בלילה הגורלי שבין שישי לשבת, חג שמחת תורה, היה סא"ל ע' – מפקד טייסת הכטמ"מים 166 – בביתו בשיכון המשפחות של בסיס פלמחים. בשעה 5:15 הוא עלה להערכת מצב טלפונית עם ראש ענף האיסוף האווירי בחיל האוויר. "תשמעו, יש משהו לא ברור של חמאס", אמר לו ראש הענף ועדכן גם כי יקרב את מטוס הזיק שמפטרל בצפון לגזרת איו"ש, כדי שיהיה קרוב יותר לרצועת עזה. "עוד מעט יש התייעצות אצל הרמטכ"ל, אבל תהיו מוכנים בשעה 10:00 עם עוד מטוס".
כשהערכת המצב הסתיימה, סא"ל ע' היה לא רגוע: "משהו לא ישב לי טוב", הוא מתאר. "לא יודע להסביר במילים למה, אבל אני לא נרדם". הוא התקשר למפקד הבסיס, תא"ל עומרי דור: "יש לי תחושת בטן רעה, אתה יודע משהו? שמעת משהו?" המפקד השיב בשלילה וסא"ל ע' הגיב: "סגור, אני ממש מדמיין מה אני הולך לעשות עם הטייסת בפתיחת מלחמה. אם יהיה משהו חריג, אעדכן אותך".
להירדם סא"ל ע' כבר לא הצליח ובשעה 6:29 נשמעו ברחבי הארץ האזעקות. כמה דקות אחר כך הוא כבר היה בטייסת, ראה במסכים לנגד עיניו תמונות שלא ייאמנו: שלושה מטוסי זיק שתוקפים ממזרח לרצועה, בתחומי ישראל. "זה לא הגיוני לי", הוא נזכר. "הסתכלתי על מפקד המשימה והוא אמר לי שכל המטוסים כבר בשליטת המפעילים ולקראת גמר חימוש. לא הבנתי את הפרטים, אבל הבנתי שזה אירוע מורכב בשטחנו".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בשורה התחתונה, שלושה מטוסי זיק היו כלי הטיס היחידים בשמי רצועת עזה בבוקרו של 7 באוקטובר – מספיק להתמודדות עם פיגוע נקודתי או עם פשיטה ממוקדת, אך לא לבלימת מתקפה כוללת. כלי הטיס היו חמושים, אבל לא ביותר מדי טילים. באותם רגעים כל מטוס שהיה מוכן להמראה – המריא. הצוותים המשיכו לעבוד על הכטמ"מים גם בזמן האזעקות, חימשו אותם והכינו אותם לטיסה. בתוך קרון הבקרה של הזיק תקפו המפעילים בלי הפסקה. המאמץ הרואי, אבל כל זינוק מאוחר מדי. בשש השעות הראשונות למתקפה ביצעו הכטמ"מים כ-150 תקיפות ועד חצות השלימו 283 תקיפות.
טייסים הוכוונו בטלפון, מפעילי כטמ"מים לא חיכו לאישור
על המלחמה הכריז תא"ל דור בשעה 8:30. הוא לא קיבל פקודה ממפקד חיל האוויר, זה כבר היה ברור לכול. בשעות הקריטיות הוא הסתובב בין הטייסות השונות. לרגע אחד נתקל בטייס מסוקי ינשוף (בלאק הוק) ביציאה לטיסה – ובחזרה ממנה "היה לו פרצוף אחר, של מי שראה את הגיהינום בעיניים", הוא משחזר. דור תפס אותו מיד והורה לו לספר לכל הטייסים את מה שראה, כדי שהטייס הבא שייצא לשדה הקרב כבר יידע למה לצפות. איש לא הכין את אותו טייס לכך שבמזג אוויר נפלא כמו זה של שמחת תורה תהיה ראות לקויה בגלל העשן הסמיך מעל בתי הקיבוצים. איש גם לא הכין אותו לריח המוות באוויר – אם כי בחיל אומרים שהריח לא משפיע על הטיסה.
בחיל האוויר מדברים על הכאוס עם פתיחת המלחמה, הרגעים הארוכים שבהם היה קושי לזהות מהאוויר מי מחבל ומי מכוחותינו. חלק מהמחבלים צעדו בבסיסים לאט, כדי שמהאוויר הם ייראו כחיילי צה"ל. בטייסות הכטמ"ם ובמסוקי הינשוף התנהלו באותן שעות באמצעות שיחות טלפון רגילות והודעות וואטסאפ שקיבלו מהמפקדים ומהאזרחים הנצורים בשטח. מסוק ראשון ובו פלגת לוחמים של יחידת העילית שלדג נחת ב-8:30 ליד בארי לאחר שהזעיק אותו הרבש"ץ, ישירות לאש התופת, מול עשרות מחבלי נוח'בה שכבר החלו לטבוח בקיבוץ.
לחיל האוויר כמעט לא היה עם מי לדבר על הקרקע בשעות הראשונות למתקפה, ובטייסות הכטמ"מים הבינו שאין להם מה לחכות להוראות. התקיפה הראשונה של כטמ"ם הייתה לדבריהם בשעה 7:14. מטוס זיק ירה על טנדרים של מחבלים שנכנסו בזה אחר זה לשטח ישראל. כשנגמר החימוש או הדלק, נכנס לקרב כטמ"ם אחר. זה היה הרגע שבו הניח מפקד הבסיס את ידו על כתף המפעיל בקרון ההפעלה והורה לו להמשיך לתקוף מבלי לחכות לפקודות מסודרות. "לקח זמן להבין בדיוק מה קורה לנו על הקרקע, כלומר מה תמונת הקרב", מסביר ע'. "לקח גם זמן לחבר את חלקי הפאזל כי הופתענו, חלק מהמודיעין היה חסר ותרחיש הייחוס שנערכנו אליו היה אחר".
בשעות הבאות נאלצו מפעילי הזיק לאלתר ולפעול עצמאית, כמעט ללא פקודות מסודרות. בסך הכול חיסלו הכטמ"מים בין 500 ל-700 מחבלים שחדרו לשטח ישראל באותן שעות – טיפה בים המחבלים ששטף את הגדר, מודים בחיל. זה לא עצר את הפריצה ההמונית של מחבלי חמאס במתקפת הפתע הרצחנית, אבל היו מקומות שהתקיפות הללו הצילו חיים. "כשיש איקס פרצות על הגדר ואתה עם חצי או שליש מסדר הכוחות שיכול לפתור את הבעיה המבצעית הזו, אז כל אחד עושה כמיטב יכולתו", אומר ע'. "כשנגמר החימוש, נגמר החימוש ויגיע מטוס אחר הכי מהר שאפשר. ועדיין, פלמחים פה, עזה שם – ויש פיזיקה באמצע".
בפיקוד הבכיר של חיל האוויר מסתובבים בתחושות קשות מאז 7 באוקטובר. הם לא מתחמקים מאחריות ומודים שיסחבו עימם את הכישלון עד יומם אחרון. בחיל סבורים כי אף שלכל מפקד אחריות למחדל מתוקף היותו לובש מדים, האחריות הגדולה ביותר רובצת על כתפי הקצינים הבכירים ולא על מפקדי הטייסות בדרגים הטקטיים שהצטיינו בתפקודם בשעות הקריטיות של המתקפה.
5,000 מחבלים חוסלו – מתוך קרון בפלמחים
כשמגיעים לטייסות הכטמ"מים של חיל האוויר בפלמחים אפשר להבין מדוע מכנים אותם הפלסטינים "זנאנאת" (מזמזמים), על שום אותו המהום אופייני שמשגע את עזה. את הרשרוש הזה מכירים היטב גם הכוחות המתמרנים ברצועה. מתחילת התמרון מלווים אותם הכטמ"מים מלמעלה ומבצעים משימות איסוף מודיעין, תצפית, תקיפה וסגירת מעגלי אש. בסך הכול חיסלו הכטמ"מים יותר מ-5,000 מחבלים מפרוץ המלחמה. במקביל הם מחסלים חוליות חיזבאללה בלבנון לפני שיגורי נ"ט או אחריהם – וגם מחבלים שמנסים לפגוע בכוחות צה"ל בג'נין או בטולכרם.
בתוך קרון הפעלה קטן ומשובץ מסכים יושבים מפעילי הכטמ"ם ורואים הכול. כל מפקדי הגדודים והחטיבות המתמרנות ביקרו בקרונות לפני שתמרנו ברצועה, ומפקדי טייסות הגיעו לחפ"קים בשטח ונכנסו לרצועה כדי לראות איך הדברים נראים מהקרקע. התובנות הללו כבר התבררו כקריטיות בתוך שדות הקרב.
"הסיפור של השותפות שלנו עם הכוחות המתמרנים לא פחות מדרמטי", מתאר סא"ל ע'. "לשגר טיל 20 מטר מכוחותינו, לתקוף מחבלים על דופן של משוריין ולהצליח להגיע בפינצטה לאדם הרלוונטי – זה משמעותי מאוד. אנחנו נלחמים בשלוש זירות הרבה מאוד חודשים בצורה טובה מאוד. ברצועת עזה זה אולי מובן יותר, אבל דבר דומה קורה גם באיו"ש ובצפון. ההצלחות הטקטיות שלנו בלבנון משמעותיות. דרום לבנון חטפה חבל על הזמן. מחבלי חיזבאללה שניסו לפגע, חוסלו. אנחנו מתכוננים למלחמה בצפון. אם היא תגיע, היא תהיה מורכבת אבל אנחנו נפרק אותם וננצח".
אלא שגם מאות התקיפות המוצלחות לא משתוות לתהודה העולמית שקיבלה תקרית קשה אחת, שבה נהרגו השבוע שבעה עובדי ארגון המטבח העולמי המרכזי (WCK) מירי כטמ"מים של חיל האוויר. ממידע ראשוני על התקרית עולה כי כלי הטיס הללו תקפו את כלי הרכב של ארגון הסיוע לאחר שזוהו לידם חמושים. מרגע שזוהה כי מדובר בכלי רכב של ארגון הסיוע, ננצרה האש. כחצי שעה לאחר מכן החלו כלי הרכב בתנועה לרפיח, ואז הוחלט, מסיבה שטרם נתבררה, לתקוף אותם מהאוויר. בצה"ל לא מתייחסים בשלב זה בתקשורת לתקרית מעבר להצהרות דובר צה"ל והרמטכ"ל שקיבלו אחריות מלאה לאירוע והבטיחו כי יתוחקר.
פחות הפצצות בעזה, "כלכלת חימושים" לצפון
את השיא במספר ההפצצות רשם חיל האוויר ב"כתישה" האווירית שנמשכה כחודש וחצי בתחילת התמרון ברצועה. בשיא המלחמה נתן החיל סיוע באש לתשע אוגדות בו-זמנית: חמש מהן תמרנו ברצועה, שלוש נפרסו בגבול הצפון ואחת נלחמה בלב מחנות הפליטים באיו"ש. מאז, בהתאם לדילול הכוחות המשמעותי של צה"ל ברצועה, פחת מספר התקיפות האוויריות בעזה.
בצה"ל מנהלים "כלכלת חימושים" כדי לחסוך תחמושת לזירת הצפון אם גם משם תיפתח הרעה, אך לא חוסכים בהפעלת אש כשזו נדרשת. בהתאם לכך, בעוד בחלק מהימים חיל האוויר לא מנצל את מלאי החימושים היומי שלו, בימים אחרים הוא משתמש בכמות כפולה ומכופלת מזו שהוקצתה לו. במקביל, בחיל רוכשים תחמושת וממלאים מחסנים – כדי להישאר ערוכים למלחמה בצפון.
נכנסים ללב עזה, גם אם ייפול מסוק
מי שעוד פועלים מאז 7 באוקטובר ללא הפסקה הם טייסי מסוקי הינשוף, שהם חלק ממערך מסוקי הסער שמורכב מינשוף ויסעור, המשמשים להובלת כוחות ולמשימות חילוץ תחת אש. כבר יותר מאלף פצועים הם חילצו במאות פינויים מוסקים מאזורי הלחימה, מרביתם בגזרת עזה ומיעוטם מול לבנון. המשימה שלהם היא לחלץ כל פצוע בתוך פחות משעה מלב הרצועה, ולהטיסו כמה שיותר מהר לשולחן הניתוחים בבית החולים.
בחיל האוויר עמדו ביעד השאפתני שהציבו לעצמם עם כניסת כוחות הקרקע לתחומי רצועת עזה: שאף חייל פצוע לא יחכה בשטח למסוק. ההחלטה הייתה להיכנס לרצועה בכל מצב שבו נדרש פינוי מהאוויר ולא משנה מה האיום על המסוקים, גם במחיר הפלת מסוק. הודות לטיפול הרפואי המיידי לנפגעים ולחילוצים ההרואיים של מסוקי הסער ולוחמי יחידה 669, חייהם של מאות לוחמים ניצלו.
"התפיסה במערך המסוקים היא שאנחנו כמו נמ"ר חילוץ", מתאר סא"ל ע', מפקד טייסת הינשופים 123. "אם הנמ"ר נמצא ברצועה והוא חשוף, אז גם המסוק יכול להיות חשוף, אנחנו מסתכנים כדי להציל חיים. זה משרת אותנו פעמיים: גם שהפצוע יחיה ושהפציעה שלו תהיה כמה שפחות קשה, וגם שהכוח יוכל להמשיך להילחם. הערך העליון הוא המסר שאם אתה לוחם על הקרקע אתה לא חושש להסתער כי אתה יודע שמהר מאוד יבואו לחלץ אותך. אנחנו יודעים טוב מאוד מהכוחות בשטח שהם לא פחדו להסתער קדימה כי הם ידעו שיש צבא שלם מאחוריהם".
לנחות בלי אישור
אחד החילוצים הנועזים שידע מערך המסוקים במלחמה התרחש ב-7 באוקטובר. סגנית-מפקד טייסת 123 הייתה בדרך לפינוי פצועים מאזור קיבוץ סופה, ומולה עלה בקשר לוחם שהתחנן לחילוץ חברו הפצוע: "אם את לא נוחתת אצלי עכשיו, החייל שאיתי ימות", הבהיר. הטייסת עלתה מול הבור של חיל האוויר בקריה, אך שם לא אישרו לה לנחות. "תמשיכי למשימה ששלחנו אותך אליה, אנחנו מבינים מה אנחנו אומרים". הטייסת סירבה: "אני הולכת לבחור הזה, אני שומעת בקשר שזה דחוף יותר". את שני המסוקים שמאחוריה היא שלחה לסופה.
בזמן שהתקרבה הקצינה למוקד החילוץ התקבלו דיווחים על ירי באזור. בבור עלו מול הטייסת ולא אישרו לה להיכנס עם המסוק. היא נחתה בכל זאת. "הלוחם בשטח אמר שמבחינתו השטח מאובטח והיא רצתה להיכנס ולפנות את הפצוע, לא עניין אותה כמה גדול האיום", מספר ע'. "בסוף אישרו לה להיכנס, היא חילצה את הפצוע, הם נחתו בסורוקה והוא חי. גם היא וגם הלוחם על הקרקע הצילו לבחור את החיים. זה הבהיר לכולנו שאנחנו יכולים להשפיע בהבדל של חיים ומוות. הבנו שמשהו אחר קורה, שאנחנו חייבים להיות גמישים מספיק ולפעמים אפילו לחרוג מהפקודות שקיבלנו".
חילוץ בולט אחר של מסוק הינשוף במלחמה היה במבצע שחרור שני החטופים לואיס הר ופרננדו מרמן. המסוק אסף אותם ממנחת אוגדה 98 בח'אן יונס, 20 דקות לאחר שחולצו בידי הימ"מ ברפיח הסמוכה. בתקופה שקדמה למבצע התכוננה הטייסת למלא את חלקה במשימה המורכבת. אנשיה לא ידעו מתי היא עתידה להתרחש, אלא רק שעליהם להיות מוכנים ליום פקודה. "היינו על קצות האצבעות של המודיעין", מודה ע'. "לראות שהוא בשל, מתאים ומוכן. זה היה אירוע מורט עצבים. כשנכנסנו לפנות את זוג החטופים, זו הייתה תחושה עילאית, שאסור להפסיק ושהמאמץ שווה את זה. זו הייתה התרוממות רוח גם בפן המבצעי וגם בפן הלאומי שלנו".
באחד החילוצים המוסקים מלב הרצועה פונה מ"מ בגולני שהתנדנד בין חיים למוות לאחר שנפגע מירי בראשו, ברגלו ובקנה הנשימה שלו. בזמן שקיבל הפצוע טיפול רפואי מיידי במסוק, קברניט המסוק המריא איתו הכי מהר שאפשר לבית החולים איכילוב ואפילו עבר את מגבלות הטיסה: באותם רגעים הוא כבר ראה איך הפצוע מת לו במסוק וחש את כובד האחריות על הכתפיים. כשנחת על גג בית החולים זינקו 13 אנשי צוות על הפצוע ובתוך דקות הוא נכנס לחדר הניתוח. שלושה מנהלי מחלקות ניתחו אותו, כל אחד ביצע ניתוח מציל חיים אחר. אחרי שלושה שבועות קיבל הטייס טלפון מההורים של המ"מ. הוא בא לבקר אותו ונתקל באדם הולך ומדבר. את החיוך הרחב של אימו של המ"מ הוא לא יוכל לשכוח.
"ב-7 באוקטובר הרגשתי בושה ואכזבה"
חצי שנה מאותו בוקר שחור, ובחיל האוויר מצביעים על שני אתגרים "חסרי תקדים": ההתמודדות עם מלחמה ארוכה וההיערכות למלחמה בתוך מלחמה. מצד אחד, הטייסים משופשפים והמילואימניקים כבר נלחמים. מצד שני, למלחמה בצפון מאפיינים שונים וקשה לטפל באנשים לאורך זמן ממושך כל כך של לחימה תחת לחץ ותוך סיכון חיים. בהיבט הנפשי, כבר מהיום השני למלחמה הפעילו בחיל האוויר צוותי חוסן מנטלי ופיתחו נוהל: לוחם אוויר שנוחת מהזנקה קשה ומורכבת יקבל מיד טיפול – ביחידים או בקבוצות – כדי לעבד איתו את האירוע המטלטל, כך שלא יוביל בעתיד לפוסט-טראומה.
עם פרוץ חרבות ברזל הקפיא חיל האוויר את תוכנית האימונים השנתית וכלל המשאבים והקשב הופנו למאמץ המלחמה, אך בשבועות האחרונים הוא חזר בהדרגה לאימונים אחרי שאושרה תוכנית האימונים לשנת המלחמה הנוכחית – שכוללת את הגברת המוכנות למלחמה בזירת הצפון. במסגרת האימונים יתורגלו תקיפות מסיביות, ארוכות טווח, טיסה בעומק שטח האויב וקבלת החלטות בתנאי מלחמה ויתקיימו תרגילי פתע ליחידות השונות.
"יש מלחמה בצפון", מודה מפקד טייסת הבלאק הוק. "יש לנו עשרות אלפי תושבים מפונים ואנחנו צריכים להחזיר אותם. אנחנו מפנים לא מעט ומחזיקים את קו ההגנה כשמתקבלות התרעות על חדירות. אנחנו ערוכים שם בסדר כוחות דרוך של מסוקים ומוכנים בנוהל קרב למלחמה. אנחנו מנצלים את הזמן היקר כדי להתאמן על המאפיינים, ששונים מאלה של עזה, גם בטופוגרפיה וגם באיומים מתקדמים יותר. נסתכן כדי לחלץ פצועים ונפנה אותם תחת אש ותחת איום טילים, גם מול חיזבאללה".
בינתיים בחיל האוויר כבר עורכים בימים אלה תחקירים פנימיים מקיפים על כל התפקוד של החיל לפני 7 באוקטובר, במהלכו ואחריו. מועד הגשת התחקיר שנקבע בחיל האוויר להגשת הממצאים למטה הכללי הוא חודש מאי – אז צפויים להתחיל גם התחקירים המקיפים ברמת המטה הכללי. ביחידות שונות בצה"ל כבר החלו בתחקירים דומים לאלו של חיל האוויר.
"ב-7 באוקטובר הרגשתי בושה ואכזבה כמפקד בכיר בצבא", מודה מפקד טייסת הזיק. "ידעתי שאתעסק ביום הזה, אבל לא בזמן הקרוב. עכשיו צריך לצאת למלחמה, ותגיע העת שבה נשלים את התחקירים לפרטי פרטים. זו מלחמה ארוכה ומורכבת, הקצב שלה אחר, אבל היא המלחמה של הדור שלנו. יגיע היום שבו העסק הזה יסתיים וננצח. המחירים הגבוהים כבר קיימים לצערי, אבל אני מלא תקווה שנגיע למקום טוב יותר בביטחון ובחברה. אין לנו הרבה אפשרויות אחרות. זה הקיום שלנו במדינה".
הפרטים המופיעים בכתבה הותרו לפרסום בידי הצנזורה