סרן ק' בן ה-23 הוא סגן מפקד פלגה בשלדג, שהגורל הציב אותו כמפקד צוות הכוננות הראשון שהוקפץ לקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר. התחקיר הצה"לי, הביקורות וההאשמות כוונו השבוע ישירות אליו ולצוות שלו. אמש (רביעי) ב"מהדורה המרכזית" פרסמנו שיחה שניהלנו עימו ועם חבריו ליחידה ימים אחרי הטבח, שבה שמענו את הצד שלהם, את גרסת שלדג.

"אני רוצה להעביר מסר של אלה שהיו בשטח, בלי להיכנס עכשיו לפוליטיקה ולדרגים הגבוהים - הלוחמים לא כשלו. ההפך מזה, הלוחמים צלחו", הבהיר ק'. "אני לא מדבר בתור גנרל גדול, אלא אני מדבר בתור מישהו שבעל כורחו היה צריך לפקד על האנשים האלה והם נלחמו בעוז ובמקצועיות שאין כדוגמתה והרבה מזה זה מה שהביא את התוצאה לבארי, למה שהיא ולא גרוע מכך".

סרן ק', מפקד צוות כוננות שלדג (צילום: חדשות 12)
סרן ק', מפקד צוות כוננות שלדג | צילום: חדשות 12

סמ"ר י', לוחם בשלדג, שחזר את מה שעבר יחד עם צוותו ב-7 באוקטובר: "בעצם קמנו ליום שבת רגיל, רגוע. התחילו האזעקות. אנחנו יחסית קרובים לאזור אז חטפנו את זה חזק. התאספנו מסביב לחדר כוננות שלנו באזור השעה 7:30, כשאנחנו כבר יודעים שאנחנו יורדים דרומה ומה שנקרא, זורמים. לא בדיוק ידענו מה מחכה לנו".

צוות הכוננות שמנה 12 לוחמים ומפקד הגיע למסוק אחרי השעה 7:30 בבוקר. הנחיתה סמוך לקיבוץ בארי התרחשה אחרי 8:30. בשיחת קשר עם כוח שלדג אמר להם טייס המסוק באותו בוקר: "זה צריך להיות מאוד אגרסיבי ומאוד מהיר. אצבע על ההיתקלות". ק' השיב לו: "יאללה, קדימה, תעיף אותנו לשם".

"המספר 5 ייחרט בזיכרוני עד היום האחרון. חמש אינדיקציות, חמש חדירות, חמישה מחבלים, חמש חוליות", אמר סרן ק'. סמ"ר ג', לוחם בצוות, סיפר: "קיבלנו כמה סרטונים, הבנו שיש אירוע קצת חריג אבל לא בדיוק. קיבלנו כל מיני הודעות בוואטסאפ, 'צריכים עזרה, צריכים עזרה'. עמדנו מחוץ לש"ג המזרחי של בארי, שמענו קצת ירי".

 סמ"ר י' וסמ"ר ג' , לוחמים בשלדג (צילום: חדשות 12)
סמ"ר י' וסמ"ר ג' , לוחמים בשלדג | צילום: חדשות 12

סמ"ר י' הוסיף: "ברגע שהגענו הבנו שאנחנו באירוע אחר לגמרי, אירוע שאנחנו לא מכירים, אירוע שלא התאמנו אליו לפני והקושי היה להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה לא מכיר. בסוף אתה רוצה לשמור על עצמך, ויותר מזה, אתה רוצה לשמור על החברים שלך".

עוד סיפר סמ"ר י' בריאיון כי "ההתקלה הראשונה שלנו קרתה כשאנחנו בעצם מנסים לסגור על הבית ובשלב הזה אנחנו בעצם מקבלים ירי מטורף מקו בתים שממערב אלינו". סמ"ר א', שנפצע בשבת השחורה, סיפר: "אתה שומע את הנגביסט אומר 'הנה, הנה מחבל'. באתי לרדת לשכיבה, במהירות, אבל לא בקפיצה, ואז חטפתי את הכדור הראשון דרך צמחייה".

"אהד קיבל כדור בראש, מאוחר יותר הבנו שהוא נהרג"

"באותו שלב שניסינו לאגף אותם ולהגיע למקום אחר, חבר שלנו מהצוות, אוהד, הוריד את האלונקה. באותה העת יש לנו עוד היתקלות, הוא חטף כדור בראש, יותר מאוחר הבנו שהוא נהרג", שחזר סמ"ר ג'. "השבנו בירי כבד ונסוגנו אחורה לפינוי של שני הפצועים שלנו".

רס"ל אהד כהן ז"ל (צילום: חדשות 12)
רס"ל אהד כהן ז"ל | צילום: חדשות 12

בשעה 10:15 המצלמות תיעדו את הפינוי של שני הפצועים מהצוות ומה שיעשו מכאן בשלוש השעות הקרובות הוא במוקד התחקיר. "אחרי שניתקנו לאחור ופינינו את הפצועים הייתה איזושהי דילמה - אם אנחנו חוזרים לאותו מקום, לאותה זירה בעצם שחטפנו שם את האש הגדולה הזאת, או בעצם לעשות את זה חכם", אמר סמ"ר י'.

"הבנתי שאנחנו צריכים להיערך בצורה אחרת. בין אם זה מבחינת תחמושת, בין אם זה מבחינת סד"כ. זה בעצם ההחלטה של... לנתק מקו האש", ציין סרן ק'. "במילים אחרות, עוצרים את ההתקפה על בארי". סמ"ר י' המשיך: "הרעיון בעצם היה להתמקם על הש"ג של בארי, ש"ג שהיה פרוץ, כשבעצם מכוניות יכולות פשוט מעזה לעבור ולחלוף ולהיכנס בלי הגבלה".

יאיר אביטל, חבר כיתת כוננות בקיבוץ בארי
יאיר אביטל, חבר כיתת כוננות בקיבוץ בארי

עוד סיפר סרן ק' כי "היו כבר עשרות שמנענו מהם להיכנס בדרכים כאלה ואחרות, רכבים, חימוש שבאו בכל הקונסטלציות, רכובים, רגליים, אופניים, אופנועים, קיה פיקנטו".

"בהתחלה כל 10 דקות הגיעה מכונית, מנענו שם מעוד עשרות של כלי רכב שיכלו פשוט להיכנס ולשחוט שם משפחות שלמות", הוסיף סמ"ר י'.

סמ"ר ג' אמר שבאותו הזמן הרבש"ץ אמר להם שטובחים במשפחות. "אנחנו מבינים שלהיכנס בית-בית עכשיו אנחנו לא... אנחנו לא נצא מזה, מבחינת תחמושת ומבחינת סד"כ. הבנו שזה הדבר הכי יעיל שהכוח שלנו יכול לעשות ומנענו באמת. מפקד היחידה אמר את זה יפה, הפכנו תבוסה להפסד באותו שלב".

לפי התחקיר הצה"לי באותן השעות יותר מ-340 מחבלים כבר השתלטו על מחצית מהקיבוץ ורצחו 101 בני אדם, 32 חברים אחרים נחטפו לעזה.

"האשמה אינסופית בקרב כל אחד מהלוחמים"

כאשר נשאל סרן ק' אם היה שקט עם העובדה שישב בש"ג ולא נלחם במחבלים בתוך הקיבוץ, הוא השיב: "זה המסר הכי חשוב שהיה לי חשוב להעביר. שהאשמה מציפה כל אחד מהלוחמים שהיו שם בקצה. כולנו מלאים באשמה אינסופית, אבל הפועל הזה הצד הרגשי. הצד הרציונלי זה לא שהיה לנו ברירה אחרת, וכל ההחלטות שהתקבלו היו טובות, יותר או פחות, אבל היו החלטות".

יאיר אביטל, חבר כיתת הכוננות בקיבוץ בארי, סיפר בריאיון בעבר: "כל הזמן חזר על עצמו, 'השטח לא סטרילי, השטח לא סטרילי'. אנשים פה בכל דקה, בכל דקה איבדו דם והצבא, שהיה, כלום, היה פה בחוץ, עמד, לא הבין מה קורה פה, וזה שבר לי את הלב".

חיילי צה"ל בקיבוץ בארי (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)
צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

"האשמה תהיה איתי לעד. על הקריאה הזאת. על הקריאה הזאת שלי אם אני עכשיו נכנס ומקבל את ההחלטה הרגשית שזה להיכנס, או ההחלטה הרציונלית שזה לעצור את ההתקפה על בארי שהייתה בשיאה", הוסיף סרן ק'.

עוד באותו החודש, סרן ק' והצוות שלו הגיעו לבתי המלון בים המלח לפגוש את שורדי ומפוני בארי. כך אמר מפקד הצוות לתושבי הקיבוץ, ששרדו את הטבח האכזרי: "אין לי דבר או חצי דבר נוספים לומר לכולכם מלבד צמד המילים 'אני מצטער'. מצטער על שלא הגעתי לכולם, מצטער ששמעתי את קולות המשפחות והגעתי אליהן מאוחר, ניסינו לכבות את השרפות הרבות עם מגבות רטובות ונכווינו, אך לא כמותכם".

_OBJ

מאז חלפו יותר מתשעה חודשים של קרבות, בהן היחידה שילמה ביוקר. "זה לא משנה כמה תנסה לשכנע אותי או כמה ינסו לשכנע אותי שקיבלתי את ההחלטות הטובות, שקיבלנו את ההחלטות הטובות בשורה התחתונה אנחנו שומעים את המשפחות, ואנחנו שמענו את המשפחות גם בזמן אמת בטלפונים, וזה לעד יהיה קיים", סיכם סרן ק'.