בבוקר ה-7 באוקטובר עשרות רקטות שוגרו למושב ישע שבמועצה האזורית אשכול, מאות התושבים שהיו באותה השבת בבית הסתתרו במרחבים המוגנים. בחוץ 20 מחבלי חמאס פשטו על היישוב הקטן. חצי שנה קודם לכן צה"ל לקח מחברי כיתת הכוננות במושב את הנשקים, ולכן מי שנותרו חמושים היו רק איתי, חייל בחופשה, גיל וליאור, שני אזרחים מכיתת הכוננות שהיו חמושים - והם יצאו לבדם החוצה להגן יחד על הבית.
גיל, נשוי לרחלי ואב לשלושה, הוביל את המשפחה לממ"ד. "הוא מגיע לממ"ד ואז הוא מתחיל לקבל בטלפון הודעות, להגיע לכיתת הכוננות", מספרת רחלי אביטל, אלמנתו של גיל ז"ל. "הוא אומר לי, 'קוראים לי, אני חייב ללכת'. אני אומרת לו, 'חכה רגע, יש מטחים, אתה שומע נפילות'. ואז הוא יוצא מהממ"ד, הוא הולך להתלבש, ללבוש את המדים של כיתת כוננות, את האפוד, קפל"ד, נשק".
"הוא יצא ובעצם מאותו רגע התנתק הקשר בינינו"
"אנחנו התארגנו, לקחנו כמה דברים קטנים לממ"ד, מים, כמה שקיות חטיפים, וליאור בעצם עלה על שכפ"ץ, קסדה, הספיק להיכנס עוד שנייה לממ"ד כי היה עוד 'צבע אדום'. יצא ובעצם מאותו רגע התנתק הקשר בינינו", משחזרת רויטל בן יעקב, אלמנתו של ליאור ז"ל.
גיל וליאור הסתובבו בין הבתים, נתקלו במחבלים בקרבות פנים אל פנים וביקשו שוב ושוב עזרה מכל מי שיכול לסייע. צה"ל לא היה בסביבה, אבל חייל אחד שמע את הקריאות הנואשות והחליט לסייע.
"התחילו לרוץ הקלטות, 'חייב עזרה דחוף, כל מי שיש לו נשק, שיבוא לעזור'", מספר אור נחמיאס, אחיו של איתי ז"ל. "איתי, זה הגיע אליו, הוא שמע. ניסינו קצת לעצור אותו, לא רצינו שהוא יצא. היה ילד עקשן, עלה על מדים. החבר'ה של כיתת הכוננות עברו פה, נכנסו אלינו לבית, לממ"ד, בעצם הוא יצא איתם", הוא מוסיף.
במשך שעות שלושתם נלחמו לבדם, יודעים שאם המחבלים עוברים אותם המשפחות שלהם הבאים להיפגע. "לפני שהוא יוצא, אני מבקש ממנו את האקדח", אומר עומר אביטל, בנו בן ה-17 של גיל ז"ל. "אני מבין שצריך... כי אני מבין שיש פה מחבלים, ויכול להיות שזה מה שיציל את החיים שלנו".
אחרי שהצליחו להדוף את המחבלים ולמנוע לבדם את ההשתלטות על היישוב הם נפלו בקרב. "כשהבנתי מה קרה ביישובים מסביב, כשהזוועה התגלתה, אז הבנו בעצם ממה הם הצילו אותנו", אמרה רויטל בן יעקב. "אבא שלי לא היה מוכן לזוז ממנו, כי פחד שיבואו עוד מחבלים ויחטפו את הגופה", מספר אביב, אחיו של איתי ז"ל. "פשוט מתאים לו להיות גיבור. הוא כזה, הוא ילד של לא הרבה דיבורים והמון מעשים". בנו של גיל מוסיף: "זה מפוצץ גאווה, אבל אין מי שיחזיר את אבא שלי". רק היום מבינים כולם, ששלושת הגיבורים האלה הצילו את היישוב כולו.