בזמן ששרי הקבינט דנו במשך 3 שעות על אפשרויות התגובה לרצח 12 הילדים במג'דל שמס - הם חזרו לדיון שמלווה את הדרג המדיני והצבאי מהיום הראשון של המלחמה: האם היה נכון לפתוח במלחמה גם מול חיזבאללה? הציטוטים המלאים מהישיבה שפורסמו לראשונה הערב (שני) ב"מהדורה המרכזית".
שר הביטחון יואב גלנט אמר במהלך הפגישה: "אינני מופתע מהמצב שקרה, זה מה שהערכתי שיקרה. המציאות הזו תלווה אותנו שנים עד מלחמה שתשנה את המציאות. לא יהיו לנו את התנאים כמו שהיו לנו ב-11 באוקטובר. זו לא הייתה דעתי הבלעדית אלא דעת כל מערכת הביטחון".
השר אבי דיכטר התייחס לדבריו של השר גלנט, וטען שהיה נכון לא לפתוח במלחמה רב חזיתית: "הקבינט הזה קנה את לחמו והציל את מדינת ישראל בהחלטה שלו ללכת רק על עזה".
גם השרה מירי רגב הוסיפה: "אני חשבתי אז שכן היה נכון לנצל את הזדמנות אבל בדיעבד יכול להיות שללכת על עזה תחילה היה המעשה הנכון". רה"מ בנימין נתניהו סיכם: "נכון, וכהוכחה – עדיין לא סיימנו את המלחמה בעזה".
הציטוטים מתוך ישיבת הקבינט אושרו לפרסום על ידי הצנזורה הצבאית.
הצצה לדיון החשאי: מה קרה בקבינט ב-11 באוקטובר?
ב-11 באוקטובר, אחד הימים המכריעים במלחמה, ישראל ניצבה בפני הזדמנות מבצעית לפעולה מקדימה שאולי לא תחזור, פעולה שתהפוך את המשוואה ואת מרכז הכובד של הלחימה. או אולי בדיוק ההפך - ישראל עלולה להסתכן בפעולה שאף פעם אי אפשר לדעת איך תסתיים, ובעיקר, בוודאות, תכניס אותה למלחמה כוללת אזורית.
באותו בוקר נפגשו שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הלוי, ובפניהם מידע מודיעיני מהצפון במסגרת בחינת האפשרות למתקפת מנע. ההזדמנות שעל שולחנם היא כזו שמפקד חיל האוויר ובכירים אחרים מכנים אותה "הזדמנות שיכולה לשנות מן היסוד את הלחימה". כל בכירי מערכת הביטחון תומכים בפעולה. המענה בזירה הצפונית למכה מדרום יפתיע, יפגין כוח, תעוזה, יוזמה, במיוחד כשההזדמנות היא בעלת ערך רב.
בינתיים בקריה בתל אביב מתחילה ההתרחשות. שר הביטחון סר ללשכתו של ראש הממשלה. נתניהו מקשיב ואומר: "אני צריך לדבר עם הנשיא ביידן". ישראל מאותתת לאמריקנים שבאינדיקציות המודיעיניות שלה, עולה החשש שחיזבאללה ממתין לכניסת ישראל לתוך עזה כדי להגביר את האש. אז עולה לראשונה באוזני האמריקנים המחשבה לבצע מכת מנע. משיחות בדרגים נמוכים יותר ברור - האמריקנים ממש לא בעניין.
מערכת הביטחון מתחילה היערכות וממתינה לאישור מלמעלה. 200 מטר בלבד מפרידים בין לשכותיהם של נתניהו וגלנט, אבל פגישת ההכרעה ביניהם מתעכבת. באותה העת, גנץ ואיזנקוט נמצאים בקריה גם - כשהם במגעים לכניסה לממשלת אחדות.
שני הרמטכ"לים לשעבר מקבלים תדרוך על ההכרעה הגורלית שבפתח. השעון מתקתק לאחור ואריה דרעי מפציר בשניים לחתום ולהצטרף להכרעה. "זה פיקוח נפש", הוא אמר, והשניים, גנץ ואיזנקוט בצד שלו נגד המתקפה היזומה. הם חוששים שמתקפה שכזו בצפון "תעניק לסינוואר בדיוק את מה שהוא מבקש: התלכדות כל הזירות בו-זמנית".
במקביל עולה חשד לחדירה באביבים, ואז מגיעים דיווחים על מתקפת גלשנים על הצפון. גנץ מתחיל להתלבט - אולי בכל זאת כן - וכינוס הקבינט המדיני-ביטחוני ממתין לחתימה על הרחבת הממשלה.
אי-שם בבסיס חיל האוויר הטייסים כבר במטוסים המחומשים - והמנועים דולקים. כשהבשלות המבצעית בשיאה, ראש הממשלה נתניהו יוצא לשיחת טלפון ממושכת עם נשיא ארה"ב ביידן. המטוסים ממתינים כבר באוויר, אין זמן ואז דובר צה"ל אומר: לא היה אירוע חדירה של כלי טיס למרחב האווירי של ישראל. וכאילו שהמציאות לא מספיק מתעתעת, אל תוך החדר מוכנסת הידיעה שמתקפת הגלשנים מתבררת סך הכול כלהקת חסידות.
הישיבה מתארכת, דעות לכאן ולכאן ובינתיים לא בטוח שאפשר לבצע את מה שחשבו תחילה. האם ההתלבטות הממושכת של ראש הממשלה נועדה למסמס את ההזדמנות, מבלי שיירשם בדפי ההיסטוריה שהוא היה זה שהתנגד לה? האם הזהירות הזו שלו אפשרה לישראל למקד את מאמציה איפה שהכול התחיל - בחזית הדרומית ובחמאס?