בסרטון מהשבי שפרסם חמאס לפני חצי שנה והבוקר שודר באישור המשפחה, התצפיתנית החטופה דניאלה גלבוע פונה למצלמה ודורשת את שחרורה: "איפה הייתם ב-7 באוקטובר כשנחטפתי מהמיטה שלי? איפה אתם עכשיו? למה אני, בתור חיילת שנתנה מעצמה את המאה אחוז שלה למדינה ושירתה בשירות קשה כמו בעוטף, צריכה להרגיש שננטשתי ונזרקתי על ידכם? תתאפסו על עצמכם, ממשלה יקרה שלי, ותתחילו לעשות את העבודה שלכם כמו שצריך כדי להחזיר את כולנו הביתה, כל עוד אנחנו בחיים".

עוד אומרת דניאלה בסרטון, "אני לא צריכה שום אוכל, שום כסף, שום בגדים, שום כלום, רק שתחזירו אותנו הביתה בחיים. ואתם, משפחה שלי, אני מאוד מתגעגעת אליכם ואוהבת אתכם - אמא, אבא, נוני, רועיקו. אני מבקשת שתהיו חזקים ותעשו כל מה שאתם יכולים כדי להחזיר אותי הביתה, כל עוד אני עדיין בחיים".

אורלי, אמה של דניאלה, התייחסה הבוקר לסרטון: "עבר כל כך הרבה זמן מאז, זה מלפני חצי שנה, מהיום ה-107, אבל אני מזהה את המצוקה שהבת שלי נמצאת בה. היא נראית מאוד אסרטיבית ונחושה, אבל אומרת את הדברים כמשחק. אני מזהה את היכולת הזאת שלה, לדעת לשחק את הדברים שאמרו לה להגיד".

"למי שלא מכיר אותה היא נראית מאוד חזקה ואסרטיבית, אבל קיבלנו חוות דעת פסיכולוגית שהיא במצב נפשי קשה באותם רגעים. ידעו להשוות את ההתנהגות שלה לעומת סרטונים אחרים ששלחנו להם ולהגיד שהיא במצב נפשי קשה, עם כל החוזק שהיא מצליחה להראות בסרטון הזה. אני מזכירה, זה היה לפני יותר מחצי שנה. היום אני לא יודעת מה המצב שלה".

לא התקבל מאז אות חיים ממנה?
"קיבלנו בפעם האחרונה לפני חודשיים, אנחנו יודעים שהיא בחיים. מעבר לזה, לא אומרים לנו שום דבר. אנחנו לא יודעים או זו עדות או במה מדובר. הצבא לא משתף אותנו, פשוט אומר לנו בצורה מאוד לקונית 'אות חיים', וזהו. לא יודעים מעבר לזה".

השבוע ציינו תשעה חודשים לאירועי ה-7 באוקטובר. עד כמה התאריך הזה סמלי בעינייך?
"לכל אמא שסחבה את הילד שלה במשך תשעה חודשים, ובטח לאמא לילדה שמבינה את המשמעות של ילדה צעירה שנמצאת בשבי תשעה חודשים, יש משמעות לא טובה לתאריך הזה. זה יום קשה. הלכתי לישון באותו יום שלוש שעות לפני. היה לי קשה ללכת לישון כדי להתעורר ליום הזה. זה עבר, אנחנו כבר אחרי התשעה חודשים, וכל יום מעבר ליום הזה אפילו יותר קשה כי את מבינה שהיא עדיין שם. אנחנו בימים שהם יותר מעודדים, עם קצת יותר אופטימיות, לקראת משהו שיכול להחזיר אותה ואת כולם".

קשה להיות אופטימיים כשאנחנו כבר למודי ניסיון.
"בתשעת החודשים האלה היו לנו הרבה עליות וירידות. חשבנו שעוד רגע זה קורה ואז שוב התאכזבנו. אם למדתי משהו במהלך תשעת החודשים האלה זה לקרוא את המפה מעבר למה שנאמר. הבנתי שמשהו אמור לקרות בקרוב. את קולטת את האווירה מסביב, אווירה בינלאומית, לחץ על חמאס, לחץ על הממשלה. כולם ביחד חייבים להתכנס למשהו. הפעם זה יכול לקרות, אם לא הגורמים הקיצוניים שיכולים לשים מקלות בגלגלים. אני קוראת לאותם גורמים, אל תהרסו את המהלך הזה. תנו לזה לקרות, תנו לנו להחזיר את הילדים שלנו הביתה. זה הזמן להחלטות אמיצות. אני קוראת לסמוטריץ' ולבן גביר, תנו לזה לקרות".

את מרגישה שיש לכם עדיין קשב בכנסת ומהציבור?
"מרגישה קשב. אנחנו נפגשים גם עם גורמים לא טבעיים, שלא לגמרי איתנו, מהצד המאוד ימני במפה הפוליטית. אולי הם אמפתיים, אבל יש להם את העקרונות שקשה להזיז אותם מהם. אנחנו עושים את הפגישות שלנו כקבוצת הורי הבנות הצעירות בשבי, וזה חודר אותם, גם את אלה שהם יותר קשים. זה כן מזיז שם משהו. אנחנו ממשיכים לפעול, לא נחים על זרי הדפנה, מחכים שהדברים יקרו ושהם יהיו פה בבית".