על רקע הלחץ הבין-לאומי הכבד ולמרות החשש ממשבר הומניטרי, בשעות הבוקר המוקדמות של 7 במאי, הודיע צה"ל במפתיע - כוחותינו השתלטו על מעבר רפיח והניפו את דגל ישראל. מאז, הלוחמים פועלים מדי יום בחשאי, מעל לפני הקרקע ומתחתיה, כדי לעמוד במשימה שהציבו להם: להשמיד את המעוז של חמאס בדרום הרצועה, ולפרק את ארבעת הגדודים האחרונים של ארגון הטרור. הערב ב-20:00 במהדורה המרכזית: הצצה נדירה ללחימה של צה"ל בעומק רפיח.
אתמול (שלישי) הצטרפנו לראשונה מאז תחילת התמרון הקרקעי ברצועה לכוחות צה"ל ונסענו לכיוון רפיח. כבר בנסיעה לאורך ציר פילדלפי, בסך הכול 14 ק"מ של קו גבול שמפרידים בין עזה למצרים, היה אפשר להבין שלא מדובר באותו היקף של כוחות שהורגלנו אליו מהתמרונים הקודמים בצפון הרצועה, מח'אן יונס ומשאר השכונות.
הרבה יותר בתים בשכונות הצופות על ציר פילדלפי עדיין עומדים על תילם, ולא נראה שחיל האוויר עבד שם באותה שיטתיות ואגרסיביות שאפיינו אותו במקומות אחרים בעזה. ייתכן שמדובר בהנחיה של הדרג המדיני שניתנה לצה"ל בעקבות הלחץ מארה"ב, או שהקרבה לגבול מצרים גורמת למורכבויות שאין בשום מקום אחר ברצועה.
האמת צריכה להיאמר: גם אחרי 40 ימים ברפיח, יש עוד הרבה עבודה. חטיבה 401, בפיקודו של אל"ם בני אהרון הגיעה למוצב הקדמי ביותר של חמאס על קו המים, בנקודת החיבור של ציר פילדלפי וציר החוף ברצועת עזה (המכונה גם בצה"ל ציר איפיון). הנוף שעליו צופים החיילים באמת עוצר נשימה, אבל צה"ל רחוק מלהשלים את המשימה שהוטלה עליו.
"תכננו בהתחלה להגיע אל מעבר רפיח בלילה השלישי לכניסה", מספר אל"ם אהרון. "אבל המג"דים בשטח נכנסו ולא ראו כמעט התנגדות של אויב בעין, ולכן הם המליצו לדהור למעבר, ובהתייעצות עם האוגדה זה מה שעשינו. ראינו בכך הזדמנות מבצעית שתוכל להעמיק את ההישגים שלנו בהמשך".
ניכר שהלוחמים בשטח רוצים שישחררו להם את הרסן, שיתנו להמשיך לדהור. אבל בינתיים - עושים מה שאפשר, וגם זה מאתגר ביחס למקומות אחרים. לפי קצינים בחטיבה ששוחחו איתנו, ישנן שלוש מורכבויות מרכזיות בלחימה ברפיח: הקרבה לגבול מצרים, החשש מפגיעה באזרחים שנמצאים בשדה הקרב וההתעסקות של צה"ל עם הסיוע ההומניטרי.
הקרבה לגבול מצרים – ו"מלכודת המוות" במנהרות
בניגוד לאזורים אחרים בעזה, כשהכוחות יוצאים להתקפה מתוזמנת על יעדים או על מרחב, כל מה שנמצא מסביב במרחק מהכוחות הוא אויב או כוחותינו. כאן ברפיח נכנס מרכיב נוסף - מצרים. מדינה שיש לנו הסכם שלום איתה ואף אחד לא רוצה חיכוך בינה לבין צה"ל. הקרבה הזאת כופה על הכוחות משנה זהירות בהיבטים של הפעלת כוח והפעלת אש, סיוע חיל האוויר ועוד.
מצד שני, גם חמאס מנצל את נקודות התורפה לאורך הגבול והתבסס שם היטב. כשנסענו לאורך ציר פילדלפי, בנקודות מסוימות היו בינינו לבין גדר הגבול חמישה מטרים בלבד - והמרחב כולו היה מרוצף בפירי מנהרות שאת חלקן צה"ל עוד חוקר, את חלקן פוצץ והשמיד, ובחלקן נלחם והרג מחבלים.
אבל גם חמאס לא "פראייר", והוא ומנסה לתקוף את הכוחות תוך שימוש ביתרונות היחסיים שלו: היכרות טובה עם השטח ועם רשת המנהרות, איום הנ"ט והצליפה והניסיונות הבלתי פוסקים שלו לפגוע בכלי הרכב הקרביים המשוריינים (רק"מים) של צה"ל, כמו שקרה אסון הנמר"ה.
הלוחמים בצוות הקרב החטיבתי 401 חזרו שוב ושוב בפנינו על אותה המנטרה: "חמאס חשב שהמנהרות יהיו המקום המוגן שלהם, ואנחנו הפכנו את המקום המוגן למלכודת מוות".
למען האמת, זה די נכון. בשיתוף פעולה עם יחידות כמו יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית ויחידות מיוחדות אחרות, הכוחות משמידים הרבה מאד מחבלים בתת הקרקע וכך מאלצים אותם לצאת ולהילחם בגובה פני הקרקע - המקום שבו לצה"ל יתרון מובהק, שאותו הוא מנצל להעמקת ההישגים.
הלחימה לצד אזרחים
כשהכוחות נכנסו לרפיח, היו שם ערי אוהלים – גם באזור החוף וגם צפונה מכך. גם באזור שאליו הגענו כעת עם הכוחות, ממש על קו המים, היו ערי אוהלים עם מאות אלפי עזתים שהגיעו לכאן מכל רחבי הרצועה, כשעוד חשבו שצה"ל לא ייכנס למרחב.
"זו תפיסה אחרת לגמרי של הפעלת כוח", מסביר בני אהרון. "חלק מתושבי הרצועה עברו מכאן צפונה, אפשר אולי לראות את זה עם המשקפת מכאן", הוא אומר, ומצביע על קו החוף לכיוון צפון-מזרח. למעשה, יש כמה צירים שבהן צה"ל אפשר לתושבי הרצועה לעבור בהם למקומות בטוחים יותר בזמן הפעילות נגד מחבלי חמאס.
הסיוע ההומניטרי
בשל הרגישות הבין-לאומית, הסיוע ההומניטרי ממשיך להיכנס לרצועה כל הזמן. ראינו בכניסה לרפיח שורות על גבי שורות של משאיות סיוע. בין האבטיחים למנגו, ההאמר הצה"לי שאיתו נכנסנו ניסה לתמרן, ולא פעם היה צפוף מכדי שנצליח לעבור בלי כמה רוורסים בדרך. ובכלל, לאורך הדרך נסבה השיחה סביב השאלה מדוע סיוע הומניטרי בזמן מלחמה כולל מטעמים שכאלה ובכמויות כל כך גדולות.
"מערכת מנהרות מפלצתית"
רשת המנהרות שחמאס הצליח לבנות ברפיח - היא מהמורכבות ומהמסועפות שראו כוחות צה"ל בכל רחבי הרצועה. הגענו לפיר בעומק כ-30 מטרים, עם חמישה מפלסים ותשתיות חשמל מפותחות - וסולם ברזל שיורד לעומק. בשל הקרבה לגבול המצרי, ייתכן שמפלס אחד לפחות עובר למצרים לטובת הברחות אמל"ח של חמאס, ושאר המפלסים מובילים או לתוך רפיח ומתחברות למערכת מנהרות נוספת או לפיר התקפי נוסף, גם הוא בקרבת הגבול המצרי.
רס"ן א' מיחידת יהל"ם נלחמת כבר שבועות ארוכים ברפיח, ומתעסקת רוב הזמן בהשמדת תוואי תת הקרקע. גם היא מעידה, כמומחית לדבר, שמערכת המנהרות כאן מפלצתית - ושצריך לעבור פיר אחר פיר כדי לטפל בה באופן יסודי ומוחלט.
גם בורות השיגור הם עניין מרכזי שחייבים היו לטפל בו. הכוחות מצאו במרחב בורות מוכנים לשיגור לכיוון יישובים ישראליים, חלקן טעונים ברקטות ארוכות טווח. גם בתא שירותים אחד מצאו הלוחמים משגרים וכננות - מוכנים לתפעול מידי בשלט רחוק.
בינתיים, גם אם לא מעמיקים את התמרון לשכונות שמצפון-מזרח לציר פילדלפי, יש מוכנות לכך, וישנם הישגים לא מבוטלים גם ברצועה הצרה שבה התבסס צה"ל. הלוחמים והמפקדים כאן מעריכים כי יחלפו עוד כמה שבועות נוספים עד שיצליחו לפרק את גדודי חמאס במרחב, ואם יגיע מודיעין לגבי שבויים ונעדרים שנמצאים כאן - כמובן שלא יהססו לפעול.