ב-7 באוקטובר בוקס בבטן", מעיד רס"ר (במיל') שלומי חזן. "יש לך בחירה מה אתה עושה עם זה. אפשר לראות בזה אפילו סוג של התנצלות שלנו שלא היינו שם כשהיה צריך". אליו מצטרף רס"ל (במיל') אהרון כהן: "עכשיו זה מתוך רצון פנימי באמת לתת, לעשות את מה שהכי נכון לעשות".
"קרוב ל-15 שנה לא עשיתי מילואים, לא עליתי על טנק", מודה רס"ר (במיל') רונן חזוט. "הגענו למחנה ירדן, ראינו את הטנקים והיינו בהלם, בשוק. חשבנו בהתחלה שצוחקים עלינו", הוא ממשיך. "לא האמנתי שאפשר להרים פלוגה מאפס", משתף רס"ר (במיל) לאון בניאס, מהחולייה הטכנית.
סרן (במיל') דני לוריא, מפקד מחלקה ביחידה, היה ב-7 באוקטובר עם המשפחה שלו בממ"ד בקיבוץ סעד. בקיבוץ הסמוך נרצח אבא של גיסתו. כשיצא, הרגיש שהוא לא יכול יותר לשבת בבית, ואז שמע שמחפשים אנשים לעוף החול. "הילדים שלי לא שמחו שאני הולך. לפני שיצאתי תפסתי את הבן שלי הגדול, בן 13 וחצי, אמרתי לו, 'לכל אחד יש את התפקיד שלו. התפקיד שלי זה ללכת להילחם'", הוא משתף.
"אני חושב על הקטע הזה ב'הארי פוטר'. פעם ראשונה שהארי רואה את עוף החול של דמבלדור מת, הוא לא מאמין. ואז כשהוא קם לתחייה, הוא גדל חזרה להיות עוף החול, אבל ברמה הכי גבוהה שלו, הפניקס שעף ומרפא ונלחם. זה חלק ממה שמסמל אותנו כמדינה, עברנו את הדבר אולי הכי נורא שיכול להיות, ומתוך הדבר הזה אתה רואה את התקומה הזאת".