"אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני", ביקש אלקנה ז"ל, ארבעת ילדיו של מארק ז"ל נותרו יתומים | סיפורי הנופלים

21 חיילי מילואים נהרגו אתמול (שני) באסון הכבד ביותר מתחילת הפעולה הקרקעית, 21 גברים עם משפחות, חלומות, אהבות ושאיפות. יקיריהם נפרדו מהם וסיפרו על האדם שהיו לפני שנפלו.

ניר בנימין

סרן במילואים ניר בנימין מגבעתיים, קצין לוחם בגדוד 8208, נולד בטבריה ובגיל 10 עבר עם משפחתו לעמק חפר. הוא גדל בכפר הנוער הדסה נעורים - הוריו מיכל ועופר ניהלו את המשפחתון בכפר.

דודתו עליזה משה אמרה: "אהוב, מוכשר, רגיש ונדיב, גאון וטוב לב. קצין וג'נטלמן, חלומה של כל אם עבריה. לוחם שוויתר על שחרור כדי להמשיך". משה סיפרה כי ניר הניח אחריו אב, אם, אחות וארוסה.

"הוא הנכד הראשון במשפחה", סיפרה משה. "הוא היה אמור להשתחרר ביום ראשון האחרון אבל החליט לחתום ויתור ולהמשיך להילחם. הוא למד הנדסת חשמל בבר אילן והיה הייטקיסט אבל מה-7 באוקטובר הוא בלחימה. הוא היה בשבת האחרונה בבית. הוא ידע לחיות את החיים וטייל בדרום אמריקה אחרי השירות, שעשה בצורה משמעותית: היה מ"פ בנח"ל. הוא היה לוחם נערץ על חייליו וחבריו, רגיש בצורה בלתי רגילה לאנשים סביבו".

ליואב לימור סיפרה דודתו גם שנעמי, ארוסתו של ניר עברה לא מזמן תאונת דרכים, "וזה היה יפה לראות כמה הוא דאג לה ושמר עליה באהבה בלתי רגילה. הם היו אמורים להתחתן בקיץ. אנחנו ללא מילים והכול מרוסק ושבור".

הלווייתו התקיימה היום ב-15:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר ויתקין. בן 29 היה בנופלו.

סדריק גרין

אימו של רס"ל במילואים סדריק גרין גידלה אותו לבדה בתל אביב לאחר שאביו הוחזר לפיליפינים כשהיה בן שנתיים. בתור נער צעיר הוא עזר לפרנסת הבית. "עד היום קשה לה לדבר עברית. היא הייתה עובדת כמנקה, יוצאת מוקדם בבוקר וחוזרת מאוחר בערב, ולא הייתי פוגש אותה. רוב הזמן הייתי לבד", הוא סיפר ב-2021 לאתר צה"ל.

לימודיו נפגעו בשל כך. "העדפתי ללכת לעבוד בגלידריה, במשלוחים, כדי לנסות לעזור בבית", אמר. הוא הידרדר לפשע ונפתחו לו תיקים במשטרה. כששוטרים באו לעצור אותו בגין אלימות הוא ביקש שלא להיאזק מולה - ושם חלה בו נקודת המפנה. "פתאום ראיתי כמה אני מקשה עליה, גם ככה היא פה לבד. אמרתי 'אני רוצה לשנות את עצמי, ולגרום לה להתגאות בי'", סיפר אז.

סדריק האמין שגיוס לשירות קרבי ישנה ו"יאפס" אותו, אבל בצה"ל סירבו תחילה לגייסו בגלל פעילותו הפלילית: "ביקשתי לדבר עם כולם, ישבתי שם כל היום, התחננתי שיגייסו אותי. עד שהגיע קצין שהקשיב לסיפור שלי, ואמר לי 'תעלה לאוטובוס'. אני אפילו לא זוכר את השם שלו, אבל הוא אמר שהוא נותן לי הזדמנות, ולפני כל טעות שאני עושה שאזכור את זה. התחייבתי והתכוונתי לזה".

הוא התגייס לגבעתי, אבל גם שם היה לו לא קל: "היה לי קשה גם כי אני מגיע מתרבות שונה. איפה שגדלתי כל אחד הגיע ממדינה שונה - הודי, פיליפיני, אפריקאי. כשהגעתי לצבא הייתה תרבות מאוד 'ישראלית', שלא הייתי רגיל אליה".

עם סיום המסלול הוא יצא לקורס מ"כים וחזר לפקד בגדוד שלו על הפלוגה המבצעית. חצי שנה אחר כך יצא גם לקורס סמלים בכירים, אליו מגיעים המפקדים האיכותיים ביותר, שנבחרים על ידי מפקדי הפלוגות והגדודים שלהם. מעט לפני שהשתחרר הוא נבחר למצטיין מפקד פיקוד הדרום. כשסיפר לאימו על ההצטיינות, "היא הייתה מאוד גאה. זה מה שרציתי לעשות מההתחלה, שהיא תתגאה בי. היא אמרה לי שהיא ממש מתרגשת, ושהיא בעצמה רואה את השינוי שאני עברתי. אני מרגיש שהצלחתי".

"איך אני יכולה להתמודד עם זה שאתה לא כאן?", תהתה אימו אימלדה בפוסט בפייסבוק. "אני אתגעגע אליך כל כך, כל כך אוהבת אותך ילד שלי, לא אשכח אותך".

"נשבר הלב", ספד לו מדריך אומנויות הלחימה בועז בר. "האלוף שהגיע מהתחתית ולא ויתר. סיים מצטיין והגיע עד למשרד רה"מ, תמיד עם שאיפה להתקדם. סדריק גרין, נזכור אותך חבר". בן 23 היה בנופלו.

יובל לופס

בשעות הלילה המאוחרות הגיע קצין העיר לכפר תפוח ובישר לרעייתו סיגלית שבעלה, רס"ל במילואים יובל לופס, נפל ברצועת עזה. היא נותרה לבדה עם 3 בנות קטנות, בנות 7 חודשים עד 3. יש לו שני אחים המשרתים כעת בלחימה - האחד בג'נין והשני בעזה.

יובל עלה לארץ מפרו בגיל 6, גדל באלון שבות ולמד בישיבה התיכונית "אורות יהודה" באפרת.

ראש מועצת שומרון יוסי דגן סיפר: "יובל יצא ללא היסוס בגבורה להגן על אזרחי מדינת ישראל. הוא הקריב את עצמו למען תקומת עם ישראל, לבנו שבור, אבל נמשיך לעמוד כצוק איתן. נלווה את סיגלית ואת המשפחה תמיד, ונעשה כל שביכולתנו כדי לחבק אותה ואת המשפחה".

"יובל וסיגלית שתי נפשות תאומות, כל כך דומים", ספד לו נפתלי סיקצ'ה, בן דודו של אשתו. "הוא היה אבא למופת. בתחילת הלחימה שירת בגבול הצפון, ובאמצע הלחימה העבירו אותו לדרום לעזה. הוא אהב את הצבא ואת המדינה. היה נשמה של בן אדם, תמיד עזר לכולם.  כל מה שאגיד עליו יהיה קטן. אהב את החיים. הלב נשבר". הלווייתו תתקיים היום בשעות אחר הצהריים בהר הרצל. בן 27 היה בנופלו.

סרגיי גונטמכר

רס"ם (במיל') סרגיי גונטמכר, השאיר אחריו בנופלו אלמנה ושני ילדים. "עם הגעת הבשורה המרה והדפיקה בדלת ברחוב קריניצי, עוד משפחה התרסקה, עוד אישה התאלמנה, עוד ילדים התייתמו ועוד אדם נפלא שילם בחייו", ספד לו ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן. "ר"ג כולה מרכינה ראשה כואבת ונקרעת מצער על נפילת סרגיי ותעשה הכול מרגע זה לחזק ולחבק את מרינה והילדים. סרגיי כמו שאר הנופלים יונצח וייחקק לעד בעיר בה חי ועליה יצא להגן תוך חירוף נפשו. יהי זכרו ברוך". הלווייתו נערכה היום ב-16:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין סגולה בפתח תקווה. בן 37 היה בנופלו.

מתן לזר

במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) נפרדו רס"ם (במיל') מתן לזר, שעבד שם בחדר המיון במשך 5 שנים כאח סיעודי והיה בוגר בית הספר לסיעוד שמיר במסלול המשולב לתואר ראשון ופרמדיק: "אח מסור ומקצועי מאין כמוהו, עם לב גדול מלא ברגש ואמפתיה וחבר צוות אהוב ומוערך. מתן הדריך סטודנטים ועובדים חדשים והקפיד לחנך אותם לאורם של ערכים אלה. הוא עבר להתגורר בצפון עם המשפחה המקסימה שהקים עם אילנה, גם היא אחות יקרה שעבדה אצלנו במחלקת הדיאליזה. יהי זכרו ברוך".

בשנה וחצי האחרונות עבד מתן ז"ל במלר"ד בית החולים כרמל בחיפה. אהובה טל, מנהלת הסיעוד של בי"ח ויפעת אלון, מנהלת הסיעוד של המלר"ד סיפרו כי "מתן ז"ל היה אח מסור מיוחד ואהוב בחדר המיון של ביה"ח. הוא נקלט כאילו הוא כרמליסט מבטן ומלידה. הוא אהב מוזיקה, ספורט ואהב אדם .במשמרות במיון לעיתים אף רקד עם מטופליו, ולאלו שלא יכלו נתן יחס אישי כאילו הם הכי מיוחדים. מתן ז"ל היה אח מקצועי בעל ידע רב אנושי וצנוע. איבדנו עמית לעבודה וחבר לחיים".

צביקי הלפרין, רכז מתנדבי איחוד הצלה בבית חולים כרמל, סיפר: "לפני שבוע פגשתי את מתן בפעם האחרונה. זו הייתה משמרת עמוסה, אבל ברגע שראינו אותו, כל הצוות עזב לרגע את המטופלים, ורצנו לחבק ולנשום את האדם המופלא הזה. מתן היה אח מזן אחר, הבן אדם שכל אחד היה רוצה להיות מטופל שלו. תמיד רגוע ומרגיע, מחמיא לכל אחד. אבדה גדולה מאוד, לא רק לסובבים אותו. יהי זכרו ברוך".

"סטודנט יקר שלי, המצטיין בכול - בלימודים, בחיים ועכשיו בקרב. עצובה כל כך לראות שמו בין הנופלים .יהי זכרו ברוך", כתבה אלה אדלמן.

מתן ז"ל היה בוגר מחזור צ' (2009) של בית הספר הריאלי בחיפה. "אני זוכרת את העיניים הטובות, את הלב הרחב ואת זה שתמיד הושיט לי יד במתמטיקה ועזר לי להבין את מה שלא הבנתי בכיתה", סיפרה בת כיתתו שרה נאור. הלווייתו התקיימה היום בשעה 14:00 בחלקה הצבאית בחיפה. בן 32 היה בנופלו.

רפאל אליאס מושיוף

רס"ם (במיל') רפאל אליאס מושיוף מפרדס חנה-כרכור היה בוגר הבוגר המחלקה להנדסת תוכנה במכללת אורט בראודה בכרמיאל ובוגר המכינה בהצטיינות.

דוד סיונוב, חותנו של רפאל ז"ל, סיפר ב"חדשות הבוקר" על השיחה האחרונה איתו: "דיברתי איתו אתמול בשעה שלוש, הוא סיפר שהם מנקים את השטח. אתמול הוא שלח הודעה שהם לא מוכנים לצאת עד שכל המחבלים יחוסלו".

הלווייתו התקיימה היום ב-18:00 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. בן 33 היה בנופלו.

אלקנה יהודה ספז

בקריית ארבע נפרדו מרס"ל (במיל') אלקנה יהודה ספז, שהניח אחריו הורים - אליהו ורחל, וחמישה אחים - ראובן, שי, הלל, שיראל ותפארת. הוא היה בוגר מחזור ל"ג בבית הספר התיכון אמי"ת טכנולוגי דתי בירושלים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל היום ב-16:00. בן 25 היה בנופלו.

אריאל מרדכי וולפסטל

סרן במילואים אריאל מרדכי וולפסטל הוא בנם הבכור של וולי וחלי ובעלה של ספיר, והתגורר באלעזר. הוא למד בתיכון "דרך אבות" באפרת, במכינה ביתיר, סיים לימודי כלכלה ומנהל עסקים לפני כחצי שנה והתחיל לעבוד בחברת השקעות בתל אביב.

אחיו אורי סיפר ליואב לימור שאריאל היה הבכור מבין 5 אחים, "עמוד התווך שלנו במשפחה, בתקופות של עליות וירידות הוא תמיד היה שם בשבילנו".

"אריאל היה בחור אידיאליסט בצורה מטורפת. היו לו את הנתונים הכי גבוהים והוא רצה להתגייס לשריון. הוא יצא לפיקוד ויצא לקצונה ודיבר על זה במאור עיניים - ברגע שזה קשור להגנה על המולדת שלנו הוא הראשון להתייצב. אם זה לרדת לדרום או לעלות לצפון - מה שצריך. איש של ערכים ועשייה, חייכן בעל טוב אח מדהים ואוהב".

"אני לא חושב שמתחילת הלחימה יצא לנו להיפגש, גם אני ועוד אח ואבא שלנו במילואים ובקבע", הוסיף אורי, "יצא לנו השבוע לדבר סתם, התייעצות של אח על משהו שטותי. בשבוע שעבר הוא סיפר לי על מה שהם עושים וראיתי אותו בסרטונים מבסוט עד הגג. היום זו הפעם האחרונה שאראה אותו".

ראש מועצת גוש עציון שלמה נאמן ספד: "רק אתמול בערב פגשתי את חלי, אימו של אריאל, מארגנת אירוע למשפחות המגויסים במסירות ובאהבה גדולה - והבוקר כבר הגענו כדי לארגן את השבעה לבנה הבכור. שניים מטובי בנינו נפלו במלחמת הקיום על ארצנו וגוש עציון מבכה במר על נפילתם. אנחנו שולחים את תנחומנו למשפחות וולפסטל ולופס ומתפללים יחד עם כל עם ישראל לימים טובים יותר". הלווייתו התקיימה היום בשעה 14:30 בחלקה הצבאית בבית העלמין בכפר עציון. בן 28 היה בנופלו.

הדר קפלוק

בבית הספר התיכון "בויאר" בירושלים נפרדו מבוגר מחזור נ"א של המוסד, רס"ל במילואים הדר קפלוק: "הדר היה מענטש אמיתי, חריף מחשבה, חבר אמת לחבריו, אח ובן אוהב ותומך. הוא אהב את החיים ותכנן תוכניות גדולות להמשך, אחרי שבחייו הקצרים הספיק לחוות חוויות רבות. הדר גויס למילואים ב-7 באוקטובר, ומאז לחם כמעט ללא הפסקה".

"לפני שנה הדר בא לפגוש אותי בביה"ס", סיפרה אמילי שופן, שלימדה את הדר ז"ל אזרחות בתיכון. "הוא רצה להתייעץ על שיפור בגרויות, במה כדאי לעשות 5 יח"ל כדי לשפר את הממוצע - הוא רצה ללמוד הנדסה. היו לו חלומות גדולים וסיפורים מעולים מהחיים שלו בצבא ואחריו. שוחחנו שעה ארוכה, צחקנו מלא ונהניתי לראות את הדר פורח, שמח, בוגר, שנון. אחר כך נפגשנו שוב כשבא להיבחן בקיץ, ושוב - בשלושים של רועי נהרי, חברו לכיתה שנפל ב-7 באוקטובר. החיבוק החם שלו הרגיע אותי אחרי ימים נוראיים. אני לא מאמינה שהוא איננו".

הלווייתו נערכה היום בשעה 12:00 בהר הרצל בירושלים. בן 23 היה בנופלו.

מארק קונונוביץ'

ראש עיריית הרצליה, משה פדלון, נפרד מבן עירו רס"ם במילואים מארק קונונוביץ': "העיר הרצליה כואבת ואבלה על נפילתו של תושב העיר הגיבור. מארק עזב משפחה וילדים ויצא להילחם על המדינה שכל כך אהב, והכאב הוא קשה מנשוא. אנו מחבקים את בני המשפחה ומשתתפים בצערם. יהי זכרו ברוך".

"אח שלי יקר, מרקוזה הגיבור, לא על הרבה אנשים אפשר להגיד את המילה חבר", ספד לו חברו מיכה בלסקי, "אבל מי שהכיר אותי ידע שיש לי חבר בשם מארק. מי שהכיר אותך ידע ויודע שאתה באמת בנוי מהחומר הטוב ביותר: חכם, יפה, חזק, רגיש עם לב ענק. דאגתי לך המון, דיברנו הרבה בזמן המלחמה. אהבת אותנו מאוד, אהבנו ונמשיך לאהוב אותך אחי. איזה באסה אחי, פשוט באסה. נוח על משכבך בשלום".

מארק עבדה בחטיבת האבטחה בחברת T&M - התחיל כמאבטח לפני כ-5 שנים, ומאז התקדם לתפקיד מנהל משימה ביחידה לאבטחת המאוימים של משרד המשפטים. הוא השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים: בני 4 חודשים, שנתיים, 8 ו-12. בן 35 היה בנופלו.

אחמד אבו לטיף

רס"ל במילואים אחמד אבו לטיף מרהט עבד במחלקת הביטחון של אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. אחיו קאיד אבו לטיף סיפר לאלמז מנגיסטו שאחמד קיבל שנתיים ברצף ציון לשבח על הפעילות שלו - וראה את עתידו במוסד.

"אחמד אמר שיום אחד הוא יהיה מרצה ולא רק יעמוד בשער, ואני האמנתי לו", אמר קאיד. "הוא היה חדור מטרה וידע מה הוא רוצה. לצערי, הבוקר אחמד לא יוכל לממש את החלום אבל אני בטוח שמנסורה בתו תזכה להגשים את החלומות שלו. הוא תמיד עזר לאנשים, במשפחה ובשכונה - כולם ידעו שאחמד תמיד יהיה שם עבורם, ועכשיו הוא איננו".

"אני אזכור את אחמד בתור הבחור השאפתן שהיו לו חלומות ורצה לעשות עוד דברים ועוד טוב", אמר קאיד. הוא התייחס גם למעמד החברה שאליה הוא משתייך: "המלחמה הזו הכתה בנו קשה מאוד .החברה הבדואית בנגב ספגה את הפגיעה הכי קשה בחטופים, בנעדרים, בפצועים. שותפות הגורל והערבות ההדדית הזו – אסור שנשכח אותה ביום שאחרי".

בתחילת המלחמה שיתף בעמוד הפייסבוק של המוסד האקדמי על גאוותו במוצאו, במקצועו ובלאומו. הוא סיפר גם על בתו מנסורה, שהייתה אז בת 11 חודשים.

"אני גאה להיות בדואי-ישראלי!", כתב אבו לטיף. "מבחינתי, האנשים שאני חי איתם ועובד איתם הם אחיי ואחיותיי וכולנו חיים ביחד ומכבדים אחד את השני בארץ שלנו. אני גאה להיות בדואי ששירת בצה"ל כלוחם בגדס"ר הבדואי. זכיתי להגן ולשמור בשירות משמעותי שלא אשכח כל חיי. במהלך השירות גיליתי את העוצמות והיכולות שלי להתמודד עם אתגרים והכרתי את האנשים המדהימים שהפכו לחברים לכל החיים". 

"כולנו שותפים לאותו גורל ואנחנו חייבים להיות ביחד ומאוחדים. לצערי יש אנשים שלא מאמינים בשיתוף הפעולה בין המגזרים, מנסים להפחיד, להתגרות ולהרוס את היחסים, להרוס את האמון. אל תאמינו להם ואל תתנו לזה לקרות".

"באר שבע היא עיר מגוונת, בעיקר בקהילה הסטודנטיאלית. אני רואה כל יום באוניברסיטה סטודנטים וסטודנטיות עוזרים אחד לשנייה במעשים טובים ובזמן צרה, תמיד רואים את הבן אדם בצד השני. אנחנו חייבים לשמור על הביטחון הזה והרעות הזו". בן 26 היה בנופלו.

שגיא עידן

בעיריית ראש העין נפרדו מבן העיר רס"ל במילואים שגיא עידן, בוגר תיכון בגין בעיר. אימו לימור ספדה לו: "שגיא ילד עם לב ענק, סוג של קרן אור. החיוך שלו היה שובה לב והוא הקרין מהאור שלו על כל אדם שהוא פגש. הוא היה שקט אבל מאוד רציני - מסמן מטרות וכובש אותן. היה אהוב על כל החברים שלו. היו סביבו המון חברים".

"הוא אהב את הארץ הזו ובכל הזדמנות שהייתה לו הוא היה נושא דגל", הוסיפה האם. "חבר מהצבא סיפר לי ששגיא ראה דגל מונח על הרצפה באחד הבתים ההרוסים בעזה. הוא אמר לחבר: 'אני לא הולך לישון עד שאני עולה על הגג ומניף את הדגל'. גם את הטירונות שלו הוא סיים עם הדגל על הגב. הייתה לו אפשרות להפסיק את המילואים אבל היא לא הסכים. הוא אמר 'אימא, נתנו לי משימה ועד שהיא לא מושלמת אני לא חוזר. אני מסיים את המילואים כמו שצריך'. הוא היה כוכב במשפחה, היא היה המוביל. היה ילד גאווה".

"שגיא לא אמר לנו שהוא נכנס פנימה, הוא שידר עד עכשיו עסקים כרגיל, שהוא בעוטף", סיפר אביו אבי. "הוא הוא לא רצה להדאיג אותנו, יש לנו עוד ילד ביחידה מובחרת. וזהו, זה קרה. ואנחנו צריכים להנציח אותו כמה שאפשר ולאסוף את השברים. ובעיקר לנצור אותו בליבנו. הוא ילד של אהבה, וזו אהבה שלא תיגמר לעולם לא משנה מה".

הלווייתו תיערך היום ב-18:00 בבית העלמין הצבאי בעיר. בעירייה קראו לתושבים ללוות אותו בדרכו האחרונה עם דגלים. המשפחה תצא מנווה אפק הצבאית. בן 24 היה בנופלו.

אלקנה ויזל

רס"ר במילואים אלקנה ויזל היה נשוי לגלית והיה אבא לארבעה ילדים, והוא חי איתם ביישוב בני דקלים בחבל לכיש. אחיו התאום איתמר ספד לו, וציטט את חנן בן ארי: "הלב מסרב להאמין למילים שאני כותב. אחי התאום אלקנה ויזל - איננו. 'אז אתה תהיה כמו שמש לעולם, תהיה כמו ציפור נודדת במרחב, אתה, אתה תהיה לי מלך לעולם, מודה אני לך על דרך שנשבעת לי''.

לפני שיצא לקרב, השאיר אחריו מכתב: "אם אתם קוראים את המילים האלה כנראה שקרה לי משהו. קודם כל במקרה שנחטפתי לשבי החמאס אני דורש שלא תעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול, אז אנא פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ".

"אולי נפלתי בקרב", כתב אלקנה ז"ל. "כשחייל נופל בקרב זה עצוב. אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תיטעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. חיים של אהבה, תקווה, טוהר ואופטימיות".

"תסתכלו לאנשים היקרים שלכם בלבן של העיניים ותזכירו להם שכל מה שעובר עליהם בחיים האלה שווה את זה ושיש להם הרבה בשביל מה לחיות", ביקש אלקנה ז"ל. "תחיו! אל תפסיקו לרגע את העוצמות של החיים! בצוק איתן כבר נפצעתי. הייתה לי את הבחירה להישאר מאחור, אבל אני לרגע לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם. להפך, זאת ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם".

אלקנה ז"ל היה מנחה ב"לתת פה" - תוכנית מוגנות לילדים ולנוער. "אלקנה היה אחד מהמנחים הוותיקים והמיוחדים שלנו. איש יקר עם לב ענק, שמבין ילדים ובעצם קצת ילד בעצמו", סיפרו עליו בארגון. "אלפי הורים וילדים פגשו את הקסם שלו, ובמקרים רבים בזכות סדנאות שלו ילדים הצליחו לשתף ולקבל עזרה".

אלקנה ז"ל נהג לעשות ג'אגלינג, והשאיר זיכרון זה בקרב אוהביו. "זוכר את אלקנה הילד המוכשר שלהטט בכל מפגש משפחתי/שבטי, והשאיר תמיד אותנו פעורי פה", כתב קרוב משפחתו יאיר די קסטרו. "תעלה למעלה, תעשה שם מופע ג'אגלינג ענק שיערבב את כל הכדורים שלנו ויהפוך את כל הרע הזה לטוב. תזעזע את השמיים שיאמר לצרותינו די", נפרד חברו יהודה עשהאל.

"אלקנה, איש מלא בחיוכים ושמחה. כל מפגש היה מתחיל ומסתיים בחיבוק", כתב עמי חניא, שהיה מופיע איתו לעתים, "תעשה להם להטוטים בשמיים ואנחנו נמשיך לעשות שמח גם מהכוחות שנתת לנו כאן בעולם הזה".

הלווייתו תיערך היום ב-14:00 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. בן 35 היה בנופלו.

ברק חיים בן ואליד

רס"ם במילואים ברק חיים בן ואליד היה הבן של יפה ואבי ואח של נועם ואילון. הוא היה נשוי לאנה והיה אבא של נוגה, רק בת שלוש וחצי.

בעיריית ראשון לציון אמרו ברק ז"ל תמיד חשב על הסובבים אותו ודאג להם. "כבן הבכור, דאג תמיד להוריו ולאחיו, לאשתו אנה ולנוגה הקטנה שכה אהב. הוא היה מלא בשמחת חיים, חד ואינטליגנטי בצורה יוצאת דופן, בעל הומור משובח שמוקף תמיד בחברים. אהב לגלוש ולשחק בכדורסל. בשם תושבות ותושבי העיר, ראש העירייה וחברות וחברי מועצת העיר אנו שולחים תנחומים ומשתתפים בצערה העמוק של משפחת בן ואליד. מהשמיים תנוחמו", אמר ראש העירייה רז קינסטליך.

הלווייתו תתקיים ב-16:00 בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. בן 33 היה בנופלו.

יואב לוי

רס"ר במילואים יואב לוי התגורר ביהוד-מונסון והיה היה סטודנט שנה ד' להנדסת חומרים באוניברסיטת בן גוריון. "יואב, בדרכך הצנועה, בשקט האופייני לך ובחיוך כובש, היית אהוב ונאהב על כולנו. חובב טיולים מושבע, אהבת המולדת בדמך זרמה - ואת נשמתך מסרת למדינה. געגועים גדולים, שבורים בכאב קשה מנשוא", מסרה משפחתו.

"כמה פחדתי מהרגע הזה", כתבה חברתו מגי, "יואבי, אני לא מאמינה שזה אתה. לא מאמינה שליד השם שלך יש ז"ל. גדלנו ביחד, כפכפתי אותך בכל הטיולים שלנו, ועכשיו אתה תישאר לעולם בן 29".

ראש עיריית יהוד-מונוסון, עו"ד יעלה מקליס, סיפרה שיואב גדל בעיר כבן למשפחה שורשית, מוערכת מאוד בקרב הקהילה. "נועם הליכותיו, צניעותו ואהבת האדם שהרעיף יואב ז"ל על חבריו ומכריו ישמשו לנו מגדלור; מנגינותיו בגיטרה - ינחמו אותנו באבלנו הכבד". בן 29 היה בנופלו.

ניקולס ברגר

רס"ל במילואים ניקולס ברגר מפסגת זאב היה מאבטח ותיק ומצטיין ביחידת הביטחון של הרכבת הקלה. בחברת כפיר, המפעילה את הרכבת הקלה בירושלים, הבטיחו שיזכירו אותו כגיבור ישראל שבמותו ציווה לכולנו חיים. בן 22 היה בנופלו.

דניאל קסאו זגייה

ס"ם במילואים דניאל קסאו זגייה ז"ל, בן 38 בנופלו, הותיר אחריו את אשתו אנגואץ׳ ושני ילדיו - איתן בן ה- 4 וליו בת השנתיים. קסאו הותיר אחריו גם את אימו מסרט ו-10 אחים. קסאו סיים תיכון בכפר חסידים והתגייס לגבעתי, שם שירת 3 שנים כלוחם.

בסיום שירותו למד הנדסת חשמל בטכניון, ובשנתיים האחרונות עבד בחברת ABS בירושלים.
ב-8.10 היה בין המגויסים הראשונים ללוחמה כחייל מילואים בגבעתי.

אחיו מספרים כי היה "אח למופת והיווה עבורם מודל לחיקוי. "הוא היה אבא למופת, קשור מאוד לילדיו והם אליו בצורה יוצאת דופן, תמיד מבקשים את אבא שירדים אותם ויספר להם סיפור לפני השינה". 

חבריו מספרים כי היה "החבר הכי טוב שהם יכלו לבקש, הוא תמיד שם את משפחתו וחבריו לפניו והיה הראשון לסייע בכל דבריו, הראשון להגיע לחלץ בכל מצב". הלווייתו של דניאל ז"ל תתקיים מחר בשעה 12:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין ביוקנעם. בן 38 היה בנופלו.

אדם ביסמוט

במועצה המקומית קרני שומרון נפרדו מבן היישוב, רס"ם במילואים אדם ביסמוט: "הילד הנצחי של גינות שומרון, טוב לבו האיר את סביבתו, אהוב ואוהב שנלחם למען ההגנה על ארץ ישראל. ליבנו עם רותי, והאחים נתי, לירון, אבי ומירי האהובים. אין ניחומים למעט שנהיה ראויים לך, ולכל החיילים הנלחמים למען המשך חיינו כאן בארץ היחידה של העם היהודי. אנו כקהילה נעטוף, נסייע ונחבק".

גם בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון נפרדו מאדם ז"ל: "אדם היה בוגר המחלקה למנהל עסקים, מרצה אהוב ומוערך בפקולטה ומנחה סדנת 'האתגר החברתי' מאז הקמתה. אדם טוב וערכי שהפנה את כל יכולותיו לחינוך סטודנטים וסטודנטיות ולעשיית טוב".

"אדם הקים ויזם את חברת Sightbit שפיתחה מצלמה שמסייעת למצילים לראות פעילויות וסימנים למצוקה במים למרחק רב ובכך להציל חיים. בסדנת 'האתגר החברתי' הוא יצר פלטפורמה להבאת רעיונות חדשניים לבעיות חברתיות אמיתיות, וכך אפשר לסטודנטים ולסטודנטיות שלנו הזדמנות להשתמש ביזמות וחדשנות לטובת עשיית טוב לחברה. אנחנו המומים, כואבים ומשתתפים בצערה הרב של המשפחה", אמרו בפקולטה. בן 35 היה בנופלו.

איתמר טל

רס"ם במילואים איתמר טל מקיבוץ מסילות עבד כמתכנת בחברת קלרוטי. בקביוץ סיפרו שאיתמר ז"ל היה גבר חייכן ונעים הליכות שאהב את החיים ואת המשפחה, אהב לבלות עם חברים, חופשות בחו"ל, אוכל טוב, ספורט ואת חמשת אחייניו שהיה קשור אליהם מאוד.

בני הקבוצה של איתמר בקיבוץ סיפרו: "איתמר היה חבר, אח יקר עם חיוך כובש ולב רחב וטהור. תמיד ידע להגיד את הדבר הנכון, להשכין שלום ולתת לכולם את התחושה והביטחון שהכול יהיה בסדר".

"קיבוץ מסילות אבל על לכתו של איתמר טל בן הקיבוץ ובנם של חברי הקיבוץ זמרה ואריאל טל", אמר מנהל הקהילה תום אלבו. "אנו עוטפים את ההורים זמרה ואריאל ואת האחים אוריה, אבידן ואורן עם היוודע על הבשורה המרה. שתהיה מנוחתו עדן".

הוא יובא למנוחות מחר בבית העלמין בקיבוץ מסילות בשעה 14:00. בן 32 היה בנופלו.

ישראל סוקול

רס"ל במילואים ישראל סוקול מקרני שומרון היה סטודנט שנה ב' למכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית. הוא גם היה בוגר מחזור מ"א בישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים.

במועצה המקומית סיפרו על ישראל בנם של יהושע ומרינה ואח של אנה, דינה, יעקב ויהונתן - "צעיר אהוב וחכם, עם חיוך ענק ולב גדול של נתינה שנלחם למען ביטחון ישראל". הוא הובא למנוחות בשעה 13:00 בחלקה הצבאית בבית העלמין קרני שומרון. בן 24 היה בנופלו.