ישראל היא ספקית החימושים המשוטטים (מל"טים מתאבדים) הבכירה בעולם ב־18 השנים החולפות - כך עולה ממחקר שפרסמה החוקרת מולי קמפבל במרכז CNAS (Center for a New American Security).
בדוח שסוקר את המגמות בתחום בין השנים 2023-1995 עולות מגמות מגוונות. בעת שהביקוש למל"טים צבאיים על שלל סוגיהם צמח, ישראל תפסה את הבכורה בתחום החימושים המשוטטים, ואילו טורקיה תפסה את הבכורה במהרה בענף המל"טים התוקפים. בעוד שמל"טים תוקפים מפעילים חימושים שמיועדים לתקיפת יעד, ואילו מל"טים מתאבדים מתפוצצים עליהם.
טורקיה נכנסה לשוק רק ב־2018, ולפי המחקר - היא ביצעה יותר אספקות מל"טים תוקפים מכל מדינה אחרת (47). לצורך ההשוואה, סין ביצעה 34 אספקות, ארה"ב - 12, איראן - 8, וישראל - 6. הרוכשות הגדולות של מל"טים תוקפים בתקופת בחינת הדוח היו בריטניה (9 אספקות), ניגריה ואיחוד האמירויות (7 כל אחת), אלג'יריה (6), וכן פקיסטן וערב הסעודית (5).
המלחמות שהזניקו את הביקושים
טורקיה נהנתה מהשפעות מלחמת רוסיה־אוקראינה ב־2022, שהרי קייב משתמשת באופן נרחב במל"טים מדגם בייראקטר TB2. בשנת 2022, התבצעו בעולם 98 העברות מל"טים - יותר מכל שנה. לאחר מכן, המספר צנח ל־56 ב־2023. עשור קודם לכן, ב־2012, התבצעו 27 העברות מל"טים בלבד. מאז, פרצו עימותים כדוגמת מלחמת האזרחים בלוב, מלחמת קרבאך השנייה ב־2020, וכאמור המלחמה באוקראינה שהזניקו את הביקושים.
ישראל מוליכה, כאמור, את תחום החימושים המשוטטים בין 2023-1995. בתקופה זו, סיפקה ישראל 22 העברות של חימושים משוטטים, יותר מאיראן (17), ארה"ב (6), פולין (4) ואוסטרליה. מהאספקות הישראליות והאיראניות כאחד ניתן ללמוד רבות. המורדים החות'ים קיבלו כמות אספקות (7) שווה לזו של אוקראינה מכלל המדינות. אחריהן נמצאות הודו (5) ואזרבייג'ן (4), לקוחות של ישראל. ברשימת עשרת הגדולות נמצאות שלוחות נוספות של איראן, חמאס והג'יהאד האסלאמי.
אזרבייג'ן היא לקוחה ביטחונית בולטת מאוד של ישראל. ניתן למצוא ברשותה, בין השאר, טילי נ"ט מסדרת ספייק של רפאל, מל"טים מסדרת הרמס של אלביט, וחימושים משוטטים מדגם הארופ של התעשייה האווירית. כמו כן, התעשייה האווירית חתמה באוקטובר האחרון עם סוכנות אזרקוסמוס על הסכם למכירת שני לווינים מדגם OptSat500, שמיועדים להחליף את לוויין "אזרסקיי" מתוצרת איירבאס, שהתקשורת איתו נותקה באפריל אשתקד.
מל"טים בשווי מיליוני שקלים
בד־בבד, בין ישראל לבין הודו קיים שיתוף־פעולה ביטחוני רחב מאוד. במהלך חודש מאי, למשל, חצו את מיצר גיברלטר שתי ספינות שיצאו מנמל צ'נאי בהודו בדרכן לישראל. בורקום (Borkum) נשאה אל נמל אשדוד 20 טונות של מנועי רקטות, 12.5 טונות של רקטות עם ראשי נפץ, 1,500 ק"ג של חומרי נפץ ו־740 ק"ג של חומרים ייעודיים לארטילריה, כך לפי מסמכים אליהם נחשפה רשת אל־ג'זירה. אחריה, לפי עיתון אל פאיס הספרדי, עברה באותו מקום המריאן דניקה (Marianne Danica), עם 27 טונות של חומר נפץ.
כל זאת, בזמן שבהודו גם מייצרות החברות הביטחוניות הגדולות. כבר בדצמבר 2018 השיקה אלביט שיתוף־פעולה עם זרוע הביטחון והחלל של קבוצת אדאני ההודית לייצור מל"טים מדגמי הרמס 900 ו־450. במהלך המלחמה חיזבאללה יירטו מל"טים משני הדגמים. מחירו של הרמס 900, לפי פרסומים זרים, עשוי להגיע ל־6.85 מיליון דולר ליחידה, ומחיר הרמס 450 ל־2 מיליון דולר.
במרץ השנה השיקה התעשייה האווירית בניו דלהי את החברה־הבת ההודית שלה, ASI. החברה הוקמה במסגרת שיתוף־פעולה עם DRDO, גוף המחקר והפיתוח בנושאי הגנה של ממשלת הודו. ASI מונה 50 עובדים, 97% מהם הם אזרחי הודו. היא גם מאפשרת לתעשייה האווירית לעמוד בהחלטה של הודו מלפני כשלוש שנים, שלפיה חברות לא רק מוכרחות להפוך להודיות, הן נדרשות גם לסחור ברופי כדי לבצע עסקים.
הכתבה פורסמה לראשונה ב"גלובס".