בבוקר השביעי באוקטובר אל"מ (מיל') אבי מוטולה היה בטיול בהודו. כשקיבל את החדשות מישראל עשה הכול כדי לחזור לארץ כמה שיותר מהר. אחרי שלושה ימים של ביטולי טיסות הצליח הקצין במילואים למצוא את דרכו ארצה ונחת לסבב של ניחומי אבלים. "שלושה חברים קרובים שלי איבדו את הבנים שלהם במתקפת הפתע על ישראל", הוא משחזר. "עברתי משבעה לשבעה כדי לנחם את החברים שלי ומיד לאחר מכן גויסתי למילואים".
שום דבר לא הכין את אל"מ (מיל') מוטולה למשימה שהוטלה עליו: ללוות ארבע משפחות של חטופים ברצועת עזה ובחלק מהמקרים לבשר לבני המשפחה את הבשורה הקשה מכל על הירצחם של יקיריהם בשבי. "נקראתי ללוות את המשפחות של מייה שם, ענבר הימן, משפחת קלדרון ומשפחת קיפניס. המפגשים הראשונים עם בני המשפחות היו טעונים על רקע אי ודאות מאוד גדולה", משתף אל"מ (מיל') מוטולה. "צעירים שנסעו בסך הכול לבלות במסיבה ופתאום הם חטופים. משפחות שהיו ביישובים ובקיבוצים בעוטף עזה שנרצחו ונחטפו. פגשנו אותם לאחר שנעקרו מבתיהם. אסון פקד את המשפחה ומטלטל אותה ובתוך המציאות הזו אתה כקצין צריך להיכנס פנימה ולתת את כל המידע הרלוונטי".
מה הייתה המדיניות לגבי העברת מידע למשפחות? יש מידע שהסתרתם?
"אם יש אות חיים - העברנו אותו. עם הבשורה הקשה על החטיפה היה חשוב לנו, כל עוד זה אפשרי, לומר גם משהו משמח ולעדכן שידוע לנו שבן המשפחה שנמצא בשבי הוא בחיים. לתפיסתנו, כל מידע שיש לנו על החטוף, אנחנו רוצים להעביר אותו למשפחה - וזה באמת מה שעשינו".
ובכל זאת הוא מסייג: "לא תמיד יכולנו לומר באיזה אופן השגנו את המידע, כדי לא להסגיר מקורות ולא לפגוע בחטופים אחרים. יש מקרים שבהם רק העברנו את המידע, ובחלק מהמקרים גם עדכנו את המשפחות במקורות ובמאמצים המודיעיניים".
19.10 הבשורה למשפחת קלדרון
חמישה מבני משפחת קלדרון-דן נחטפו או נרצחו. 12 ימים לאחר החטיפה תמונת המודיעין מתבהרת ואל"מ (מיל') מוטולה עושה את דרכו לביתה הזמני של הדס קלדרון, כדי לבשר מה עלה בגורלם של חמישה מבני משפחתה.
"הקושי הגדול היה להגיע לראשונה לביתה של הדס, ששהתה בדירה בתל אביב לאחר שפונתה מביתה, ולבשר לה את הבשורה על שני ילדיה שנמצאים בשבי. כרמלה דן, אימא של הדס והנכדה נויה נרצחו. הילדים סהר וארז נחטפו יחד עם אביהם עופר. אני זוכר איך עשיתי את דרכי אליה במחשבה שהיא לא יודעת מה עומד לבוא. היא מהמרת בראשה על מי אני הולך לבשר: מי מת ומי חי?"
ועכשיו כשאתה ממשיך ללוות את המשפחות ועופר עדיין בשבי, מה הם שואלים אותך?
"המשפחות שואלות אותנו כל הזמן: 'תהיה עוד עסקה או לא תהיה עסקה?' אנחנו מסבירים שההחלטה הזו היא בידי הדרג המדיני הבכיר ולנו לובשי המדים אין מידע על המשא ומתן. הצבא בעניין הזה הוא גוף הביצוע. באשר לקשר עם המשפחות, עשינו הפקת לקחים מאוד יסודית, כדי שבפעם הבאה נהיה הרבה יותר טובים. כולנו תקווה שהחטופים ישובו במהרה הביתה".
24.10 הוגדרו חטופים - ונרצחו
עשרה בני משפחה אחת שהסתתרו בממ"ד בקיבוץ בארי הוגדרו בתחילה כנעדרים. שבועיים לאחר מכן התגלה כי שלושה מהם נרצחו: אבשלום הרן, ולילך ואביתר קיפניס ז"ל. שישה בני משפחת אביגדורי ושוהם נחטפו ושוחררו. טל שוהם עדיין שבוי ברצועת עזה.
2 מבני משפחתם נרצחו, 8 מוחזקים בשבי חמאס
אל"מ (מיל') מוטולה נשלח לבשר לילדיהם של לילך ואביתר על הירצחם. "בשלב הראשוני בני הזוג קיפניס הוגדרו חטופים אבל כעבור שבועיים הגופות זוהו בשטח ישראל. כשבישרנו בהתחלה על כך שבני המשפחה חטופים, מצד אחד זה אירוע מטלטל ומצד שני הוא גם הפיח תקווה במשפחות. נוצרה פה מציאות הזויה שכשמודיעים למשפחה שהקרובים שלהם חטופים זה "משמח אותם" במירכאות כפולות. התוצאה הסופית של בני משפחת קיפניס שנרצחו הייתה בשורה מטלטלת. לאבד שני הורים ברגע אחד זה אירוע קשה מנשוא".
24.11 עסקת החטופים יוצאת לדרך
בימי עסקת החטופים קציני הקשר למשפחות העבירו את הלילות בחמ"ל הנעדרים והחטופים בצה"ל שבראשו עומד האלוף ליאור כרמלי. "היינו בחמ"ל לאורך כל הלילה וחיכינו שעות עד שרשימת המשוחררים ליום המחר תגיע", מתאר אל"מ (מיל') מוטולה.
"היינו צריכים להגיב בזמן הקצר והמדויק ביותר", הוא אומר. "אין פה מקום לטעויות: בראש ובראשונה צריך להודיע למשפחות של השבים שהם בדרך לישראל, וברגע הזה יש שמחה מאוד גדולה. במקביל צריך להודיע גם לשאר המשפחות שהיקירים שלהם לא שבים ואולי הם ישובו מחר. זו משימה קשה הרבה יותר. מפח נפש למשפחות. אנחנו נערכנו לכך באמצעות נוסחים מוכנים מראש. היה נוסח למשפחה של שבים, נוסח למשפחה שילדיה במתווה ואולי יחזרו בימים הקרובים ונוסח למשפחות החטופים שאינם במתווה. את השיחות האלו תמיד סיימנו במשפט: "מדינת ישראל וצה"ל יעשו הכול כדי להשיב את החטופים הביתה".
ואתה מאמין בזה?
"בעיני רבים האסון ב-7 באוקטובר הוא מחדל של הצבא. היה לנו חשוב מאוד לבנות את האמון מחדש מול המשפחות. זו המשימה המרכזית של קצין הקשר שמייצג את הצבא בפני המשפחה. אני חושב שדי מהר נבנה האמון והיום המשפחות סומכות על הצבא. התפקיד שלנו הוא גם להכיל את הכאב והתסכול. המשפחות עוברות רכבת הרים רגשית מאז השביעי באוקטובר ואנחנו צריכים לדעת להכיל, לתמוך ולהשתתף עד כמה שאפשר".
28.11 סהר וארז קלדרון חוזרים
שיחת הטלפון עם הדס קלדרון הייתה בלתי נשכחת. אחרי ימים של אכזבות שבהם סהר וארז לא נכללו ברשימת השבים, הדס מקבלת בקריאות התרגשות את הבשורה על חזרתם של ילדיה משבי החמאס: "יש אלוהים!", קראה הדס בשמחה, "סהר וארז ברשימה!! הם באים! עבודת פרך זה היה, שלא תחוו את זה לעולם בחיים. הם חוזרים".
"יום אחרי יום נאלצתי לבשר להדס שהילדים שלה לא חוזרים, אבל יום לפני הפעימה האחרונה שמותיהם של הילדים כבר נכללו בעסקה", משחזר אל"מ (מיל) מוטולה. ראיתי את המפגש של הדס עם הילדים שלה מרחוק: באותם רגעים חשבתי מה עבר עליהם בשבי. התמונה הזו חקוקה לי בזיכרון: הדס מחבקת את הילדים שלה במסוק עם האוזניות בדרך חזרה הביתה עם המחשבה שאבא עופר עדיין בשבי. אלה רגעים בלתי נשכחים"/
30.11 הבשורה: מייה שם חוזרת
קרן שם קיבלה את הבשורה על חזרתה הצפויה של בתה מייה בדמעות של אושר: "מייה חוזרת!" שיתפה את בני משפחתה תוך כדי שיחת הטלפון עם הקצין כשהיא מוצפת בהתרגשות. "אני זוכר את שיחת הטלפון שבה בישרתי על חזרתה של מייה שם. היא חזרה בפעימה האחרונה לעסקה. עד לאותו יום, בכל יום התקשרתי לקרן אמא של מייה באמצע הלילה כדי לבשר שמייה לא חוזרת וביקשתי לשמור על אופטימיות שאולי היא תחזור מחר ובסוף זה באמת קרה. כשהתקשרתי לבשר לה שהיא שבה הייתה התרגשות מאוד גדולה. ליוויתי את מייה ואת המשפחה כל הדרך מבסיס חצרים אל בית החולים ועד לביתה בשוהם", הוא מתאר.
"יש ציפייה אישית שהחטוף של המשפחה אותה אני מלווה תחזור. שמחתי לשמוע על כל חטוף ששב, אבל כשמתקשרים אליך כקצין ואתה שומע שהחטוף של המשפחה שאתה מלווה שב לישראל - זו שמחה שאין לתאר אותה", הוא משתף." כשמכירים את המשפחות לעומק זה באמת מאוד מרגש. את החטופים הכרתי מתמונות ומסיפורים אבל הבנתי שהחטופים שחוזרים לא אמורים להכיר אותי, מבחינתם אני בן אדם זר, הדמות שלי לא קיימת. הם לא יודעים מי זה אותו קצין קשר שליווה את המשפחה, לכן כשהם שבו היה חשוב מאוד להקפיד על האינטימיות המשפחתית ולא להיות נוכח ברגעי האיחוד. רק כעבור מספר ימים מכירים לאט לאט את החטופים באופן אישי".
קציני הקשר סיפקו כתובת לצרכים של החטופים מיד לאחר מעבר הגבול: "משפחתה של אחת החטופות התקשרה אלינו וביקשה שנביא קרם לחות לנקודת המיון הקדמי. זה כל כך קטן בשבילנו, אבל עבור אותה חטופה שהייתה למעלה מ-50 יום בשבי והיא זקוקה לפרט הקטן הזה ולידיעה שמישהו חשב עליה. זו העוצמה להגיד לחטופה את החשובה ונדאג לך לפרטים הכי קטנים, לא רק להחזיר אותך הביתה, אלא לדאוג לאיזה תנאים את תקבלי כאן"
16.12 הבשורה: ענבר הימן נרצחה ב-7.10
במשך חודשיים ענבר הימן ז"ל, אמנית גרפיטי בת 27 מחיפה הוגדרה כחטופה. היא הגיעה למסיבת "נובה" על תקן הלפרית, כדי לסייע לאנשים שלא חשו בטוב. בתום עסקת החטופים שכללה נשים וילדים, ענבר הייתה אחת מ-17 נשים שלא חזרו לישראל.
שבועיים לאחר מכן התבררה הסיבה לכך: ענבר איננה בין החיים. "שבוע לאחר תחילת המלחמה החל הקשר שלי עם משפחת הימן, כשנכנסתי לביתם לבשר שענבר חטופה בעזה. נוצר בינינו קשר אישי מאוד הדוק", מתאר אל"מ (מיל') מוטולה. "הסוף היה עצוב וטראגי. לצער כולנו, נאלצתי לבשר את הבשורה המרה למשפחה על הירצחה והתברר שענבר נחטפה כהרוגה כבר ב-7 באוקטובר, ביום החטיפה שלה היא נרצחה. השתתפתי באירוע הנצחה שערכו לזכרה אמני גרפיטי. אני ממשיך ללוות את המשפחה גם עכשיו בתקופת השלושים. נוצר בינינו חיבור חזק ואני מעריך שהקשר עם המשפחות יישמר לאורך זמן".
הגופה עדיין בעזה, איך נודע על מותה של ענבר?
"דבר מותה נודע מהצלבה של מידעים מודיעיניים וסרטונים שהגיעו לידי צה"ל ונבחנו בקפדנות על ידי ועדה רפואית. גופתה נמצאת עדיין ברצועת עזה ומוחזקת בידי ארגון טרור. כשהסרטונים הגיעו לידינו, התכנסה ועדה רפואית כדי לקבוע את מותה. מבחינתנו רק מידע שהוא ודאי במאה אחוזים מועבר למשפחה".
הדבר השני הכי קשה שעשיתי בחיים שלי
אל"מ (מיל') מוטולה כיהן כמפקד קריית ההדרכה (עיר הבה"דים) ופרש מצה"ל בשנת 2020. הוא החל את דרכו הצבאית במסלול ייעודי לקצונה ובין תפקידיו כיהן גם כקצין הלוגיסטיקה של אוגדת עזה ולכן מכיר את הגזרה מקרוב. לאחר השחרור שימש כמשנה למנכ"ל משרד הרווחה וכיום עובד בחברת היי-טק שמפתחת פתרונות לקשישים בודדים.
"כשסיימתי את הפגישה עם הדס קלדרון שבה הודעתי לה על כך שילדיה חטופים ואמה נרצחה, אמרתי לעצמי: זה הדבר השני הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. הדבר הראשון הכי קשה היה לבשר להורים שלי שאחותי נפטרה מסרטן".
מיכל, הייתה בת 37 כשנפטרה ממחלת הסרטן והותירה ארבעה ילדים יתומים. "המוות שלה היה בלתי נמנע. ידענו שהיא חולה והייתה לנו את האפשרות להתכונן לרגע הזה", מתאר אל"מ (מיל) מוטולה. "אני זוכר את אחותי בכל יום ואני חושב שהניסיון הפרטי שלי עזר לי להבין מה עובר על משפחה שמקבלת בשורה כזו, שהיקיר שלה נפטר בצורה לא טבעית, שהורים צריכים לקבור את הילדים שלהם. החוויה האישית שלי ביגרה אותי מאוד ברמה האישית, בנתה אצלי שכבת חוסן נוספת שסייעה לי בקשר עם המשפחות. היכולת להזדהות עם אובדן, עם כאב עמוק ולא צפוי".
מה הלאה?
"המשימה לא הסתיימה, יש 136 חטופים שעדיין בשבי, צה"ל ימשיך ללוות את המשפחות עד לשובן של כל החטופים עם כל השותפים שלנו למשימה, גורמי המודיעין המתנדבים והגורמים האזרחיים כדי לאפשר למשפחות את המעטפת הנדרשת, נמשיך ללוות אותם עד שהמשימה הזו תושלם. משאלת הלב הפרטית שלי זה לסיים את המשימה כמה שיותר מהר: להשתחרר מהמילואים בידיעה שכל החטופים שבו לישראל. זו משאלת הלב של כולנו".