שימוש מבצעי ראשון בחימוש המשוטט (כטב"ם מתאבד) מסדרת "ספייק" של רפאל, "מעוז" (באנגלית, Firefly), התבצע כבר לפני שנה - כך פרסמה אתמול (ראשון) החברה בפוסט שפרסמה בעמוד ה־X (לשעבר טוויטר) שלה.
מעוז הוא חימוש משוטט בתצורת מסוק, שמשקלו 3 ק"ג ובעל טווח של עד 1.5 ק"מ. לפי "דיפנס בלוג", הוא יכול לשאת מגוון ראשי נפץ במשקל כ־350 גרם למשך 30-15 דקות - בהתאם להיקף נשיאת הסוללות. אחד מיתרונתיו הוא היותו קומפקטי במיוחד, מה שמאפשר ללוחמים נשיאה נוחה והפעלה מהירה בשטח. הכטב"ם המתאבד נושא מערכת אלקטרו־אופטית ובעל יכולת תרמית, שמאפשרת לו לפעול בזירות שונות ובתנאי מזג אוויר מגוונים.
Commemorating One Year of Operational Success with SPIKE FIREFLY ️
— Rafael Advanced Defense Systems (@RAFAELdefense) July 7, 2024
One year ago, SPIKE FIREFLY saw its first operational use, redefining precision and effectiveness on the battlefield. This advanced system exemplifies Rafael’s commitment to innovation, providing unique… pic.twitter.com/yISPGmdcgv
בדיפנס בלוג מדווחים כי מעוז משמש את צה"ל בפעילותו במלחמת "חרבות ברזל" ברצועת עזה לצורך איתור חוליות טרור וחיסולן. המלחמה מועילה מבחינה עסקית לרפאל, בדומה ליתר החברות הביטחוניות הגדולות הישראליות ולסטארט־אפים רבים מהתחום, משום שמוצריה מוכיחים את עצמם בשדה הקרב - במתארים שונים.
בד בבד, קרוב לוודאי שלאותו ביקוש לא מזיקים תיעודים של השימוש במעוז ברצועת עזה כפי שהתפרסמו, למשל, ב־18 בדצמבר, בלב רצועת עזה. השימוש בכטב"מים ככלל ובחימושים משוטטים מדגמים ומחברות שונות בעזה טובה לצה"ל, בשתי סוגיות מרכזיות: הפחתת הסיכון של הכוחות במגע ישיר עם אלפי המחבלים ברצועה, והקטנה משמעותית של פגיעה בבלתי־מעורבים, משום שמדובר באמצעים מדויקים מאוד.
העולם במרוץ לאיתור פתרונות ליירוט כטב"מים
מנגד, בעולם יש גם מי שמבקרים את השימוש הרב בחימושים המשוטטים, כפי שמשתקף במלחמת "חרבות ברזל" ובמלחמת רוסיה־אוקראינה כאחד. יש החוששים כי כפי שמדינות כדוגמת ישראל משתמשות באותם כלים בהיקף נרחב, ארגוני טרור ישאפו לצבור ידע ויכולות בתחום - וכך אתגרי הלוחמה הא־סימטרית רק יחריפו.
בעקבות סיכון הכטב"מים, שכבר רווח למדי הן מצד צבאות והן מצד גורמים בלתי־מדינתיים, העולם נמצא במרוץ לאיתור פתרונות יירוט מיטביים. בישראל צפויה מערכת היירוט בלייזר "מגן אור" להפוך למבצעית בשנה הבאה, ואילו בעולם פונים לשימוש גם במיקרו־גל.
זו טכנולוגיה חשובה בפן ההתקפי והגנתי, ואחת המרכזיות במבט צופן פני עתיד בתחום ההגנה האווירית. מערכות הגנה מתחום המיקרו־גל מפותחות בחיל האוויר ובצי האמריקאי, וכן במגזר הפרטי. באמצעות מיקרו־גל, אמצעי תקיפה אלקטרומגנטיים לא־קינטיים אלו מנטרלים רכיבים אלקטרוניים קריטיים לאמצעי התקיפה של האויב. בהם, לדוגמה, נחילי כטב"מים שיכולים במקבץ יירוט אחד ליפול יחדיו.
שחקנית משמעותית נוספת בעולם מערכות המיקרו־גל נגד כטב"מים היא יחידת ריית'און (Raytheon) של ענקית הביטחון האמריקאית RTX. ריית'און כבר זכתה לחוזה עם צבא ארה"ב לאספקת מערכות מיקרו־גל נגד כטב"מים, כאשר המסירה הראשונה מיועדת להתבצע בשנה הבאה. החברה האמריקאית היא שותפה של רפאל, יצרנית כיפת ברזל, בפרויקט קלע דוד.
במקביל, ניתן לומר כי שתי החברות הן גם יריבות עסקיות בתחום ההגנה האווירית: במסגרת פרויקט מערכת היירוט באמצעות לייזר "מגן אור", שצפויה להיות מבצעית במחצית השנייה של 2025, רפאל היא מפתחת המשגר של המערכת ואלביט היא היצרנית של הלייזר עצמו. בעולם מיטבי, כדאי שיהיו את כל טכנולוגיות היירוט כדי שאחת תשלים את השנייה, אבל בעולם בו שואפים לחיסכון במסגרת כלכלת חימושים - מערכות יירוט על בסיס לייזר או מיקרו־גל נמצאות במידה רבה באותה קטגוריה תחרותית.
הסיבה בגינה ריית'און ורפאל כאחד פועלות הן בחזית של כיפת ברזל וקלע דוד והן במערכות יירוט באמצעות מיקרו־גל או לייזר, היא שאותן מערכות חדשות יהוו שכבה משלימה - ולא מחליפה. מערכות מיקרו־גל ולייזר הן מוגבלות בטווח ביחס, לדוגמה, לכיפת ברזל. כמו כן, היעילות של הלייזר פוחתת בסיטואציות שונות, כמו מזג אוויר מעונן. מנגד, שימוש בהן הוא זול משמעותית - ולכן הן נחשבות למערכות משלימות למערכי ההגנה האווירית הקיימים.