אלפי מילואימניקים שוחררו מצה"ל ופשטו את המדים בשבועות האחרונים. אך אל מול השמחה מהחזרה הביתה והציפייה לשוב לחייהם הרגילים, מילואימניקים ששוחחו עם N12 מספרים על הקשיים הנפשיים המורכבים שהם חווים כשהם מנסים לחזור לנורמליות. "הראש שלי לא פה. אני מרגיש חסם מנטלי, קשה לעשות את הסוויץ' הזה מללבוש מדים ולהיות חייל לבין לחזור לחיים אזרחית עם עבודה ומשימות שגרתיות", מספר ידידיה, שהשתחרר לאחרונה משירות מילואים קרבי של 86 ימים.
"אמנם רק חזרתי, אבל זה מרגיש מאוד מוזר", הוא מוסיף. "הפוקוס שלי עדיין על חברים שעושים שמירות וסיורים בצבא. אני עדיין במנטליות של להסתכל לכל הכיוונים, ואני עדיין מחפש לפעמים את הנשק שלי. זה יושב בפינה בראש ולא מרפה".
גם עירית, אשתו של ידידיה, הבחינה בקושי שהוא חווה: "מה שהכי קשה לו זה להצליח לחזור לחשוב כמו שהוא חשב לפני. להצליח לעבוד. נורא קשה לחזור פתאום ולהפעיל את התאים הנכונים במוח שמותאמים לחיים באזרחות. קשה לצאת מתוך השגרה ולהתגייס למילואים, ואז לחזור מתוך הכרח לאזרחות ולעבודה. ייקח לו זמן להתרגל לשגרה החדשה".
ידידיה לא לבד. נויה מטלון, שגויסה למילואים בפיקוד העורף ב-7 באוקטובר וחזרה השבוע לספסל הלימודים, מספרת על הקושי המנטלי לחזור לחייה הקודמים: "המילואים זו חוויה מאוד אחרת. יש לך תחושה של אחריות, של שליחות, שאתה תורם למשהו. כשאתה חוזר לחיים באזרחות אז פתאום המציאות הקודמת חוזרת, אבל לא לגמרי. זה לחיות בשתי מציאויות במקביל - וזה מאוד מוזר. לשמחתי הפקולטה למשפטים שבה אני לומדת באוניברסיטת תל אביב עושה המון כדי לעזור לסטודנטים שחוזרים".
לא רק המילואימניקים שהשתחררו חווים את הקושי לתפקד בחיים האזרחים, אלא גם מילואימניקים שיוצאים הביתה להתרעננות קצרה. "מה שקורה בבית ומה שקורה בבסיס זה פלנטות אחרות. כל יום אני מקבל 20-10 פניות של אנשים שחווים קשיים להתרגל לאזרחות", משתף יהונתן קליין, מטפל זוגי שעדיין מגויס לשירות מילואים קרבי.
"באחת מההתרעננויות שלי מהצבא, שמחתי מאוד להגיע הביתה. התחלתי לנהוג - ואז התחלתי לרעוד מקור ולהרגיש עייפות מטורפת. הייתה שם נפילת מתח. לקח לי 24 שעות רק לחזור לעצמי אחרי מה שחוויתי", הוא מוסיף.
הקושי של אנשי המילואים לחזור לשגרה מחייב את הסובבים אותם להתחשבות מיוחדת. קליין מסביר: "ברמה הראשונית צריך להיות מודעים לזה שאנחנו חזרנו מפלנטה שונה, וצריך מרווח, כמה ימים בבית, כדי להתאפס". ידידיה מוסיף: "חשוב לשים לזה לב - גם מבחינת המילואימניק עצמו וגם מבחינת המעסיקים שצריכים לגלות קצת הבנה, לשחרר לוחם שצריך מנוחה או לאפשר טיפול נפשי".