11.5 דקות - זה משך הזמן שעשה הטיל הבליסטי בדרכו מתימן לישראל, כ־2,040 ק"מ - כך מסרו החות'ים בהודעה שחגגה את שיגור הטיל אל מרכז הארץ בשעות הבוקר של יום ראשון. זמן קצר לאחר מכן אישר גם צה"ל כי הטיל החות'י התפרק באוויר מעל ישראל, וכי מערכות חץ וכיפת ברזל ניסו ליירט אותו. בצה"ל הוסיפו כי תוצאות היירוט נמצאות בחקירה, כאשר שברי הטיל והמיירטים נפלו באזורים שונים בארץ, וגרמו בין היתר לשריפה בסמוך ללוד.
כידוע, לישראל מערכות הגנה רב־שכבתיות. מערכת חץ 3, שמיועדת ליירט טילים בליסטיים כאשר הם נמצאים מחוץ לאטמוספירה, ומערכת חץ 2, התמודדו בעבר בהצלחה מול איומים דומים. אולם כאמור, הפעם הניסיונות ככל הנראה כשלו - וזאת אף שזמן תגובה של 11 דקות נחשב ארוך יחסית. בעוד שטרם ברור מדוע לא יורט הטיל בהצלחה, ניתן לומר כי הוא המחיש למערכת הביטחון הישראלית כי גם מערכות ההגנה המתקדמות שלה אינן בהכרח הרמטיות.
"11 דקות זה המון זמן ליירט טיל", אומר ד"ר יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "כשהטיל נמצא מחוץ לאטמוספירה מנסים ליירט אותו עם חץ 3. אם מפספסים והטיל נכנס לאטמוספירה משתמשים בחץ 2 - ואם גם את זה מפספסים אז יש את מערכת קלע דוד. יכול להיות שלטיל הייתה יכולת תמרון מסוימת, אבל המערכות הישראליות יודעות גם להתמודד עם טילים מתמרנים", מוסיף קליסקי.
יירוט טיל בליסטי
זו אינה הפעם הראשונה שהחות'ים משגרים טיל בליסטי לישראל, אבל זו כן הפעם הראשונה שמערך ההגנה האווירית מתקשה כל־כך ליירט אותו. טיל בליסטי נודע בשל מהירותו הגבוהה, אך החיסרון שלו טמון בכך שהוא בעל יכולות תמרון קלות - אם בכלל. טילים בליסטיים שמשוגרים למשל מתימן, יוצאים מהאטמוספירה ומגיעים לגובה של כ־300־400 ק"מ. טילים אלו מאיצים למהירות של כ־5 מאך (לשם השוואה, מהירות הקול היא 1 מאך).
בדרכו אל היעד עובר טיל בליסטי כמה שלבים. בתחילה, בשלב ההמראה, המערכת איטית ומופעלים עליה לחצים גדולים. "המנוע עוד לא משתחרר מהטיל, אז יש לחצים אדירים בגוף הטיל, שעדיין חלש", מציין קליסקי. בשלב הבא, שנחשב אידיאלי עבור מערכות היירוט, נמצא הטיל מחוץ לאטמוספירה. "רצוי ליירט את הטיל כשהוא רחוק ממטרת היעד, ואז כשמיירטים אותו, כל שברי המיירטים והטיל נופלים בשטח האויב", אומר קליסקי.
במקרה הנוכחי הגיע הטיל לשלב השלישי שלו - שנחשב הקשה ביותר עבור היירוט - השלב שבו הוא צולל למטרה. "בשלב הזה עלולים לפספס. אין הרבה גיבוי, והשברים, כפי שראינו, נופלים בצד שלנו - על כל הנזקים שנגרמים מכך".
טילים בליסטיים מתוצרת איראנית עלולים לשאת בין 500־750 ק"ג ולגרום לנזקים חמורים בהרבה מהרקטות של חמאס. על כן, במערכת הביטחון לא מהססים לרוב ליירט את האיומים, חרף ההשקעה הכלכלית הכבדה שכרוכה בכך - כאשר יירוט של חץ 2 מוערך בכ־1.5 מיליון דולר, ושל חץ 3 בכ־2 מיליון דולר.
"טילים מתוצרת איראנית הם רב־שלביים. כמו כל טיל, יש מנוע שבשלב מסוים ניתק מהגוף - והגוף ממשיך. כשהטיל יורד מטה, כוח הכבידה מתווסף - והוא נופל במהירויות של 10־15 מאך, ואז למערכות היירוט הרבה יותר קשה להתמודד איתו", מוסיף קליסקי.
הזרקור לארה"ב
מכנה משותף שניתן למצוא בין המתקפה האיראנית הגדולה ב־14 באפריל, לבין מתקפת חיזבאללה שהשתבשה ב־25 באוגוסט והטיל החות'י ששוגר כעת - היא שכל אחת מהמתקפות הללו התבצעה ביום ראשון. לפי הערכות, לא מדובר בצירוף מקרים. "ייתכן שיש כאן אלמנט תודעתי", מסביר אבירם בלאיש, סגן נשיא המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. "יש כאן שיבוש שגרה בתחילת השבוע, וכאשר מסוגלים לעשות זאת בזמן קבוע שמחליטים עליו - זה מקרין עוצמה תודעתית".
האם הטיל הבליסטי הוא שלב בדרך למלחמה כוללת קרוב עם החות'ים? ד"ר אייל פינקו מהמחלקה למדעי המדינה ומרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן, מעריך כי התשובה לכך היא שלילית. "אם מסתכלים על התמונה הרחבה, אז קודם כל לאיראנים אין מוטיבציה לפתוח במערכה גדולה לפני הבחירות בארה"ב. זה יפגע בסיכויים של קמלה האריס להיבחר, והאיראנים לא רוצים את טראמפ בשל הנזקים שהוא גרם להם עם הנסיגה מהסכם הגרעין והסנקציות ב־2018. באיראן מבינים היטב שעבורם זה יהיה נזק קשה מאוד אם טראמפ ייבחר, ומעדיפים שלהאריס יהיה יתרון מולו".
לדברי פינקו, לאיראנים אין אינטרס במלחמה כוללת, אלא בהפעלת לחץ על ישראל להסיג את צה"ל מרצועת עזה. "הם פועלים לכך החל מלוחמה פסיכולוגית וכלה בכל מיני תקיפות מחיזבאללה והחות'ים. הם רואים שכשפוגעים באזרחים או רוצחים חטופים, זה משפיע על האזרחים. לכן, זהו אמצעי לחץ נוסף של ממשלת ישראל כדי להסכים לתנאי המשא ומתן. האם צה"ל יתקוף אותם בחזרה? תלוי איפה הנקודה הכואבת. הקו האדום משתנה בהתאם לרצון של מישהו להגיב. ייתכן שאף ששני הצדדים לא מעוניינים במלחמה כוללת, תהיה מיסקלקולציה שתביא לשם".
גם בלאיש מפנה זרקור לבחירות בארה"ב. "כל המהלכים האחרונים של איראן, כולל של הנשיא הרפורמיסט מסעוד פזשכיאן, עסקו בסוגיה האמריקאית. בחירה אמריקאית בטראמפ היא אירוע אחד מבחינת איראן, אבל אם הם יכולים להיות עם האריס - אז למה למהר מבחינתם? אם איראן תהיה גרעינית, אז נמצא את עצמנו במקום אחר במלחמה הכוללת. על כן, האיראנים דוגלים באסטרטגיית השהיה עבור יצירת עליונות מסוימת".
הכתבה פורסמה לראשונה ב"גלובס".