"הבת שלי איבדה את אהבת חייה, ילד קסם, מלח הארץ, שמסר את נפשו כדי לשמור עליה. והיא, בתושייה שאין כמותה, שרדה בתופת. שני גיבורים, אוהבים, שרצו לבנות חיים יחד, עד שארגון הטרור חמאס הפריד ביניהם באופן אכזרי, בלתי אנושי", כתבה יעל שביט בפוסט קורע לב בפייסבוק. כעת היא מספרת בריאיון ל-N12 את סיפורם הקשה של שני האוהבים בני ה-22. נטע נרצח בהגינו בגופו על בתה אירן, שבזכות גבורתו ובזכות תושייתה שרדה בתופת וחייה ניצלו.
"נטע ואירן בני 22, נטע היה אמור לחגוג את יום ההולדת שלו ב-9 בנובמבר, ושניהם גרו בדירה בכפר עזה בשכונה של הדור הצעיר", מספרת אימה של אירן, יעל. "הייתה להם יחידת דיור קטנה וחמודה וחדר שינה שהוא ממ"ד. בשבת בבוקר הם שמעו אזעקה. ב-7 הם שמעו יריות. הם שמעו שהן מתקרבות אליהם והבינו שיש בלגן".
"סבתא של נטע נרצחה על הבוקר", אומרת אימה יעל בצער. "היא הראשונה שנרצחה. הדוד שלו אופיר הוא השני שנרצח. נטע ואירן שומעים ויודעים את כל זה כשהם עדיין נצורים בממ"ד. עמדנו איתם בקשר כל הזמן הזה. בשעה 10 וחצי קיבלנו הודעה מהם שהמחבלים בחוץ, שוברים את החלונות ופורצים לדירה".
נטע ישר קפץ על הרימון כדי שאירן לא תיפגע
"המחבלים הצליחו לפתוח את הממ"ד וזרקו שני רימונים. נטע ואירן נצמדו לקיר והתחבאו. אחרי זה הם זרקו את הרימון השלישי. הוא התגלגל לכיוון של אירן. נטע ישר קפץ על הרימון, כדי שאירן לא תיפגע, והוא אפילו צעק 'רימון', בזמן שבני העוולה ירו בו צרור של כדורים. אירן רואה איך נטע נפל כשהגוף שלו טיפה חוסם את הממ"ד, וחלק ליד המיטה".
"המחבלים לא דילגו מעל הגופה כדי לראות אם יש עוד מישהו בחדר. הם פשוט החליטו לעשות וידוא הריגה וזרקו רימון נוסף, הרביעי במספר. במזל גדול אירן לא נפגעה ממנו. הרימון הצית תמונה שהייתה על הרצפה, והיא התחילה לעלות באש. מתוך החדר אירן כותבת לנו שנטע מת ויש עשן בחדר והתמונה עולה באש".
"אנחנו שומעים שפרצה שרפה בחדר", ממשיכה יעל לספר, "ואנחנו אומרים לה שהיא חייבת להרטיב סמרטוט כדי שתוכל לנשום ולשרוד בתופת. במשך דקות ארוכות בתי שומעת את בני העוולה בסלון, מתווכחים ביניהם, והיא נושמת דרך הטייץ שלה. המחבלים סגרו את הדלת ואירן דילגה מעל הגופה של נטע, מצלמת לנו שיש עשן בכל הבית ובחדר. אמרנו לה שתתחבא בארון שבסלון. היא עמדה בפינה ואמרה לעצמה שהם בטוח יחזרו. היא הייתה סגן בצבא. היא לקחה את בושם ה'ויקטוריה'ס סיקרט' שלה, היא זכרה שהוא על בסיס מים, חזרה לממ"ד וכיבתה את השרפה. היא זחלה מתחת למיטה, כשהגופה של נטע מסתירה חצי ממנה. היא לקחה קיטבג שיסתיר את החלק התחתון".
"המחבלים נכנסו ויצאו והיא ראתה כל מה שקורה בבית מבלי שראו אותה"
"ככה ראתה אירן כל מה שקורה בבית, מבלי שראו אותה", משחזרת יעל. "המחבלים נכנסו ויצאו כמה פעמים. והיא בשקט, וכל הזמן אנחנו בקשר איתה ומחזקים ומבקשים סימן. בשעה 14:00 נותק הקשר, כנראה האינטרנט נפל, ואיכשהו הצלחנו ליצור קשר עם מפקד היחידה במקום. אמרנו להם שיש שם ניצולה בשכונה של הדור הצעיר. המחבלים התבצרו בדירה וירו על החיילים שלנו. אחרי זה הם יצאו, והחיילים שלנו נכנסו לדירה. זאת אחת הדירות הראשונות שחיילינו נכנסו אליהן, נתנו להם גם נקודות ציון".
"חילצו אותה תחת חילופי אש בגבורה מדהימה, אחד החיילים נפצע"
"החיילים זרקו רימון לתוך הסלון כדי לטהר את הבית ממחבלים", מספרת יעל. "אירן קלטה שהעוצמה של הרימון קצת אחרת, שהנשקים שונים ושהיה להם לייזר ירוק. היא קיבלה אומץ להודיע שהיא מתחת למיטה. היא צעקה 'הצילו' ושהיא מתחת למיטה. הם חילצו אותה תחת חילופי אש בגבורה מדהימה, אחד החיילים נפצע והביאו רכב משוריין והוציאו אותה מהקיבוץ. היא התקשרה להגיד שחולצה".
"היה שלום, ילד יקר ואהוב"
"היה שלום, ילד יקר ואהוב, אהבתי ואני אוהבת אותך, את הערכים שהיו בך, את האהבה ללא תנאי, את היכולת שלך לגרום לכל אדם להרגיש מיוחד. אני מסרבת לעכל, לקבל, את העובדה שלא אראה אותך מחבק חזק את הבת שלי, שלא אשמע שוב את המשפט 'יעל, את יודעת שאני אוהב אותה? אבל באמת?'", שאלה אם הניצולה. "לא יכול להיות שלא תבוא, בפתיחת דלת, דרמטית וישר תחבק אותי. לא יכול להיות שאני לא אזכה שוב לראותך עוטף את אירן בכל גודלך, מביט בה בעיניים באהבה גדולה, ולראות אותה מאושרת בין זרועותיך. זה לא יכול להיות", כתבה אם הניצולה. "היית ותהיה יחיד ומיוחד, שלך תמיד, זו שהייתה אמורה להיות חמותך המעצבנת".
"נטע היה ילד מיוחד", מספרת יעל גם ל-N12. "כולם היו שם אנשים מדהימים בקיבוץ. הוא תמיד התנדב, עשה שנת שירות במעון לילדים חוסים שהוציאו מהבית. הוא אהב את אירן אהבת אמת הכיל אותה והם עמדו להתחתן, שמלת הכלה בארון. יש לנו ילד אומנה, שנטע קיבלת עליו את חסותו, ואין אדם שלא העריך אותו, כי הוא תמיד היה בנתינה, חבר'המן ואיש עבודה. הוא אהב את הקיבוץ כל כך. ילד מצחיק. מלח הארץ. היו לו הערכים של כבוד, כבוד להורים, משפחתיות ואהבת הארץ, והוא כל כך אהב כדורגל. הם היו אמורים לטוס ללונדון למשחק של ליברפול ביום ההולדת שלו, זו הייתה אמורה להיות הפתעה".
יהי זכרו ברוך.