בשני העשורים האחרונים למד חוקר השב"כ הבכיר משה פוזיילוב איך להיכנס לראש המחבלים האכזריים ביותר ולגרום להם לשתף פעולה ולמסור מידע. מאז פרוץ המלחמה חקר פוזיילוב מחבלי נוח'בה - יחידת העילית של ארגון הטרור חמאס - והבוקר (ראשון) סיפק הצצה נדירה לנעשה בחדרי החקירות.

"ביחס לחוסר במודיעין היומינטי (אנושי) שהיה לנו ערב 7 באוקטובר, חקירות אנשי הנוח'בה הביאו עשרות אלפי מטרות שלא ידענו על קיומן", סיפר פוזיילוב, "לשב"כ יש אסטרטגיה של חקירה שחוקרים לומדים אותה מהיום הראשון. זה קורס ארוך, הכשרה ממושכת. אתה מתמחה בתהליכי שכנוע ותהליכי חקר האמת. מי שמולך לא רוצה לספר לך את המידע שנמצא אצלו, והמידע שנמצא אצלו מציל חיים. אתה יודע איך לייצר תהליכי שכנוע כאלה. אנחנו יודעים מה המניעים שלהם ואיך לדבר איתם ומייצרים את התפאורה הנכונה בשביל לגעת בדברים שיניעו אותם".

מחבל שיצא לפיגוע התאבדות, רצה למות. איזה לחץ אתה יכול להפעיל עליו?
"חקרתי לפחות שניים כאלה, שממש לחצו על הכפתור כדי לפוצץ את עצמם ובגלל כשל טכני לא הצליחו לעשות את זה. הבן אדם אומר לך: 'מה תעשה לי? אני מוכן למות. תשחט אותי, תטחן אותי. אתה לא יכול לאיים עליי'. אבל אז, הוא מגלה שהמוות זה איזשהו רעיון אידיאלי שמכרו לו, אבל ברגע שלחצת על הכפתור וזה לא עבד, חזרת למציאות. במציאות, יש דברים יותר מפחידים או מלחיצים מהמוות, שמשפיעים עליך יותר - כמו לדוגמה חוסר ודאות, הקשר שלך להורים שלך, העתיד של המשפחה שלך. יש שישה-שבעה דברים שבאותו רגע פתאום מקבלים קדימות על המוות. אנשים לא פוחדים מלמות הכי הרבה, אלא מכמה דברים לפני זה".

אתה מצליח להבין מה גרם לאותו מחבל לאבד צלם אנוש ולרצוח? אלה לא אנשים רציונליים.
"אלה אנשים רציונליים, רק שהרציונל שלהם שונה מהרציונל שלנו. אנחנו אנשים מערביים, הרציונל שלנו שתועלת מסוימת תצמח לנו מעשיית הפעולות שלנו. אנשים משיחיים, התועלת שלהם זה להגיע לגן עדן. הם פועלים מרציונל אחר. אתה רואה את זה כאיבוד צלם אנוש, הם רואים את זה כחלק מהפעולות שהנביא עשה, מה שנקרא 'סונה'. אנחנו מעצבים את עצמנו הרבה באמצעות למידה סביבתית, וזה מה שהסביבה שלהם מלמדת אותם".

תן דוגמה שראית בחקירה שלך.
"חקרתי את מרואן ברגותי. אחד הדברים המשותפים אליו ולסינוואר, זה ששניהם מאמינים אמונה שלמה שאי אפשר להשיג עצמאות אלא אם אתה שופך הרבה דם ונשפך לך הרבה דם. זו אמונה שאין בה היגיון. ישבת, עשית שלום, דיברת על הסכמים, ניהלת מערכות יחסים עם אנשים שחיבבו אותך וחיבבת אותם, ועדיין אתה אומר את זה?".

אז איזה מנוף יש לנו בכלל על סינוואר?
"להכריע אותו. או להרוג אותו, או לשים את החרב חזק על הצוואר. הוא צריך לקבל החלטה, או שהוא מת או שהוא נכנע".

איך לא הגענו לסינוואר עדיין ולעוד חטופים?
"זה חוזר למחדל הענק. חלק גדול מהידע היה קיים, רק שבחרנו להתעלם ממנו או לפרש אותו בצורה שהתאימה לקונספציה שהיינו שרויים בה. ידעתי שלכל מקום שנגיע אליו לא באמת נמצא את סינוואר ואת החטופים שלנו, כי הם תמיד יברחו למקום הבא. מאז שבחרנו לצאת מהרצועה, לא היינו בעזה עשרות שנים. עשינו את הכל מרחוק מאוד. עזה זה מקום שיותר מורכב לעבוד בו מאשר לבנון אפילו, כי יש שם רבעים ובכל רובע שולט שליט אחר, מ"פ כזה ומ"פ אחר. אתה צריך לתמרן בין כל אלה, אחרי שלא היית ברצועה 20 שנה".

כמה אנשים יודעים איפה סינוואר נמצא?
"אני מניח שמעט מאוד אנשים, אלה ששומרים עליו שמירה אדוקה. יהיה קשה להגיע אליו, אבל אני חושב שאנחנו יודעים איפה הוא נמצא. להערכתי הוא נמצא ברפיח".

למה לא קמו ברצועה יותר כוחות שמתנגדים לחמאס ורוצים לקחת את העניינים לידיים?
"מבחינת הכשרת הלבבות, כולם בעזה חמאס. תדבר עם חיילים שיצאו משם - אין שם בית שהוא לא חמאס. ברמת הכשרת הלבבות, הם עשו עבודה מדהימה. המגמה הזאת תפסה גם ביהודה ושומרון. אם היום אתה עושה בחירות ביהודה ושומרון חמאס לוקח, לפי הסקרים שעשינו, ב-80% על פני המפלגות האחרות".

מה יקרה להערכתך בסיום התמרון הצבאי?
"כולנו רוצים שהכל יקרה באינסטנט, זה לא יכול לקרות. הזמן במזרח התיכון אחר. לעשות שלום ב-1994 ולחשוב שב-1995 יהיו תהליכי תואמי אירופה, זה לא קורה. המזרח התיכון חי בקצבים אחרים. ישראל צריכה יחד עם ארצות הברית, האמירויות, מצרים וירדן לייצר קואליציה שתייצר תהליך של שינוי תרבותי. תקרא לזה קואליציית הסכמי אברהם, לייצר משהו כמו מה שעשתה ארצות הברית באירופה עם הסכמי מרשל".