קית' סיגל יהיה שליח של תקווה, במפגש עם הוריו של מתן אנגרסט, חגי וענת. חטוף ישראלי שחזר זה עתה מהשבי יושב מול אבא ואימא שעדיין מחכים, יותר מ-500 ימים. באמתחתו לא רק אות חיים ממתן, הוא גם יודע כל מה שמתן יודע, מה עובר עליו ממש עכשיו בשבי ומה עבר עליו באותו היום שבו נחטף ממוצב נחל עוז.

קית' סיגל, מתן אנגרסט (צילום: עובדה)
קית' סיגל על המפגש עם מתן אנגרסט בשבי: "חשבתי שהוא אחד מחמאס" | צילום: עובדה

"ביד ימין הוא נכווה ב-7 באוקטובר, בטנק, דיברנו על הקטע הזה", סיפר סיגל. "הפגישו אותנו בבית הרוס, חשבתי שהוא מחמאס. היינו ביחד 67 ימים, סגורים בחדר. הייתה מיטה זוגית שחלקנו. יש לנו, מסתבר, הרבה מהמשותף", הוסיף. אך את סיפור הקרב שבו נחטף מתן, יספרו קולות הקשר והתמונות מאותו היום והחיילים שהיו האחרונים לפגוש בו, באותו הבוקר.

 הקרב על מוצב נחל עוז, חלק א'


"
אף אחד לא עונה"

עידו פאר שירת כסגן מפקד פלוגת הטנקים של הגזרה, ונחל עוז - בסיס האם שלו. על הבוקר הוא יצא מהמוצב כשאיתו על הטנק גם המפקד יוני גולן ושלושה לוחמים נוספים. על כביש 25 הטנק נכנס להיתקלות ראשונה ומחסל שם מחבלים.

עידו פאר
עידו פאר

השעה היא כמעט שמונה בבוקר, וחמ"ל הבסיס כבר נמצא תחת מצור כבד כשהטנק של פאר עושה את דרכו למוצב. במצלמה נקלט לפתע משהו חריג. זהו הטנק השני שהוקפץ בחזרה למוצב, עליו מפקד דניאל פרץ, וכמו הטנק של עידו גם צוות פרץ כבר הספיק להגן על הבסיס מבחוץ ולחטוף אש. זאת תהיה הפעם האחרונה שעידו רואה את הטנק של דניאל פרץ, הטנק ממנו ייחטפו לעזה שלושה מלוחמיו.

אורי אסולין הוא אחד מהלוחמים הבודדים שמבינים היטב מה קורה בכל רחבי המוצב. את הבוקר הוא התחיל בלחימה ליד החמ"ל, שם לקח חלק בחיסול שני מחבלים ובהמשך נמלט לצד השני של המוצב, לפלוגה ב'.

"אני רואה שם את נאור סיבוני ודוד רטנר שוכבים", שיחזר. "אחד הבחורים ניגש אליי ואומר לי שיש לי חור במכנס עם דם. אנחנו שעה וחצי פלוס בתוך האירוע ורואים את החברים כבר מאבדים את הזמן שלהם. אני מוצא את עצמי עולה (בקשר) עשרות פעמים אם לא מאות פעמים ושואל אם מישהו שומע אותי, ומנסה לעלות מול האוגדה ובקשר האוגדתי והחטיבתי ופשוט... פשוט אף אחד לא עונה".

אורי אסולין
אורי אסולין

אורי אסולין
אורי אסולין

מ"פ אחד שמנהל גזרה שלמה

ואז, אחרי שעה ארוכה, פתאום יש עונה. בקשר נשמע קולו של המ"פ שילה הר-אבן, קודקוד גרנט. ממש עשר דקות לפני כן הוא עוד לחם עם הנמ"ר שלו בתוך המוצב ונפצע בידו. זה לא מנע ממנו להמשיך ולפקד על הגזרה ולשמש כחבל ההצלה היחיד עבור החיילים שכלואים בבסיס. מהחורשה שסמוכה לבסיס הוא רוקם תוכנית, לפרוץ שוב למוצב, אבל הפעם בכוחות מתוגברים. "כולם, סתמו את הפה. המחבלים כרגע מכתרים את החמ"ל", הוא מדווח בקשר. "שימו לב. כרגע, כמו שאני מבין, יש פצועים בתוך הבסיס, באזור החמ"ל. כולם עכשיו מתאמים התקפה פנימה".

בתוך הנמ"ר נמצאים עכשיו רק שלושת מפעילי הכלי. שילה מתקדם רגלית ואיתו גם ששת לוחמי הכוח בפיקודו של הסמל רועי ברקת. קשה להאמין, אבל רגע לפני ההסתערות שילה עדיין מנהל בקשר גזרה שלמה. "שימו לב, כוחות ומשימות להמשך: קודקוד קישון עם ג'-1 ועם הנמ"ר שלו נוסעים לכפר עזה, יש שם מסע הרג. אנחנו מתחילים פשיטה על מוצב נחל עוז. פורצים פנימה, ואנחנו פשוט הורגים את כל מה שזז. שימו לב לדו"צים, יש להם קלאצ'ים, הם על טי-שירטים, להרוג את כל מה שזז".

בשלב הזה הכוחות מתנתקים אחד מהשני. שילה וששת הלוחמים שלו מסתערים רגלית בש"ג בעוד מפעילי הנמ"ר ממשיכים קדימה לתוך המוצב. הם הסתערו חשופים וככה גם ייזכרו. הסמל רועי ברקת, הלוחמים שלו, דור ירחי, דביר זכאי, יעד בן יעקב וישי פיטוסי, והמפקד שהוביל אותם, שילה הר-אבן, מפקד פלוגת זאבי הדממה.

הצוות בהובלתו של שילה הר-אבן, לפני ההיתקלות
הצוות בהובלתו של שילה הר-אבן, לפני ההיתקלות

הצוות בהובלתו של שילה הר-אבן, לפני ההיתקלות
הצוות בהובלתו של שילה הר-אבן, לפני ההיתקלות

"מתן, אתה צריך להיות חד, שלא יהיה פה איזשהו אירוע חטיפה"

שוב אין מפקד בתוך מוצב נחל עוז. יש עכשיו כמה מוקדים של לחימה בלי יד מכוונת. ומאחורי הגדר הזאת, שנראית ככה, באותן דקות ממש נמצאות החיילות שזקוקות לעזרה יותר מכול. במיגונית התצפיתניות נמצאות בזמן הזה שבע חיילות, מוקפות בעשרות מחבלים. זה לא קרה בלי קרב. באותו הבוקר עדן נימרי והלוחמות היו היחידות שצוידו בנשק. עדן פורסת את הלוחמות שלה בעמדות חיפוי ועומדת בעצמה בפתח המיגונית. רק אחרי שתוכרע, ייזרקו פנימה שלושה רימונים. ואז ייכנסו המחבלים.

בשעה 8:30 צוותי הטנקים מתפצלים. הטנק של עידו נשאר בבסיס והטנק של דניאל פרץ יוצא להגן עליו מבחוץ. פתאום, דניאל פרץ מזהה לידו משוריין נוסף. זהו הנמ"ר של שילה, אבל עכשיו נמצאים עליו רק שלושת מפעילי הכלי. בשעה 8:35 הנמ"ר והטנק יוצאים יחד לכיוון העמדה הצה"לית שסמוכה לבסיס ושמשקיפה על גדר הגבול.

נהג הטנק, מתן אנגרסט, יקבל מהמפקד שלו את משימת חייו: "מתן, אתה צריך להיות חד, שלא יהיה פה איזשהו אירוע חטיפה מנחל עוז אל עבר הרצועה", נשמע פרץ בקשר. במקביל, הטנק של עידו ממשיך לפטרל בבסיס עד שיקבל משימה מהחמ"ל. "לא עוברת, נראה לי, דקה וחצי ואנחנו מקבלים עוד פצצה לטנק".

חברי צוות פרץ, שלושה עדיין חטופים בעזה (צילום: עובדה)
חברי צוות פרץ, שלושה עדיין חטופים בעזה | צילום: עובדה

שלושה שריונרים יוצאים עכשיו מתוך הטנק. "אני רואה שהטנק מדומם, נפתח הכבש, רצים אלינו הסמ"פ ועוד לוחם, שרצים למיגונית", סיפר. רק הטנקיסט השלישי שיצא נשאר לעמוד חשוף לאש המחבלים, זהו יוני גולן, מפקד הטנק, שמחפה בירי על שני חבריו כדי לאפשר להם להיחלץ בבטחה. יוני לא עוזב את הטנק עד הסוף. שעון הדופק שענד על ידו ימשיך למדוד את קצב הלב עד שיחדול בשעה 9:10.

על העמדה הסמוכה למוצב נותרים הנמ"ר והטנק של דניאל פרץ כדי להדוף לבדם את המחבלים. לדקות ספורות הטנק והנמ"ר מאבדים קשר עין. בזמן הזה מתן אנגרסט נצמד למשימה שקיבל. הוא מתקרב עם הטנק לחומת המוצב כדי למנוע מהמחבלים שבתוכו לחזור לעזה עם חיילים חטופים. המילים האחרונות בהקלטת הקשר של הטנק שייכות למתן. זו זעקה לעזרה מהמפקד שלו דניאל פרץ, שכבר לא יכול לסייע. ומתן עדיין חי ועדיין זקוק לעזרה. החייל שהגן על נחל עוז צריך חילוץ עכשיו.

חמש שעות של מצור

בשעה זו, שני הטנקים משני צדי הגדר, עומדים פגועים, בלי תזוזה. כבר אין כוח שמגן על המוצב. המחבלים עושים בו כבשלהם. בסביבות השעה עשר בבוקר, שבע תצפיתניות מובלות אל הרכב שבו ייחטפו לעזה. לידן מחבלים צרים על עוד מיגונית סמוכה. ארבעה לוחמים נלחמו שם עד מוות. ורק החמ"ל, מובלעת אחת בלב המוצב, עדיין לא הוכרעה.

השעה היא כבר כמעט 12:00, והחמ"ל תחת חמש שעות של מצור. קומץ המגנים שלו מנהל עכשיו קרב בציפורניים, והמחבלים, הם מנסים הכל. צועקים בערבית לגשש אברהים ח'רובה כדי שיכנע, אבל הוא מבהיר להם שזה לא יקרה. ח'רובה פשוט נלחם במחבלים. שבעה חיילים בלבד הצליחו לברוח מהחמ"ל דרך חלון השירותים הסמוך. 15 חיילים וחיילות קיפחו את חייהם בקרב על חמ"ל המוצב.

אחרי שעות של לחימה במוצב, נשמעים סוף סוף קולות החילוץ. כוחות מגדוד 890, מבא"ח צנחנים ולוחמי ימ"מ הגיעו למוצב בשעות הצהריים ופעלו לחילוץ חיילים וטיהור המוצב ממחבלים. "הצעקות של ה'אללה אכבר' פתאום מתחלפות בצעקות של טיהור מבנים", משחזר יונתן ינקו, לוחם בגולני, שנלחם במיגונית הפלס"ם. "אמרו לנו: 'אנחנו הולכים לצאת עכשיו מהמוצב, אל תסתכלו ימינה, שמאלה. פשוט תמשיכו אחרינו". אבל ינקו מסתכל על המוצב שלו: "אי אפשר לא להסתכל, זה הבית שלי. אתה רואה את המוצב שלך, את הבית שלך עולה באש. נהיה כמו גשם של אפר", הוא מתאר בכאב. "אתה נמצא באיזשהו חלום ואתה מחכה שמישהו יעיר אותך. 'ינקו קום, ינקו קום".

לפעמים צריך דווקא להתרחק כדי לראות את הצלקות. כל מי שהיה שם, בנחל עוז, עדיין נושא אותן. בטח זה שנפצע באורח הקשה ביותר באותו הבוקר. פגיעת הראש שספג לקחה לסמג"ד ניר בוימפלק את יכולת הדיבור, אבל הוא עדיין נלחם, מנסה להחזיר לעצמו את המילים. נחל עוז הוא סיפור שקשה לנסח, כישלון וגבורה, רגעים של רעות ורגעי בדידות, בהן כל אחד לעצמו. סיפור עם כל כך הרבה פנים וכל כך הרבה שמות.

תגובת רובי וחגית הוריו של סמ"ר איתי חן, השיריונר מטנק פרץ שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר: ביום ה-158 נמסרה לנו ההודעה המרה. ההחלטה שאיתי נפל בקרב ואינו בחיים התקבלה על סמך מידע מודיעיני בלבד ללא ממצאים פיזיים פורנזיים. על כן, החלטנו כמשפחה שלא לשבת שבעה, מבחינתנו איתי חי עד שמדינת ישראל תחזיר אותו הביתה ונדע בדיוק מה מצבו. איתי, אם אתה בחיים ושומע אותנו, אמא ואבא אוהבים אותך ולעולם לא נוותר על החזרתך הביתה לישראל. לא נוותר על כל 59 החטופים - החיים והחללים.