44 קצינים ולוחמים איבד גדוד 13 מאז 7 באוקטובר, ובצל השכול הכבד - חיילי הגדוד נלחמים ללא הפסקה כבר יותר משמונה חודשים. בחודשים האחרונים, הם נמצאים בגבול הצפון, מוכנים גם לתמרון בתוך לבנון אם יידרשו. התלווינו אמש (רביעי) לסגן מפקד הגדוד וללוחמים שלו ושוחחנו איתם על התקופה המורכבת והמאתגרת.
לפני נסיעה בקו הגבול הצפוני, נדרשנו ללבוש אפוד והיה חשוב להקפיד שלא לצלם אזורים שיעידו על מיקום כוחות צה"ל. "חיזבאללה הוא ארגון לומד", סיפר לנו רב-סרן אלכסיי, סגן מפקד גדוד 13 של חטיבת גולני, אליו הצטרפנו. עם זאת, מותר לספר כי הג'יפ הצבאי בו נסענו עבר בין חלקות אדמה חרוכות ושרופות בעקבות פגיעות רקטות וטילים של ארגון הטרור מלבנון - מקומות שבקיץ רגיל מהווים יעדים לטיולי משפחות. "האתרים האלה יחזרו להיות ירוקים ופורחים", הבטיח אלכסיי.
"האנשים שנהרגו הם פקודים שלי - שהפכו להיות חברים"
רס"ן אלכסיי התחתן רגע לפני 7 באוקטובר. את מספר הפעמים שהוא וצביה, אשתו הטרייה, התראו בשמונת החודשים האחרונים, אפשר לספור על כף יד אחת לדבריו. עם זאת, הוא לא שוכח לשבח אותה: "בלעדיה לא הייתי מצליח לעשות חצי ממה שאני עושה".
עוד הוסיף אלכסיי על מה שעבר מאז שהתחתן, דרך השבת השחורה - ועד היום: "הספקנו להתחתן, לעשות ירח דבש של שבוע ימים - ואז הגיע 7 באוקטובר. בשש וחצי החלו האזעקות בכל הארץ, והקפצנו את היחידה. אשתי בזמן הזה ארזה את התיק שלה למילואים, ובשעה שמונה נתתי לה נשיקה על הלחי, חיבוק ודרכינו נפרדו. את כל אותו היום העברתי באזור מוצב כיסופים עד שהצלחנו לטהר את המרחב שבו היינו. בעזה כבר הייתי עם גדוד 51, ואחרי שהשלמנו את המשימות שהוטלו עלינו, עברתי להיות סמג"ד בגדוד 13, כי הסמג"ד הקודם נפצע ב-7 באוקטובר. גם מי שהחליף את הסמג"ד נפצע במהלך התמרון - ואני תפסתי פיקוד כאן".
את מפקד הגדוד החדש שלו, תומר גרינברג ז"ל, הכיר באופן אישי. "תומר היה מ"פ בבה"ד 1 וזכיתי להיות הסגן שלו", שיתף סמג"ד 13. "תומר היה פיטבול אמיתי - היה רואה משימות ומסתער עליהן". על הגדוד עצמו, שספג אבידות קשות מאוד, הוסיף: "האנשים שנהרגו הם פקודים שלי - שהפכו להיות חברים. ההבנה שכל אחד לימד אותך משהו באה בדיעבד. אחרי שיצאנו מעזה התחלנו לבקר את הפצועים והמשפחות השכולות. נראה לי שהייתי ב-15 כאלו - אבל באמת שאחד זה כבר יותר מדי".
"כולנו כאן בדריכות"
רס"ן אלכסיי ניחן במבטא, כזה שמעיד עליו שלא נולד בארץ. "גדלתי ברוסיה רוב חיי. עליתי בגיל 18, וממש כמה חודשים אחר כך התגייסתי", שיתף. "ידעתי להגיד "שלום", "להתראות", "תודה רבה", ו-'אל תעקוף אותי בתור, זה התור שלי'". הוא מעיד שהעברית שלו היא עברית של צבא, וכך גם הוא דיבר כשהיה יוצא הביתה - "גולנצ'יקית", הוא קרא לזה.
בסופה של שיחה אישית ומרתקת עם סגן מפקד הגדוד, הגענו לשטח - שם פגשנו את הלוחמים שלו. רס"ל במיל' שרד, לוחם בפלוגה ב' של הגדוד, העיד שהוא הכי "פז"מניק" כשישבנו כולם לשתות קפה יחדיו. תוך כדי כל המצב, הספיק להשתחרר וגם לחזור ולשרת במילואים. סמל דרור, לוחם נוסף בפלוגה, העיד על חיי היום-יום: "כולנו כאן בדריכות שכל הזמן עולה ויורדת. בסוף, יש אימא בבית, משפחה, חברים שמתחתנים ואין אפשרות להגיע ולשמח אותם. אנחנו פה וזה מבאס - אבל זה חשוב וזאת המטרה".
"הלב שלי נצבט כמו שלא קרה בחיים"
הסמג"ד אלכסיי ציין לשבח את לוחמיו: "הפלוגות עושות עבודה נהדרת בלאתר את המחבלים, אח"כ להכווין, לשמש ולהשמיד. המשוואה היא חד-משמעית לא לטובת חיזבאללה". עוד העיד רס"ן אלכסיי כי ההבנה שהרגע ובו השלב העצים בלחימה, כניסה ללבנון, יגיע - מלווה אותם בכל יום. סרן אלון, מפקד פלוגה ב', הוסיף גם הוא על תפקידה החשוב של לוחמיו: "אנחנו נמצאים בכל מקום בגבול הצפון, וגם בפנים - כדי להגן במקרה של פלישה. כואב לי שתושבי הצפון לא פה - המשימה שלנו כגדוד 13 של חטיבת גולני היא להחזיר לכאן כולם".
סגן אורי מהפלוגה שיתף בתחושות המכה האנושה שחטפו הגדוד - והפלוגה: "הפלוגה הייתה במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר תחת המ"פ שילה ז"ל. החיילים נלחמו קרבות גבורה שאין לתאר באותו יום. אחרי הקרבות ולפני הכניסה לתמרון, הצטרפה הפלוגה של רועי מלדסי ז"ל והוא הפך להיות המ"פ. איתו נלחמנו בכל הקרבות והוא נפל יחד עם המג"ד הגיבור שלנו תומר גרינברג ז"ל בקרב בסוג'אעייה". סרן אלון, המ"פ הנוכחי, הוסיף וסיפר שרועי מלדסי ז"ל היה חבר ילדות שלו: "הלב שלי נצבט כמו שלא קרה בחיים".
בסיומה של הפגישה עם הלוחמים, נפרדנו גם מהסמג"ד אלכסיי והודינו לו על התפקיד החשוב שהוא והחיילים שלו מבצעים. זה קורה בעוד שנסראללה מאיים בפלישה לגליל. הוא השיב: "ברגע האמת אנחנו נדע לעשות את המוטל עלינו, בין אם זה בלמנוע את החדירה ובין אם זה בלהשמיד את המחבלים בעת תמרון בתוך לבנון - אם וכאשר נידרש".
