ישראל משתמשת בנגמ"שי ברדלס M113 ("זלדה") בתור כלים מופעלים מרחוק, כחימושים משוטטים או לטובת משימות לוגיסטיות בג'באליה וברפיח - כך פורסם באתר "בולגריאן מיליטארי".
זהו אינו הדיווח הראשון בנוגע לשימושים היצירתיים של ישראל בנגמ"שי זלדה המיושנים. בפברואר דווח בסוכנות RID האיטלקית על בסיס מקורות שמקורבים לצה"ל, כי M113 משמשים לטובת משימות לוגיסטיות, אך גם בתור חימושים משוטטים. "זו טקטיקה ששימשה את דאעש בעיראק ובסוריה, וגם במהלך המלחמה באוקראינה", ציינו באותו דיווח.
צבא ארה"ב לא הסתיר בשנים האחרונות את השימוש החדש של זלדה. במאי 2022 הוא פרסם ביוזמתו על ניסויים שהתבצעו ביוטה, במהלכם נבחן אותו נגמ"ש מחודש בעל מנוע היברידי ויכולות צילום, כולל תרמיות, ב־360 מעלות לטובת המפעיל. הנגמ"ש המחודש נושא מערכות נשק, בהן רקטות מדויקות, בניגוד גדול לזלדה המקורי שנושא בעיקר מקלע כבד מדגם M2 בראונינג, בקליבר 0.5 אינץ'. המערכות הללו מגבירות את הקטלניות של הנגמ"ש המחודש, בזמן שלוחמים פחות מאוימים בשטח. על אחת כמה, וכמה כשזהו נגמ"ש בעל שריון דק.
מלחמת חרבות ברזל היא הראשונה שבה צה"ל מפעיל כלי משוריינים בשלט רחוק בהיקף רחב. אחד מהם הוא "חיית הברזל", שיש כמה חברות שמייצרות אותו - אחת מהן היא אלביט. זו ערכה שמתלבשת על רק"ם כבד, כמו נגמ"שים, ובאמצעותה אפשר לנהוג מרחוק. זהו כלי להובלת כוחות שחוסך נהג, אבל ישנם שימושים נוספים שרכב עם נהג מרחוק יכול לבצע - במיוחד בסביבה שורצת מחבלים.
במקור, זלדה היא נגמ"ש אמפיבי (קרי, מסוגל לנוע ביבשה ובים כאחד) שיועד, כמובן, לנשיאת כוחות חי"ר לשדה הקרב. אורך הנגמ"ש הוא 4.86 מטר, רוחבו 2.68 מטר, גובהו 2.5 מטר ומשקלו כ־12.3 טונות. בגרסתו המקורי הוא מסוגל להגיע למהירות מקסימלית של כ־64 קמ"ש בכביש ובעל טווח של כ־480 ק"מ.
בבולגריאן מיליטארי מציינים כי מערכות התקשורת קריטיות במערכות הבלתי מאוישות, בהן הזלדה המאוישת מרחוק, ואלו דורשים רוחב פס גבוה שמאפשר חיבור מהיר, וזמן אחזור נמוך שמועיל במהירות השידור. אלו יכולים להתאפשר על בסיס תדר רדיו או תקשורת לוויינית. מאפיין חשוב נוסף הוא תוכנת ניווט אוטונומית, שמיישמת אלגוריתמים שמנתחים את המידע עבור תכנון נתיבים והימנעות ממכשולים.