אנדרי קוזלוב היה מאבטח במסיבת הנובה. בשבעה באוקטובר כשברח מהמחבלים, התפצל מחברו וחבר לשלומי זיו, יחד הם עלו לרכב ונחטפו לעזה. בשבת האחרונה, חולץ על ידי צה"ל וכוחות הביטחון במבצע ארנון ההרואי. הוא התאחד עם משפחתו שהגיעה מרוסיה, ועם בת זוגו ג'ניפר, שלמרות שיצאו רק שלושה חודשים לפני שבעה באוקטובר, במשך שמונה חודשים היא חיכתה לו ונאבקה לשחרורו.
איך הגבת כששמעת לראשונה שאנדרי חולץ מהשבי?
"אני זוכרת שפשוט צרחתי. אימא שלי הייתה במטבח וצעקתי לה: 'אימא, אימא, תדליקי את הטלוויזיה', והתחלתי לקפוץ במקום, כמו ילדה קטנה. לאחר מכן התקשרתי מהר לאבא של אנדריי ואמרתי לו. לא הספקתי בכלל להתקלח, פשוט יצאתי ככה לבית חולים".
כשראית אותו לראשונה בבית החולים והבנת שסוף סוף זה באמת קורה, איך הגבת?
"אני זוכרת שראיתי את אנדרי על המיטה בבית חולים, בשיבא, וכשראיתי אותו, פשוט תפסתי אותו וחיבקתי אותו חזק. לקחתי את דימה אחיו איתי ביד ופשוט התחבקנו שלושתנו ואנדרי חיבק אותנו ופשוט ירד על הרצפה. בלי מילים. רק בכה. כמו שהיה כשהוא פגש את יבגניה אימא שלו והוא כרע, אז אותו דבר. הוא פשוט קרס, הוא נורא מוצף".
איפה הוא עכשיו אנדרי? מה שלומו?
"הוא לא יכל להצטרף אלינו לריאיון. הוא במלון, נח ומתאושש. הוא צריך כל הזמן שיהיו איתו והוא במצב מאוד מאוד עדין, מאוד שברירי. הוא מעכל את זה עכשיו".
לפני 7 באוקטובר אנדרי וג'ניפר היו יחד רק שלושה חודשים. הוא חיזר אחריה הרבה ולקח זמן עד שהיא נענתה לחיזורים. לאחר שנחטף, ג'ניפר חיכיתה לו שמונה חודשים ונאבקה למען השחרור שלו.
"אני לא ויתרתי על אנדרי", היא שיתפה. "מהרגע הראשון שאני ראיתי את אנדרי, רציתי אותו. אני אוהבת אותו, הוא שבה את ליבי מהמבט הראשון שראיתי אותו, ועם הזמן שהכרתי אותו, הבנתי כמה הבן אדם הזה מדהים. ולא ויתרתי עליו, והייתה לי אמונה יום יום שהוא חי ושהוא יחזור בחיים".
מה הדבר הראשון שאמרת לו כשנפגשתם?
"תיארתי שהוא יחייך, דמיינתי את זה בראש שלי שהוא יחייך ושהוא יהיה אנדרי שאני הכרתי. עם השיער הארוך והחיוך השובה שלו, ופשוט נתחבק ונתנשק. אבל אני פשוט בהיתי בו כל היום הזה, מאז שהוא חזר. ורק בלילה הצלחתי לדבר איתו. בלילה לא באמת הלכנו לישון, כל הלילה רק דיברנו".
מה הוא סיפר לך על מה שהוא עבר שם?
"הם החליפו דירה ארבע פעמים, אנדרי, אלמוג ושלומי. באוקטובר ובנובמבר היה ממש חוסר באוכל, אז הם לא אכלו. הם עברו התעללות פסיכולוגית מאוד מאוד חזקה, יותר מהפיזית. הוא קיבל עונשים מאוד קשים מהמחבלים. הם היו מכסים אותו עם עשרים שמיכות בשיא החום. הוא היה מבקש לצאת מהשירותים, אם הוא לא היה דופק, אז הם היו נועלים אותו במשך שעה בשירותים, ונותנים לו לעשות צרכים בתוך סיר ולא היה אפילו נייר טואלט. הוא התקלח פעם בשבוע, לכן הוא ביקש שיגזרו לו את השיער".
עוד היא שיתפה כי: "אנדרי הוא בן אדם מאוד מאוד חזק וזה היתרון שלו. הוא יום יום כתב ביומן שלו, עוד יום, עוד יום. והוא הבטיח לעצמו שהוא יחזור בחיים, בגלל זה הוא לא נפרד מההורים. עצם העובדה שהוא אזרח רוסי לא שיפר שום דבר. הפוך, הם היו שואלים אותו: 'למה באת לארץ? אתה לא יודע שהמדינה הזאת זה כיבוש? אתה אשם, אתה בחרת לבוא'".
מה היה לו הכי קשה?
"היה לו הכי קשה בשבי להיות רחוק מהמשפחה שלו. הוא מאוד מאוד קשור למשפחה שלו. אני הייתי חברה שלו מעט זמן, והוא חשב אם כבר התקדמתי הלאה, זה הפחיד אותו. אבל בעיקר הוא חשב על המרחק מהמשפחה והצער שהוא גרם להם. הכריחו לצייר את יבגניה אימו והוא לא רצה. זה היה לו נורא קשה, הוא לא רצה לצייר אותה. אני חייבת להגיד שאימא שלו זאת נקודת החולשה שלו והתורפה שלו. וכל פעם שהוא נזכר בה, הוא פשוט נשבר לחתיכות, כי הוא חשב שהוא מעביר את ההורים שלו שרחוקים ושהם ברוסיה - סיוט. והוא לא יודע איך לתגמל אותם והצטער שעשה להם את זה".
הוא מאשים את עצמו?
"כן, הוא מאשים את עצמו שהוא נחטף. הוא חזר בן אדם שונה. פשוט חזר בן אדם שברירי ושונה".
מה הוא סיפר לך על רגעי החילוץ?
"שזה היה טראומטי. המחבלים ששמרו עליו, הם כל הזמן אמרו לו שהממשלה שלנו רוצה שהחטופים ימותו, שזאת המטרה. והוא חשב בהתחלה שהולכים להרוג אותו, ואז אמרו לו: 'אנדרי, אנדרי, זה אנחנו. אנחנו אוהבים אותך, אנחנו חיילי צה"ל, בואי איתנו'. וברגע שהוא שמע את זה, הוא שמח והיה מאושר, והוא לא האמין שהיום הזה הגיע".
"אני מאוהבת בחיילי צה"ל, אני מאוהבת בצבא שלנו, באמת. אין לי מילים להודות להם", אמרה ג'ניפר והדגישה: "אין לי מילים להודות לכל ההורים ששולחים את הילדים שלהם להגן עלינו. ואני מודה לכם, ואני מחזקת אתכם. ובאמת תודה. ואני משתתפת בצער המשפחה של החייל ארנון, שסיכן את חייו. אנחנו נהיה אסירי תודה לנצח. ארנון בן ראובן ורותי זמורה, יהי זכרו ברוך. אתם גיבורים".