אחרי שחיזבאללה פרסם אתמול (שלישי) צילומי אוויר של מפרץ חיפה שנאספו על ידי כטב"ם, צה"ל הודיע באופן חריג שהוחלט שלא ליירט אותו "כדי לא להפעיל התרעות באזורים רבים". האם צה"ל לא רואה בכך איום משמעותי? האם צה"ל הכיר את היכולות האלה של חיזבאללה? ואילו יתרונות היכולות האלה נותנים לו? ניר דבורי מסביר.
כלי הטיס שבו השתמשו בחיזבאללה לצילום שורה של מקומות רגישים בצפון הארץ הוא בעצם טיסן קטן שאינו חמוש, שעליו מותקנת מצלמת "גו פרו" ונתיב התעופה שלו מתוכנת מראש - ובסופו הוא חוזר לשולח. כלומר, הוא לא מנווט בזמן אמת כמו כטב"מי הנפץ המתקדמים של חיזבאללה, ולכן אמור לכאורה אמור להיות מטרה קלה יותר ליירוט, אבל בגלל ממדיו הקטנים לעיתים קשה יותר ליירטו.
במקרים כאלו, יירוט עלול לייצר יותר נזק (פיזי) מאשר תועלת. בצבא עקבו אחר מסלולו כל הזמן, הבינו שהוא אינו מאיים, ובמקום ליירט אותו החליטו לתקוף את מי ששילח את הכלי הזה - יחידה 127 של חיזבאללה, שצה"ל עוקב אחריה כל הזמן. לפי דיווחים, בתקיפה אתמול בצור נפגעו פעילים שאחראיים על שיגור הטיסן הקטן הזה.
מהצד השני, בישראל הודיע אתמול מפקד פיקוד הצפון שאישר תוכניות אופרטיביות להתקפה בלבנון, ומעדכנים תכופות כשירויות ובכל מה שקשור ליכולות ההתקפיות של ישראל.
שני הצדדים, למעשה, מתכתבים בכל מיני דרכים במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית. כשברור שלשני הצדדים האפשרות של מלחמה כוללת היא לא האפשרות העדיפה ביותר. ודווקא בגלל זה רואים עימות בגזרה הזו - כל צד מנסה להרתיע את האחר. כל זאת על רקע ההנחה, שבסוף העימות יסתיים בהסדר, רק השאלה אם יעבור במלחמה כדי להגיע אליו.