סמל ראשון שליו בסט, לוחם יס"מ, הוא הפצוע האחרון מ-7 באוקטובר שעדיין מאושפז בבית חולים. הוא נפצע אנושות בקרבות בשבת השחורה, ומאז היה מאושפז בבית החולים סורוקה. עכשיו, אחרי ארבעה חודשים שבהם נלחם על חייו – הוא מתכונן סוף סוף להשתחרר, לחזור הביתה.
בחודשים האחרונים הוא נאבק על חייו, לשקם את הגוף אבל גם את הנפש. באותה שבת נלחמו הוא ושלושת חבריו ב-40 מחבלים שפשטו על שכונת מגורים באופקים.
"לפעמים הנפש יותר כואבת מהפיזי, לפעמים המחשבות והדברים שחווינו שם בהיתקלות", סיפר על הקרבות שהשתתף בהם. "סוג של אכזבה. איך יכולנו לעשות את הדברים יותר טוב ואיך יכולנו להיות יותר ממוקדים, ואיך, למה לא שמנו אבטחה לאחור. זה כאילו רודף אותך. זה רודף אותי מאוד".
כששניים מתושבי העיר הגיעו למקום, בתושייה יוצאת דופן הם חילצו את השוטרים לבית סמוך. "הגענו למצב שאנחנו שוכבים על הרצפה, ארבעתנו, פגועים. שלושה במצב קשה, כולל אותי. ראיתי כבר שאני לא מצליח לנשום, מוציא נשימה, לא מצליח להוציא עוד אחת. מסביבי הכול היה כבר דם. ביקשתי מהאזרח שם שינהג לנו בסוואנה המשטרתית, ויחלץ אותנו החוצה כי הבנו שאין לנו דרך לצאת מפה".
אותם אזרחים שחילצו אותם הם אמתי אוחיון וגד עמר. "בדקות הראשונות טיפלנו שם, בשטח, והם כבר מבינים שלא הולך להיות אמבולנסים, שאנחנו בקרב רציני. תוך כדי הטיפול, חוטפים גם שני RPG לידינו. שנינו משחקים עם הסוואנה, לראות איך נוסעים איתה, מעמיסים את שלושתם בעצם וטסים החוצה".
"צריכים לעוף עם מה שיש"
את הסוואנה הם לקחו בלי לחשוב יותר מדי, אפילו שלא היה להם רישיון. "אם אנחנו רוצים אותו בחיים, לפחות סיכוי קלוש שזה יקרה, אנחנו צריכים לעוף עם מה שיש", סיפרו.
האש נמשכה כל הזמן. גם תוך כדי נסיעה מהירה, הירי של המחבלים נמשך, אבל הם לא ויתרו. "אם הייתי פוגש אותם, הייתי אומר להם תודה על כל שנייה שהם היו תחת תופת בשבילנו, למרות שאנחנו היינו צריכים לעשות את זה בשבילם", סיפר למצלמות שלנו שליו מבית החולים. "מאוד חשוב לי להוקיר להם תודה".
החלטנו להגשים את המשאלה של שליו, והבאנו את אמתי וגד לבית החולים. "תודה רבה על הכול ואנחנו משפחה", אמר להם שליו – ואשתו, בעיניים דומעות, הוסיפה: "אני חייבת להודות לשני המלאכים האלה. אני לא מפסיקה להודות לכם שבאמת באמת הצלתם לו את החיים, וזה דמעות של אושר ושל התרגשות".
מנהל המחלקה: "כשהם משתחררים, אתה מרגיש שאתה נותן לילד שלך לצאת החוצה לעולם הגדול"
למרות הפציעה הקשה, הרופאים במחלקת השיקום בבית החולים סורוקה, נדהמו מכוח הרצון של שליו להתגבר על הכאבים, שלמד בעצם לתפקד מחדש. ד"ר יולי טרגר, מנהל המחלקה ויו"ר איגור השיקום סיפר על כוח רצון אדיר שעזר לשליו להתגבר כמעט לגמרי על הפציעה הקשה: "הוא בחור שנותן את כל כולו בתהליך שיקומי שהוא לא פשוט, שהוא בסופו של דבר, המשך המלחמה ועובדה שהוא הצליח. אנחנו פה, מחלקה קטנה יחסית, זה הכול כמו משפחה. אז כשהם משתחררים, אתה מרגיש שאתה נותן לילד שלך לצאת החוצה לעולם הגדול. גדול ומפחיד במקרה שלהם. ונחזיק אצבעות ונקווה שהוא ימשיך לעלות".
למרות שחודשי האשפוז הארוכים מסתיימים, השיקום של שליו צפוי להימשך עוד זמן רב. "בעזרת השם, התהליך האחרון זה רק לזרוק את הקביים ולהתחיל... לחזור ליחידה, לחזור ליס"מ. זה החלום, בטח", אמר.