שאלת ציר פילדלפי: 18 שנים לאחר שישראל עזבה את עזה, עזב גם אחרון הטנקים את אחד המקומות המזוהים ביותר עם הרצועה - ציר פילדלפי. מדובר בציר שנמתח לאורך יותר מ-12 ק"מ ומשמש כגבול בין עזה לבין מצרים. בישראל, יש מי שקורא בימים אלו לכבוש את הציר מחדש - במטרה לאטום את הפרצה שדרכה הוברחו במהלך השנים כמויות אדירות של נשק.
"כל מי שרוצה לשלוט במה שקורה ברצועת עזה בהיבט של התחמשות, חייב את פילדלפי", אומר אלוף במילואים דן הראל, לשעבר מפקד פיקוד הדרום. "יש דילמה מאוד רצינית, כי כולם מבינים שבלי שליטה על הציר בעזה, היכולת של חמאס לחזור ולשקם את עצמו גבוהה מדי", הוא מוסיף.
ציר פילדלפי מזוהה בעיקר עם דבר אחד: מנהרות ההברחה. במשך שנים נשענו כלכלת עזה, ובפרט זו של חמאס על תעשיית מנהרות ענפה. במרחק של כמה קילומטרים בודדים נחפרו, על פי ההערכות, למעלה מאלף מנהרות כאלו. המבריחים חפרו, חמאס החכיר מנהרות, תעשיית ההברחות חגגה.
חלק מן המנהרות שנחפרו מתחת לציר שימשו כמנהרות תופת שפגעו בחיילי צה"ל ובמוצבים של הצבא. תעשיית ההברחות שגשגה בזמן שצה"ל שלט בציר וכמובן שגם אחר כך. אז, כמו היום, עלו רעיונות כיצד נלחמים במנהרות. אלא שבאמצע העשור הקודם, נשיא מצרים א-סיסי, הטביע את המנהרות, הרס בתים בצד המצרי והעניש כל מי שהתגלה בביתו פיר מנהרה.
לפי גורמים שונים ששוחחו עם חדשות 12, המנהרות הן לא הבעיה היחידה של ישראל, אלא גם המקום עצמו - מעבר רפיח. אותם גורמים טוענים, כי חלק גדול מהאמל"ח של חמאס - מקורו במשאיות שעוברות ממצרים ונכנסות לעזה. פקידים מצריים מושחתים שלא בודקים משאיות כראוי בתמורה למעטפות כסף גורמים לישראל לאבד שליטה על ציר פילדלפי ועל המעברים לעזה.
כניסה לרפיח, המונה כמיליון וחצי בני אדם, תהיה מאתגרת אבל אפשרית. בסוגיה זו, בפני ישראל עומדים שני מכשולים עיקריים: הראשון הוא הדין הבין-לאומי. בימים שבהם ישראל יושבת על ספסל הנאשמים בהאג, כדאי לקחת זאת בחשבון. המכשול השני היא מצרים - שם מאיימים שלא יקבלו את כיבוש הציר.
הדבר החשוב ביותר שראש הממשלה נתניהו מסרב לעשות, הוא דיון על "היום שאחרי". נדרש לקבוע מי ישלוט בעזה לאחר המלחמה, ולדון בעתידו של ציר פילדלפי.