ב-7 באוקטובר, בשבת בבוקר, שר הביטחון יואב גלנט עמד לצאת לרכיבת אופניים. כבר בשש וחצי הבין שקורה משהו ודיבר עם הרמטכ"ל. היקף האירוע עוד לא היה ברור, אך הלוי הדגיש כי לא מדובר רק בירי אלא גם בחדירת גלשני אוויר ובמתקפה באזור הגדר לכל הפחות. באותו הרגע גלנט עצר הכול והגיע לקריה. מאז הוא כבר 100 יום בבור ובלשכה כל יום: בבוקר מתחיל אימון קצר ומיד אחר כך דיונים. גלנט מקפיד בימי שישי לראות את הנכדים לכמה שעות, ובשאר הזמן הוא בקריה, או בשטח.
בפורומים צבאיים תיאר גלנט את השבועות הראשונים כהלם מוחלט במערכת המדינית והפוליטית, שהצריך לקיחת מושכות מצידו מתוך הבנת המצב והרגישות. את התפקוד של המדינה באותם ימים הוא זוקף לזכות מערכת הביטחון. כבר באותו היום הכריז גלנט על מצב מלחמה ומצב מיוחד בעורף. במקביל גלנט פעל לגבות את הצבא כלפי מעלה - לשדר למפקדים שהם לא לבד, לאפשר להם להרים את הראש ולהתעסק במשימות העתידיות. עוד באותו הלילה שוחח עם שר ההגנה האמריקני לויד אוסטין וביקש פגזים, שהיו אמורים להיות מועברים לאוקראינה: האונייה האחרונה עם המשלוחים הסתובבה וחזרה לישראל.
ב-7.10 הורה גם על גיוס מילואים כללי, בעיקר לצפון. בתוך 12 שעות כבר היו כוחות רבים בצפון, טנקים נסעו על שרשראות כדי לבלום איום: גלנט הוטרד מאוד ממתקפה נגד ישראל בחזית נוספת, חשד כי יש תיאום בין חמאס לחיזבאללה והורה להיערך לאופציה של לחימה בלבנון.
המתיחות עם נתניהו - והמתקפה שנעצרה
הדילמה סביב חזית הצפון הגיעה לשיא ב-11 באוקטובר, כאשר - כפי שפורסם בוול סטריט ג'ורנל - גובשה תוכנית למתקפת מנע נגד חיזבאללה וכמעט יצאה לפועל: לפי הדיווח, גלנט הסביר אז כי מלחמה רחבה מול חיזבאללה היא "בלתי נמנעת", וקרא - יחד עם בכירים נוספים - למתקפה, "היפוך מערכתי". עוד פורסם כי המטוסים הישראליים כבר היו באוויר כאשר ביידן שוחח עם נתניהו ואמר לו "לחשוב על ההשלכות". כפי שפורסם, גלנט סבור עד היום כי מהלך שכזה היה מוביל לעמדת יתרון משמעותית מול חיזבאללה, במקביל ללחימה העזה מול חמאס. לדבריו, התוכנית "מוסמסה" בידי נתניהו, ומדובר בבכייה לדורות ובחוסר אומץ לב.
מול נתניהו גלנט סבור שהוא נמצא במעמד מיוחד, גם בשל ניסיונו הצבאי וגם מכיוון שלא היה במערכת זמן רב. בפורומים פוליטיים אמר, עוד לפני המלחמה, כי מקומו בליכוד והוא לא פוזל למפלגות אחרות - אך בפורומים צבאיים הוא מודה ביושר כי יש תקריות מול ראש הממשלה. המקרים שבהם אנשי צוותו לא הוכנסו לדיונים וסורבו בקשותיו להיפגש עם ראש המוסד מתויקים אצל גלנט כ"אירועים לא טובים". להערכתו, בחלק מהאירועים נתניהו מעלים עין - בעוד חלק מהמקרים נעשים בידי אנשיו של רה"מ.
לתפיסת גלנט, ההתנהלות הזו יוצרת מתיחות שאין לה מקום. את הדיונים הוא הגדיר כ"ענייניים" למרות היחסים המורכבים והמתיחות עם ראש הממשלה. בתוך כך גלנט מסביר בפורומים מצומצמים שאי אפשר בלי גנץ בממשלה והוא פועל רבות להשאיר אותו בממשלה: גלנט רואה ערך עליון בקיומה של ממשלה של כל העם בזמן שכולם נלחמים, ולכן יש לשמר ממשלה רחבה ולא קואליציה קיצונית.
היעדים לצה"ל - והדרך עד לסינוואר
ב-8 באוקטובר, בזמן שעוד מתרחשת לחימה גם בשטח ישראל, גלנט עיצב את המלחמה בשורת החלטות: הסרת אחריות מעזה באופן מוחלט, ללא הכנסת חשמל, מים ודלק, לצד ריכוז מאמץ בעיר עזה. פתיחת מים, כך החליט אז, תתאפשר רק לדרום הרצועה כדי לזרז מעבר פליטים לשם. גם כאשר בקבינט התנגדו, גלנט התעקש בהמשך על תמרון ואמר: בשביל מה יש צבא למדינה אם הוא לא יכול להיכנס ולתמרן במצב כזה?
כבר ב-3 בנובמבר התחיל השר לקבוע את המדדים והיעדים לסיום. בין התנאים שהציב: חמאס יחדל להתקיים צבאית ושלטונית, לא יהיה איום ביטחוני מעזה, לצה"ל יהיה חופש פעולה מלא. גלנט שב ומצהיר כי אסור למצמץ וקורא להמשיך להתקדם, להגיע אל מתחת לאדמה עד סינוואר. להערכתו הפעולה בח'אן יונס עוד לא מוצתה: לפי תוכנית השלבים שהציג ל"יום שאחרי", לאחר כשלושה חודשי לחימה עצימה צפוי להגיע שלב של פשיטות ומבצעים מיוחדים שיימשך כתשעה חודשים - שלב שכעת אנחנו נמצאים בפתחו.
בפורומים צבאיים ציין גלנט כי בעוד בנושא הסיוע ההומניטרי ופועלי הרשות הפלסטינית הך עם ארה"ב - כך הוא גם ידע ללכת נגדם כשצריך: כך היה בדרישה להפסקת אש ללא השבת חטופים או ברצון האמריקני לסיים את שלב ב' בדצמבר, ולא בינואר. שר הביטחון סבור כי הלחץ על חמאס הביא לעסקה הקודמת לשחרור החטופים. כעת, הוא מודע, המצב נראה "תקוע" בשל התבצרות של חמאס בעמדתו: גלנט סבור כי הכניסה לבית החולים שיפא הובילה את סינוואר להסכים אז לעסקת שבויים, ולכן יש לשחזר זאת.
מה חשבו בישראל רגע לפני המתקפה
גלנט מדגיש כי חמאס חשב אז שישראל לא תחזור להילחם - וטעה. כעת, שר הביטחון מעריך, הסימנים בשטח מתוך ח'אן יונס וגזרות נוספות מאותתים שישראל בדרך הנכונה. גלנט זוכר ומזכיר עד היום כי כשסיים את תפקידו כמפקד פיקוד הדרום, לאחר מבצע "עופרת יצוקה", בעזה לא היו מנהרות וחמאס היה קרוב לפירוק, לדבריו. במודיעין שנאסף אז, כך משחזר גלנט בפני אנשי צבא, בחמאס אמרו "רק שגלנט לא יהיה רמטכ"ל". מאז הוא עבר דרך פתלתלה עד למשרד הביטחון - ממנו פוטר לאחר שהזהיר מסכנה, ואליו חזר.
בפורומים צבאיים אומר גלנט: מעולם לא שמו לי אופציה על השולחן שמישהו בחמאס מתכנן פשיטה כזו. עם זאת הוא אומר כי היה מידע מודיעיני על תוכניות חמאס, ללא עיתוי מדויק, ובישראל לא האמינו שהן ייצאו לפועל. לבני שיחו הוא אומר כי התמקד בשנתו בתפקיד שר הביטחון במצב מול חיזבאללה ובלבנון - וגם שולח עקיצה: תראו מי היו כאן בממשלה ב-12 השנים האחרונות, מי היו הרמטכ"לים ומי היו ראשי הממשלה.
כשהוא משחזר את אירועי אותו הבוקר, לגלנט ברור כי אם היו מחליטים על "כוננות עם שחר", הפשיטה הייתה נראית אחרת וההתקפה של חמאס הייתה משתבשת. גם הקפצת צוות טקילה של השב"כ בוצעה לפי הערכה לחדירה בשניים-שלושה מוקדים, ולא בהיקף שבו הייתה המתקפה בפועל. בחודשים אוגוסט וספטמבר התקיימו בישראל דיונים בנושא עזה, תחת ההערכה שחמאס הולך לבחירות וסינוואר ירוץ על טיקט אזרחי כדי לחזור ולהיבחר, ועל כן התפיסה הייתה שהוא רוצה כסף והתפתחות כלכלית. אפילו חשבו בישראל שאפשר להגיע איתו לעסקת שבויים ונעדרים על הדר גולדין ואורון שאול ז"ל - עד שהתברר היקף ההונאה.
