בני משפחת בכר מקיבוץ בארי, היו בביתם ברגע שבו החלה מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס. אב המשפחה, אבידע, נפצע קשה ואיבד את רגלו. ממיטתו בבית החולים כשלצידו בתו הדר בת ה-13 שנפצעה קל, שיחזר את היום הנורא שבו איבדו את דנה, אם המשפחה, והבן כרמל. "שמענו צבע אדום ויריות, ואמרנו זה לא אותו דבר. יש קבוצות וואטסאפ בקיבוץ שעובדות מדהים, והתחילו לדווח שיש מחבלים".
אבידע בכר, אשתו דנה, בנם כרמל בן ה-15 ובתם הדר בת ה-13 - רצים מיד לממ"ד כשהמחבלים פורצים לקיבוץ. "צחקנו. כרמל הוא גולש, הוא בחור צעיר והוא עוד לקח סכיני ארקוס מהמטבח, פייטר. הוא עוד לא הבין מה קורה, לא היה לו עוד פחד בכלל". בשלב הזה, כבר הבין אבידע שלא מדובר באירוע רגיל. "אתה כל הזמן שומע שהם מתקרבים ביריות אין-סופיות".
המחבלים פרצו פנימה, ניגשו לממ"ד ואחד מהם צעק לאבידע בערבית לפתוח את הדלת. אמרתי לו: "לך, כולם ילדים - והוא ניסה לפתוח לי את הדלת תוך כדי שאני מתנגד". בזמן המאבק הצליחו המחבלים לירות ופגעו באבידע ובבן כרמל. "עפה לו היד", סיפר בבכי אבידע - "עפה לו היד בטירוף". אחותו הדר, עוד ניסתה לדבר אליו ולהשאיר אותו בהכרה: "אמרתי לו - 'כרמל, תישאר איתנו, אתה לא עוזב אותנו'". אבידע ובנו כרמל פצועים ומאבדים דם, דנה אשתו והדר בתו ניסו להזעיק עזרה.
אם המשפחה דנה לא פצועה בשלב הזה, אבדיע המשיך להיאבק ולנסות להשאיר את הדלת סגורה. "באיזשהו שלב קרסתי אחורה. המחבלים היו כל כך נחושים, והתחילו להדליק את הדלת של הממ"ד. העשן נכנס לתוך הממ"ד, התחלנו להיחנק שם. הדר ניהלה חמ"ל למופת, ברמה שאתה אומר - הילדה בת 13, מה הקטע שלה"?.
הדר שנפצעה קל ממשיכה בקור רוח בלתי נתפס לתפקד ולתפעל 3 טלפונים במקביל. "התקשרתי למד"א ואמרו לנו שהם לא יכולים להיכנס לקיבוץ", סיפרה כשהיא לצד אביה בבית החולים. "התקשרתי לשב"כ, היה לנו גם מספר טלפון של השב"כ - והם אמרו אותו דבר". המחבלים המשיכו לנסות לפרוץ לממ"ד ובאו מהצד השני של בית המשפחה. "דרך חריר הירי הזה נזרקו עלינו 3 רימונים. הם גם לא ראו לאיפה הם זרקו, הם לא ידעו אם הם זרקו על בן-אדם".
אבידע והדר סיפרו כי רימון אחד לא התפוצץ, אבל שניים אחרים כן: "אני זוכר שני בומים. כרמל נפגע והתחיל לאבד דם, ניסיתי למשוך אותו ולעשות לו החייאה, אבל לא היה לי כוח בידיים. אמרתי לו כל הזמן להרים את הרגליים למעלה, הוא בהתחלה הרים ואז הוא הוריד, ואז הוא התחיל לצעוק", המשיכה הדר לתאר את רגעי התופת.
בשלב הזה, החל אבידע לאבד הכרה. "הוא חצי מהזמן לא היה בהכרה, צעקתי עליו - 'אתה לא משאיר אותנו לבד, אתם לא עוזבים אותי'". דנה, האימא, נורתה. "שמעתי את דנה, את ה'איי'. היא אמרה 'אבידע, קשה לי לנשום', ואיבדה את ההכרה".
כשהוא מבין ששניים מבני משפחתו כבר אינם בין החיים, אמר לבתו הדר: "אמרתי לה - 'תקשיבי, לאימא, לא כואב לה כלום יותר'. אני מרגיש את דנה היא קרה, די, היא כבר זהו, יצאה מהמשחק. אמרתי 'הדר, תקשיבי, אנחנו צריכים להתמקד בכרמל'. שמעתי את החרחורים האחרונים של כרמל". בסוף הזוועה דנה וכרמל בכר נרצחו, אבידע והדר חולצו ופונו לבית החולים סורוקה בבאר שבע אליו פונו כמעט 1,000 פצועים בשמונת ימי המלחמה. מכיוון שאבידע שכב פצוע שעות רבות בשטח, לא הצליחו הרופאים להציל את גבו, ונאלצו לכרות את רגלו.