התצפיתנית אגם ברגר, ששוחררה לפני כחודש משבי חמאס אחרי 482 ימים בשבי, חשפה את המציאות הקשה שחוותה בשבי בריאיון ב"כאן רשת ב'". ברגר סיפרה על רגעי חוסר הוודאות שבהם הועברו מבית לבית, את ה"חרדתיות" של מחבלי חמאס ואת האמונה שהחזיקה אותה ברגעים הקשים: "האמנתי שאוכל לשמור על עצמי, שאחזור בריאה ובשביל המשפחה שלי".
מידע מהעולם החיצון
ברגר סיפרה על חפצים שהגיעו אליהן במהלך השבי, והראו להן קצת ממה שמתרחש מחוץ לרצועה. "בערך בינואר הביאו לנו כל מיני דברים שהצבא השאיר. לפעמים מפות של הצבא", סיפרה. "באחת הפעמים הביאו שני סידורים ועיתון, לדעתי 'מעריב'".
העיתון, היא מעידה, היה משמעותי במיוחד עבורה. "העיתון הזה נתן לנו תשובות לכמה שאלות כי היו לנו המון שאלות. לא ידענו אם יודעים מה קורה, או שיודעים ולא מודעים לגבי ההתמודדות עם זה (טבח 7 באוקטובר)". עוד סיפרה: "ראינו שני עיתונים, באחד היה ריאיון עם גיורא איילנד. היה כתוב שם על עידן עמדי שנפצע וכל מיני דברים".
אגם סיפרה שבשבי היא ולירי אלבג, ששהתה במחיצתה, האזינו לרדיו וזה חיזק אותן מאוד. בהמשך, אחרי מבצע ארנון שבו חולצו שלומי זיו, אנדריי קוזלוב, אלמוג מאיר ג'אן ונועה ארגמני חלה תפנית. "סגרו לנו את האפשרות להאזין לרדיו, לקחו אותו", העידה. "תמיד הם היו חרדתיים, אבל לאחר מכן נהיו חרדתיים אף יותר".
היחס המשתנה מהמחבלים
ברגר תיארה כיצד היא וחברותיה נחטפו ממקומות שונים והועברו בין מקומות שונים ברצועה. "היינו בכל המקומות", סיפרה. "אני, לירי ונעמה מהבסיס, רומי מהמסיבה ואמילי מהבית שלה. נחטפנו מכמה מקומות ולא הבנו איך זה קרה", נזכרה.
על היחס שקיבלו מהשובים אמרה ש"הכול היה תלוי בתקופה". עוד סיפרה כי "גם אם יום אחד התייחס אלינו טוב, פעם אחרת היו רבים איתנו על דברים ומחפשים איפה להעיר". אז אגם חשה דאגה עמוקה לחטופים הגברים: "קיווינו שנלחמים עליהם למרות שהם גברים, שלא חשוב פחות להוציא אותם למרות שהם לא בנות. היינו משערות שמתעללים בהם, לא משנה באיזה גיל. הם מחשיבים כל גבר כחייל".
"הכול תלוי בתקופה - יום אחד התייחס טוב, פעם אחרת היו רבים איתנו"
על הניסיון לשמור שבת וחגים אמרה: "בתחילת המלחמה המידע על החגים היה יותר קשה. ברגע שעלינו מעל המנהרה והיה לנו רדיו ידענו מתי החגים". עוד הוסיפה: "לא הצלחנו לדעת מתי חנוכה אבל ניסינו, ביקשנו שיביאו לנו נר. ניסו להביא לנו, אבל בסוף הוא הגיע עם משהו אחר. היה לנו בסוף איזה נר אחד". עם זאת, כשראו טלוויזיה צפו מדי פעם בהדלקת חנוכייה או שעורכים שולחן של חג לחטופים.
התקווה לעסקה
ברגר תיארה את הכאב שחשו כל התצפיתניות, כשהבינו את המחלוקת סביב עסקת השחרור. "היו תקופות שלא ידענו בכלל מה קורה. אמרנו להם שאנחנו רוצות לדעת אם יהיה עסקה, הם היו אומרים: 'אנחנו נגיד לכם מתי'". עוד סיפרה: "היה לנו קשה לשמוע שהמחיר של העסקה גבוה מדי. חשבנו כאילו החיים שלנו לא חשובים מספיק. חיזק אותנו לדעת שיש מי שאומר שאפשר לשלם את המחיר".
על השחרור של חברותיה, שאחריו נותרה מאחור בשבי, סיפרה: "ביום שישי אמרו ללירי בצהריים שהיא הולכת לעשות סרטון. אנחנו ביחד מהיום הראשון ובגלל שהיא כבר עשתה סרטון בעבר, זה היה נשמע הגיוני. לא ידעתי שהיא יוצאת הביתה, וגם היא לא ידעה".
"באותו יום עברנו לבית אחר ושאלתי מה קורה איתה", נזכרה. "זה היה יום שישי והייתי צריכה לעבור אותו לבד. שאלתי כל יום מתי היא חוזרת, ידעתי שיש לה תכף יום הולדת והכנתי לה דברים עם מה שיכולתי. לא אמרו לי שום דבר גם אחרי ששוחררה".
מתי ידעתם שאת הולכת להשתחרר?
"בלילה הגיעו ואמרו לי שאני חוזרת הביתה", נזכרה. "שאלתי מה איתן והבנתי שהיא בבית כבר ושהן חזרו יחד עם כל התצפיתניות". עוד סיפרה: "בזמן האחרון שהיינו שם ידענו שיש דיבורים יותר חיובים על העסקה, אבל לא ידענו אם באמת זה יקרה כי כל הזמן זה מתחיל ובסוף זה לא". עוד אמרה: "יום אחד התחלנו לשמוע יריות, ואת לא יודעת אם זה באמת קורה. את משערת, אבל לא האמנו".
"ראיתי את הצלב האדום, הבנתי שאני נכנסת לשם עם התעודה המכוערת הזאת והולכת הביתה"
אגם ברגר, ששוחררה משבי חמאס
בהמשך נזכרה גם בטקס הציני של חמאס וברגע שלפני העלייה לבמה שהכינו המחבלים. "ידעתי שהולכת להיות במה", העידה. "אמרו לי שהולכים להיות אנשים ושאני לא צריכה לפחד מהם. שהם באים לעשות סיבובים ולראות את הטקס". בגילוי לב אמרה: "לא ציפיתי לכמות כזאת. זה לא הייתה הבמה של הבנות, וחשבתי שאני הולכת לאותה במה. אנשים ישבו על גגות של בתים הרוסים. ראיתי את הצלב האדום והבנתי שאני נכנסת לשם עם התעודה המכוערת הזאת והולכת הביתה.
"עכשיו כולם הומניטריים, את כולם צריך עכשיו לשחרר", הדגישה בסוף הריאיון. "אנחנו לא שוכחים אתכם ונעשה הכול, לא משנה כמה זמן זה ייקח ואני מקווה שלא הרבה זמן, עד שכולכם תחזרו. עד שתקבלו את השקט הנפשי שמגיע לכם".
תגובות