מרכז המבצעים האווירי המשולב (CAOC), הממוקם בבסיס אל-אודייד שבקטאר, מספק את הפיקוד והשליטה בכוח האווירי בכל האזור, תחת האחריות של פיקוד המרכז האמריקני. האזור שעליו שולט המרכז כולל 21 מדינות - מצפון מזרח אפריקה, המזרח התיכון ועד למרכז ודרום אסיה ופועלים בו נציגים מלמעלה מ-20 מדינות.
המרכז משמש כגשר מבצעי המשלב ומסנכרן החלטות אסטרטגיות לביצוע ברמה הטקטית ומורכב ממגוון של אנשים, תוכניות ותהליכים המבצעים פעולות יומיומיות משולבות אוויר וחלל המספקות תגובה מהירה, שליטה, תיאום וניתוק מערכות נשק.
המרכז מתפקד כמערכת העצבים המרכזית של המערכה האווירית שבמרחב. ה-CAOC מתכנן, עוקב ומנחה ביצוע גיחות, מספק סיוע אווירי צמוד ותקיפה אווירית מדויקת. כמו כן, מספק מודיעין, מעקב, סיורים, תדלוק אוויר, פינוי אווירי-רפואי ועוד אינספור פעולות קריטיות למשימות.
הארגון של כל הכוחות הפועלים במרכז מתבסס על המומחיות של צוותים משותפים וקואליציוניים הפועלים בחמש חטיבות: חטיבת אסטרטגיה, חטיבת תוכניות לחימה, חטיבת מבצעי לחימה, חטיבות ניידות אוויר ואגף המודיעין, המעקב והסיור.
המתקן הוקם על ידי חיילים אמריקנים בשירות פעיל ואנשי המשמר הלאומי ביולי 2002. חברי הצוות והציוד שבמרכז, החלו לפעול בצורה מלאה ב-18 בפברואר 2003.
המרכז נבנה בעלות של 60 מיליון דולר וכלל פרויקט התקנה של יותר מ-67 מיילים של כבל בעל קיבולת גבוהה וסיבים אופטיים - יכולת שיצרה את מרכז המבצעים המתקדם ביותר בהיסטוריה. התפעול השוטף והשמירה על פעילות מערכות אלו דורשת מאות אנשים, העובדים בתקשורת לוויינית, ניתוח תמונות, עיצוב רשתות, תכנות מחשבים, מערכות רדיו, ניהול מערכות ותחומים נוספים.
לאור ההבנה בחשיבות השליטה האווירית במרחב, מסביבת חה"כ בני גנץ עלה כי אומנם נתניהו הוא שהביא את הסכמי אברהם, אך מי שזיהה את ההזדמנות הביטחונית הוא גנץ - שנסע בין מדינות האזור, ובנה מערכת שיתופי פעולה הגנתיים שהפכה לעוגן בביטחון ישראל.
עוד נטען כי יש להסתכל על המערך הזה כחלק מהעתיד שלנו, ולהבין שנורמליזציה עם סעודיה זה לא "וי" בביוגרפיה של נתניהו - אלא חלק מהמלחמה על העליונות הביטחונית באזור שאנחנו מנהלים מול איראן.