זה קרה במסע הלוויה של איסמאעיל הנייה בטהראן, יממה אחרי שחוסל בתקיפה המיוחסת לישראל בבירת הרפובליקה האיסלאמית. המנהיג העליון עלי ח'אמנאי, שבא לחלוק כבוד אחרון ליושב ראש הלשכה המדינית של חמאס, נשא לרגע את עיניו למעלה כמי שתוהה מה עלול לנחות בכל רגע משמיים. האייתוללה, שהורגל לנהל את המערכה האזורית מאחורי מסך עשן של שלוחים, מצא עצמו לפתע חשוף ופגיע. הפעם זו הייתה קריאת תיגר ישירה של ישראל על איראן ועל אסטרטגיית הפרוקסי שהיא מפעילה. האם חיסולו של הנייה בטהראן מסמן את תחילתו של עידן חדש, שבו גם הצמרת האיראנית אינה חסינה?
"זו מכה קשה לכבוד הלאומי האיראני", מתאר ראש המל"ל לשעבר מאיר בן שבת, העומד כיום בראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית. "אם אפשר לפגוע באישיות כזו, ביום חגו של הנשיא, בבית הארחה של משמרות המהפכה בטהראן וכשגופי הביטחון שלהם בשיא דריכותם, איש אינו חסין עוד בתחומי הרפובליקה. החיסול הזה – שמגיע פחות מיממה לאחר חיסולו של פואד שוכר (אל-חאג' מוחסן) בביירות, וימים לאחר התקפה אווירית על נמל חודידה בתימן וחיסול מוחמד דף – מעמיד את איראן בשורה אחת עם גרורותיה".
גבול ישראל–איראן
בזמן שמנהיגי איראן צריכים להחליט אם פניהם למלחמה או להרגעת המצב, ישראל ניצבת בפני שאלה אסטרטגית משל עצמה: האם הגיעה העת לשנות את כללי המשחק? זה שני עשורים שטהראן פוגעת בישראל ובאינטרסים של המערב במזרח התיכון ומעבר לו. היא עושה זאת באמצעות רשת מסועפת של שלוחים – מחיזבאללה בלבנון, דרך החות'ים בתימן ועד למיליציות השיעיות בעיראק. אם מגיעה תגובה, בין שישראלית ובין שמערבית, אלו השלוחים שסופגים את המכה – לא איראן ולא האיראנים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
במשך שנים הקפידה ישראל לחבל במטרות הקשורות לפרויקט הגרעין האיראני מבלי להירתע מפעולות נועזות על אדמת הרפובליקה עצמה, חרף הסיכונים הכרוכים בכך והמורכבות המבצעית. במקביל, התמיכה של טהראן בארגוני הטרור ובמיליציות ברחבי המזרח התיכון נענתה בעיקר בתקיפת מטרות איראניות בסוריה, במה שמכונה "מערכה שבין מערכות" (מב"ם). אומנם התקיפות הובילו להישגים טקטיים, אך הן לא הצליחו לבלום את שאיפותיה האזוריות של טהראן.
אך מדוע איראן משקיעה כל כך הרבה בארגונים השלוחים? "זו מדיניות שהתחילה מיד עם המהפכה ונלמדה מהשיטה הסובייטית", מסביר בני סבטי, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "זה נובע מהרצון שלהם לייצא את המהפכה. בשביל זה צריך ליצור עוד גופים, עוד ארגוני טרור, שמצד אחד מייצאים את האידיאולוגיה ומצד שני מרחיבים את גבולותיה של הרפובליקה אל עבר האויבים שלה מבלי שלאויבים יהיה גבול עם איראן. חיזבאללה מגן על איראן, יש לו גבול עם ישראל, אבל לישראל אין גבול עם איראן".
בעוד התמיכה בחמאס ובחיזבאללה נועדה לשמר איום סמוך לגבולות ישראל, התמיכה בחות'ים נועדה לבסס את השפעתה של הרפובליקה האיסלאמית סמוך לסעודיה. "האיראנים חיים בתודעה של שרידות ופחד מכיבושים", הוא מתאר. זו סיבה ישנה ומסורתית שמסבירה למה צריך כל הזמן להרחיב את הגבולות: כדי להרחיק את האויב. כבר מימי הממלכה הפרסית העתיקה תמיד היו מתחים ומלחמות במחוזות רחוקים מאוד. הם תמיד השתדלו להשאיר את זה שם, ושהאויב לא יגיע ללב איראן. מובן שהיום זה לובש ממדים של אידיאולוגיה רצחנית נגד מדינה שהם לא מכירים בקיומה".
מאחורי זרועות התמנון
רשת השלוחים של טהראן אינה סתם כלי טקטי. היא מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון של המשטר באיראן: מדובר במערך מורכב של מיליציות וארגונים הקשורים לשלטון האייתוללות אידיאולוגית, פוליטית וצבאית. ארגונים אלה, הפזורים ברחבי האזור, הם הזרועות הארוכות של טהראן. הם מקדמים את האינטרסים שלה ומאתגרים את אויביה – בעיקר ארה"ב, ישראל וסעודיה. זו דרך זולה ויעילה לאיים על אינטרסים ישראליים ואמריקניים בלי לשאת באחריות ישירה או להסתכן בתגובה צבאית גדולה נגדה.
"האסטרטגיה האיראנית היא תוצר של ניצול הזדמנויות", אומרת סימה שיין, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד והיום ראש תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי. "טהראן מתבססת על קהילות שיעיות באזור, רוקמת איתן קשרים – בעיקר במישור הצבאי, אבל גם במישור הכלכלי והחברתי – ויוצרת תלות שלהן ברפובליקה. זה התחיל בגלל הרצון של איראן לחזק את השפעתה בכל המדינות שיש בהן קהילות שיעיות גדולות, וכך להבטיח שהמדינות האלה לעולם לא תהפוכנה לאנטי-איראניות".
התהליך מתחיל בהקמת מיליציות מקומיות ובחיזוקן, ולאחר מכן עובר לשלב ה"דעווה" – פעילות תשתית חברתית-כלכלית נרחבת. זו כוללת הקמת מוסדות חיוניים כמו מרפאות ובתי ספר, יוצרת תלות ומקנה לגיטימציה לנוכחות האיראנית. דוגמה בולטת לכך היא עיראק – שם לאחר נפילת סדאם חוסין תפס הרוב השיעי עמדות מפתח בממשל – או לבנון, שם ניצלה איראן את ההזדמנות שנוצרה במלחמת לבנון הראשונה להקים את חיזבאללה.
"זו לא שליטה מוחלטת, אבל זו השפעה דרמטית", מתארת שיין. "בעיראק לא היה יכול להיבחר ראש ממשלה עד שהמיליציות השיעיות הסכימו לזה. לבנון כבר שנתיים כמעט בלי נשיא כי חיזבאללה לא מסכים למה שאחרים רוצים. אלה שתי מדינות שבהן יש קבוצות אתניות שיעיות גדולות יותר מקבוצות אחרות, עם קשרים הדוקים מאוד לאיראן".
"מוות באמצעות אלף חתכים"
בשנים האחרונות נעשו בישראל ניסיונות לפעול באגרסיביות גדולה יותר בתוך איראן עצמה. עם כינון ממשלת ישראל ה-36 הציג ראש הממשלה נפתלי בנט את "דוקטרינת התמנון", שהתמקדה בהחלשת המשטר בטהראן במקום התכתשות מתמדת עם שלוחיו באזור. גישתו דגלה ב"מוות באמצעות אלף חתכים" – סדרת פעולות מתמשכות נגד איראן, במקום מהלומה אחת מכרעת.
בנאומו בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ביוני 2022 הצהיר בנט: "ימי החסינות, שבהם איראן פוגעת ושוב פוגעת בישראל ומפיצה טרור באמצעות שלוחותיה באזור אבל נשארת ללא פגע, תמו". בישיבה אחרת אמר כי מדובר על "לעבור ממלחמה בגבולות להתקפה בשטח איראן, ולא רק בהקשר הגרעיני".
ואכן, תפיסה זו באה לידי ביטוי בשורת מהלומות שספגה טהראן ב-2022. על פי הדיווחים, בפברואר שיגר המוסד רחפנים והם התרסקו על מפעל לייצור כטב"מים בכרמאנשאה והשמידו מאות כטב"מים איראניים מוכנים לשיגור. במאי אותה שנה חוסל בטהראן קולונל חסן סיאד חודאי, מהמפקדים הבכירים ביחידה 840 של משמרות המהפכה. בחודשים שלאחר מכן חוסלו מספר בכירים במשמרות המהפכה ומדענים בתחומי הגרעין, הטילים והתעופה. הנכונות לפעול ישירות נגד טהראן נמשכה גם חודשיים לאחר חזרתו של בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה, אז אירעה מתקפת המל"טים על מתקן צבאי באספהאן, שיוחסה לישראל.
אז מה הפתרון? "השיטה של חיסול מנהיגים היא הדרך היחידה", טוען סבטי בנחרצות. הוא מדמה את המשטר האיראני לשולחן ענק: "פעם היו לשולחן הזה ארבע רגליים. היום יש לו אלפיים רגליים. ככל שיתמעטו אותם מנהיגים שקוראים לרצחנות, לאידיאולוגיה קיצונית וליצוא המהפכה – כך השולחן של המשטר האיראני יתערער יותר".
לדבריו סבטי, "נצטרך הרבה סבלנות. יום אחד מחסלים את מספר שתיים הזה, מחר את מספר שתיים ההוא, ומצידי נגיע גם למספרי אחת באיראן. נקודת התורפה של איראן היא התלות שלה במנהיגיה. כשהשאה ברח התפרקה המדינה, אף שהצבא והטכנולוגיה נשארו".
"האיראנים בהיבריס, חיים באשליית עליונות"
ב-7 באוקטובר התגייס המערך שבנתה איראן לסייע לחמאס, וישראל נזקקה לראשונה בתולדותיה לסיוע מוושינגטון בהרתעת איראן, חיזבאללה בלבנון והחות'ים בתימן פן יפתחו חזיתות נגדה. הביטחון האיראני המופרז מאז, סבור סבטי, דווקא משחק לידיה של ישראל: "האיראנים חוטאים בהיבריס. הם חושבים שגרמו נזק בלתי הפיך לישראל ולא מבינים את יכולת ההתאוששות שלנו. חיזבאללה מבין אותנו יותר בגלל הניסיון שלו איתנו, אבל האיראנים עדיין חיים באשליה של עליונות. קשה לגרום להם לחוות את העוצמה הישראלית ללא מלחמה ישירה, שאיננה אפשרות מעשית".
במקום לנסות להפיל את המשטר במכה אחת, סבטי מציע ללכת צעד-צעד: "ככל שנרבה בחיסול מנהיגים, כך גם העדר יתחיל להירתע. הרעיון הוא ליצור אפקט מצטבר, ובו כל חיסול מחליש את המערכת כולה ומרתיע מנהיגים פוטנציאליים עתידיים". בסופו של דבר, הוא מאמין, תביא האסטרטגיה הזו לקריסת המשטר האיראני: "נהרוג יותר ויותר מנהיגים וככה נוציא את הברגים של המכונה".
ובכל זאת, ישראל אינה יכולה להתמודד לבדה עם "טבעת האש" של איראן. "אין לנו הצי האמריקני", אומר סבטי. "אין לנו היכולת להפיל את המשטר האיראני במטוסים ובמלחמה, כמו שהפילו את סדאם חוסין. אבל בתקופה הנוכחית, כשארה"ב מעורבת פחות, ישראל יכולה לנצל הזדמנויות לפעול: למשל חיסול הנייה, שלא דווח מראש לאמריקנים, כפי שפורסם בוושינגטון פוסט. בטווח הארוך ברור שנדרש שיתוף פעולה בין-לאומי נרחב יותר".
"חציית קו אדום תחייב את ישראל לפעול"
כדי לכרות את ראש התמנון ולא להסתפק בגדיעת זרועותיו תהיה ישראל חייבת להישען על הקואליציה בהנהגת ארה"ב. "האיום האיראני הוא אתגר מרכזי לישראל, אך לא רק לה, אלא גם לארה"ב, למערב ולאזור כולו", מסביר בן שבת. "איראן היא שחקן מפתח בגיבוש ציר המדינות המתנגד לארה"ב ולמערב. השפעתה ומהלכיה אינם נעצרים בגבולות המזרח התיכון".
בעוד העולם מתמודד עם השלכות המלחמה באוקראינה, איראן מרחיבה את השפעתה גם לאפריקה ומעבר לה. "וזה עוד בלי שהיא מחזיקה בגרעין צבאי", מדגיש בן שבת. "לאמריקנים תפקיד מפתח לא רק בריסונה של טהראן אלא גם בטיפול בבעיית השורש – משטר האייתוללות". הוא מוסיף כי זו גם "ההעדפה האסטרטגית של ישראל", אך מזהיר: "יש קווים אדומים שחצייתם תחייב את ישראל לפעול, ואת זה מבינים גם בוושינגטון וגם בטהראן".
בשטח, ישראל כבר פועלת לשינוי המשוואה. "ישראל בונה מחדש את ההתרעה שהתרסקה ב-7 באוקטובר, ויש לכך השפעה גם על ההתנהלות מצד היריבים הללו ונגדם", מתאר בן שבת. האם זו תחילתה של אסטרטגיה חדשה? "אומנם למהלכים האלה יש ערך לא קטן גם בפני עצמם, אך הם גם חלק ממערכה רחבה יותר שכוללת מאמצים מדיניים וביטחוניים נוספים שלהם השפעה מצטברת – הרתעתית, תודעתית וביצועית – על התנהלות היריבים".
בינתיים, ייתכן שיש הזדמנות נוספת להחלשת המשטר וישראל לא מנצלת אותה במלואה. "האירוע הדמיוני של חיסול הנייה במיטה הפך לדבר הכי סקסי באיראן", מתאר סבטי. "האיראנים רואים את זה כמעין עבודת אלוהים, הם פשוט לא מאמינים. רוב הציבור שם בכלל לא בא להצביע בבחירות לנשיאות. יש לנו הידידים הכי טובים ברחובות טהראן, אנחנו פשוט לא מנצלים את זה ולא מעודדים את האופוזיציה. אנשים באיראן שואלים, 'אם יכולתם להשחיל טיל לחלון של הנייה, אז לא יכולתם לעשות את זה כשהוא ישב יחד עם המנהיג שלנו?'"
לא ללכת על הראש
על רקע הקריאות לפעול נגד "ראש התמנון" של הטרור ולא רק נגד זרועותיו, שיין מציעה לאמץ מדיניות צנועה יותר. "אני חושבת שאיראן גדולה עלינו", היא אומרת בכנות. "זו מדינה של 90 מיליון איש, גדולה יותר מגרמניה. אלה סדרי גודל אחרים לגמרי. ישראל לא צריכה להגיע לעימות ישיר עם איראן. אני מציעה לכל מי שקורא למכת מנע או למתקפה על איראן לזכור את הפרופורציות שלנו. לא תזיק לנו קצת צניעות".
לדברי שיין, האסטרטגיה הנוכחית של ישראל, שמתמקדת בפגיעה בכוחות השלוחים, היא "פגיעה קשה מספיק באיראן". עם זאת, היא לא שוללת לחלוטין את האפשרות של עימות ישיר עם טהראן בעתיד: "אם ישראל תחשוב בשלב מסוים שהיא צריכה לפגוע באיראן ושיש לה היכולת ואת אורך הנשימה לכך, היא תצטרך לעשות את זה בתנאים הכי טובים לה ולא להיגרר לזה בנסיבות שהן הרבה פחות טובות לנו. אנחנו אחרי עשרה חודשים של מלחמה לא פשוטה, אני חושבת שזה לא הזמן הכי מתאים".
ארגז הכלים של טהראן
במשך שנים הקפידה איראן שלא להתערב ישירות בלחימה, אך באמצע אפריל השנה חלה תפנית חדה במדיניותה. הרפובליקה האיסלאמית והמיליציות השיעיות בעיראק שיגרו יותר מ-300 טילים וכטב"מים לעבר ישראל, לאחר שהאשימו אותה בחיסול גנרל ממשמרות המהפכה בבניין קונסולרי בדמשק. רוב ההתקפות סוכלו בהצלחה בידי קואליציה בין-לאומית שכללה את ישראל, מדינות מערביות ולפי פרסומים זרים גם כמה מדינות ערביות-סוניות. לפי הדיווחים, ישראל הסתפקה אז בתקיפה אווירית ממוקדת של אתר ביטחוני באיראן: מאוחר יותר דווח כי בתקיפה הושמד רכיב חיוני בסוללת הגנה אווירית מדגם S-300, המשמשת להגנת מתקני הגרעין.
המדיניות האיראנית החדשה נובעת לא רק מהתחושה שישראל חצתה קווים אדומים, אלא גם מהרושם בטהראן שנחלשנו ושניתן להכות בנו גם במישרין. "האיראנים העדיפו בעבר שלא להתערב באופן ישיר, אבל במלחמה הרבה דברים נשברו – וגם הדבר הזה נשבר", מסבירה שיין. "מאז נקבע איזשהו רף חדש שנכנס לארגז הכלים של איראן. ההבנה שישראל מותקפת מכל המקומות, וההערכה של איראן שהיא לא רוצה מלחמה כוללת ושהיא לא בשלה מבחינת היכולות שלה, הביאו את האיראנים לחצות את הרוביקון ולתקוף אותנו ישירות מאדמתם".
מלבד ההבנה שישראל עסוקה עד מעל הראש במלחמה, שיין מציינת את "התחושה של איראן שמעמדה התחזק בזכות הידוק היחסים שלה עם רוסיה ועם סין, מה שמאפשר לה לנקוט צעדים נועזים יותר". לדבריה, "האיראנים רואים שארה"ב אומנם באה להגן על ישראל, אבל היא לא רוצה להיות מעורבת במלחמה. זה הדבר המרכזי, כי אם יש משהו שאיראן חוששת ממנו, זו מתקיפה אמריקנית. הם מבינים שזה לא בקלפים. בנוסף, ההנהגה האיראנית קיצונית הרבה יותר היום ומוכנה לקבל עליה סיכונים שנמנעה מהם בעבר".
"הפרוקסיז לא מספקים את הסחורה"
סבטי מצביע על שינוי מדאיג בתעוזה האיראנית: "נראה שהמתקפה באפריל פתחה את התיאבון שלהם ואת התעוזה שזה אפשרי". הוא מסביר כי התגובה המוגבלת של ישראל על המתקפה העניקה למשטר בטהראן תחושת ביטחון מוגברת: "השרידות של המשטר לא ניזוקה. לא הפצצנו את לשכת המנהיג, אפילו לא באופן סמלי. האיומים שהם משמיעים היום הם לפעמים חריפים אפילו יותר מאלה שהשמיעו באפריל".
למרות הביטחון העצמי הגובר, סבטי מזהה חולשה מהותית באסטרטגיית הפרוקסי של הרפובליקה האיסלאמית: "במלחמה הזאת הם חשפו מוגבלות גדולה מאוד. הם לא מצליחים לעבור את הסף של עוד כמה טילים או רקטות, למעט מתקפת 7 באוקטובר. הפרוקסיז לא יודעים לספק את הסחורה של כיבוש שטח או פגיעה אנושה מאוד בכלכלה, בחימושים או בטכנולוגיה שלנו".
חיזבאללה, שהיה אמור להיחלץ לעזרתה של טהראן בתרחיש של עימות ישיר בין ישראל לאיראן, הפך למושא להגנה. איראן עצמה מתערבת ישירות בנעשה ונחלצת להגנתו של הפרוקסי העיקרי שלה באזור. "לפני חודשיים אמרו האיראנים בפעם הראשונה שאם צריך, הם יבואו להגן על חיזבאללה", מתאר סבטי. "אבל חיזבאללה אמור להגן על איראן. לא האמנתי כששמעתי את זה. עימות ישיר הוא דבר גרוע לאיראנים. זה נוגד את כל מה שהמהפכה מושתתת עליו. נכון שפעם-פעמיים אנחנו נחטוף, אבל בטווח הארוך איראן ניזוקה מאוד מהאירוע הזה".
במקביל מתחדדת בטהראן ההבנה כי בסוף המלחמה יאבד התמנון האיראני לפחות אחת מזרועותיו. "חמאס בעזה לא יוכל למלא את הציפיות שתלה בו המשטר בטהראן", מתאר בן שבת. "ישראל תהיה משוחררת יותר בהתמודדותה עם ראש התמנון ועם זרועותיו האחרות ובביסוס קואליציה אזורית אנטי-איראנית, מתוך עמדת כוח".
הגאווה האיראנית וההזדמנות ל"שינוי מהותי"
אלה ימים של המתנה דרוכה ומתיחות בכל רחבי האזור, תוך כדי גישושים באפלה ואף ניסיונות למתן את עוצמת התגובה הצפויה מאיראן אחרי חיסול הנייה ומחיזבאללה בעקבות חיסול בכיר ארגון הטרור בביירות בשבוע שעבר. הכרזה שנתלתה על בניין בכיכר פלסטין בטהראן היא תמצית המסר המאיים: "חכו לעונש חריף" (בעברית). למי שדרש הבהרות נמסר שאיראן תעשה כל מה שנחוץ כדי שהתגובה על החיסול תהיה חזקה או אפקטיבית, גם אם המלחמה תתרחב.
סבטי מסרב להתרשם. "אז מה, יהיה עוד לילה של טילים? במילים שלהם ובתעוזה שלהם הם כבר הגיעו לרף אחר. המחסנים האיראניים לא מלאים עד אין-סוף. יש להם בסך הכול כ-5,000 טילים ארוכי טווח שיכולים להגיע לכאן. זה יכול להיגמר מהר מאוד. עשרה לילות כאלה ואין להם יותר טילים. לכן הם ייזהרו מאוד".
ברור שהמשטר באיראן עדיין נבוך מהחיסול, והוא מתנער מהדיווחים על הנחת פצצה בחדרו של הנייה בטענה כי מדובר בתקיפה אווירית. אנשיו מעוניינים לסמן את האירוע הזה כחציית קו אדום, אחרי שכבר נחצה קו אחר עם חיסולו של הגנרל האיראני מחוץ לתחומי הרפובליקה, ולכן גם הפעם הם נחושים להגיב בחומרה, אולי אף מעבר למה שהיה בפעם הקודמת.
ובזמן שבטהראן עדיין שוקלים את אופי התגובה על חיסול הנייה, דבר אחד ברור: המערכה מול התמנון האיראני רחוקה מלהסתיים. השאלה הגדולה נותרה: האם ישראל תצליח לנתק את ראשו של התמנון או שמא תמשיך להיאבק בזרועותיו הרבות?
"כדי לשבור את הגאווה האיראנית ייתכן שנדרשת מכה קשה, בדומה למה שקרה ליפן במלחמת העולם השנייה", סבור סבטי. "המטרה היא להסיר את המנהיגות הקיימת ולאפשר שינוי פנימי. יש דוגמאות היסטוריות לנפילה מהירה של משטרים. כשהמנהיג מאבד את אחיזתו, כמו במצרים של חוסני מובארכ. ברגע שהמנהיג הכריזמטי נעלם, נוצרת הזדמנות לשינוי מהותי".
הפרטים המופיעים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.