לא רק המשבר בישראל: הסיבה האמיתית להתגרות של נסראללה

כבר תקופה לא קצרה שהמתיחות בגבול הצפון מתגברת. זה קורה בדיוק כאשר מתפתח משבר בתוך צה"ל, על רקע החקיקה נגד עילת הסבירות והמחאה החריגה נגדה. אם אכן חיזבאללה מעז יותר, וצה"ל נחלש, אז אולי מאזן ההרתעה מול חיזבאללה הופר – וייתכן שאנו מתקרבים לעימות צבאי. יש מי שממליצים לצאת למלחמת מנע, שתכליתה להקדים מלחמה ולקיימה בעיתוי נוח לישראל. תחילה ראוי להבין את תמונת המצב שלפנינו: מה באמת עומד מאחורי התנהגות חיזבאללה לאחרונה – ומה ישראל צריכה לעשות?

בחודשים האחרונים אנו עדים לרצף של אירועים מטרידים בגבול הצפון המצביעים על כך שחיזבאללה מעז יותר ולכאורה מתריס כנגד ישראל. זה החל באולטימטום שהציב חיזבאללה בעניין תחילת הפקת הגז באסדת כריש. לאחר מכן אירע שיגור המחבל לצומת מגידו (שעלול היה להסתיים בתוצאות קשות עוד יותר), ולכך מצטרפת הנוכחות הגלויה של חיזבאללה לאורך הגבול ומעבר לו – וגם פעילות התקפית המיוחסת לפלסטינים משטח דרום לבנון (ירי רקטות וטיל נ"ט לעבר ישראל), פעילויות שנעשו מהשטח שבשליטת חיזבאללה.

"המחשבה שישראל היא מעצמה אזורית החלה להידרדר מבחינת התודעה שלה, באמונה שלה, בביטחון העצמי, בביטחון הקיומי שלה – עד המשבר שהיא עוברת היום. והיום בפרט הוא היום הקשה ביותר בתולדות הישות, כפי שאומרים חלק מאנשיה וחבריה, והם ניצבים בפני קריסה, פילוג וחורבן, אינשאללה"

חסן נסראללה בנאום, שעות לאחר ההצבעה על ביטול עילת הסבירות

 לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

פיגועים של חיזבאללה אינם דבר חדש: לפני מלחמת לבנון השנייה ביצע ארגון הטרור שורת פיגועים משמעותיים – למשל החטיפה בהר דב ב-2000, אירוע מצובה ב-2002 והחטיפה שהובילה למלחמה ב-2006 – אבל דומה שמאז ועד לתקופה האחרונה היה הארגון פסיבי. ולכן השינוי הנוכחי מחייב בירור. מה השתנה? מדוע נסראללה מעז יותר לאחרונה? שלושה הסברים מרכזיים:

1. נסראללה לא מעז יותר, ישראל פועלת יותר והוא מגיב – על פי תפיסה זו, הבעיה שלנו היא שאיננו רואים את דבשתנו. ישראל שינתה את תפיסת הפעולה שלה במזרח התיכון בשנים האחרונות, ועל כך מגיב הארגון. ישראל אגרסיבית הרבה יותר במערכה שבין המערכות (המב"ם): מחקר שנערך במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) לאחרונה אומנם מצביע על מגמת התגברות זו באופן ברור. אך אין מדובר רק בעניין של היקף הפעולות שהביא לשינוי, אלא בתכלית חדשה מצידנו. ב-2017 תקפנו לראשונה בסיס של מיליציה שיעית איראנית בסוריה (מחנה אל-כיסווה). תקיפה זו הייתה הראשונה במה שהפך ברבות השנים למאות תקיפות של מיליציות שיעיות איראניות על אדמת סוריה, כלומר המאבק בהתבססות הרפובליקה האיסלאמית במרחב: מיליציות אלו הן "אחיות" של חיזבאללה. גם הוא מיליציה שיעית במימון איראני, וגם הוא עלול להיפגע אם תורחב פעילות זו ללבנון. בראיית חיזבאללה מדובר בסיכון קיומי. לפיכך פועל הארגון למנוע מישראל לפתוח במערכה כנגד התבססות חיזבאללה בלבנון – פעולה הכרוכה גם במחיר סיכון למלחמה מול ישראל.

   

   
   זאת ועוד, ישראל בונה בשנה האחרונה מכשול מסיבי על הגבול עם לבנון: המכשול הזה מסמן למעשה את קו הגבול. לאורך הקו יש 14 נקודות מחלוקת בין המדינות. קביעת העובדות מחדש בשטח מדרבנת אף היא את הארגון לפעול בקו הגבול. תקריות מקומיות של יידוי אבנים או פרובוקציות גדר נובעות בחלקן מתגובה על מה שחיזבאללה תופס כיוזמה ישראלית. על רקע זה אפשר להבין את המניע של דרישת נסראללה לפרק את הגדר שנבנתה סביב החלק הצפוני של היישוב ר'ג'ר, גדר שגם על פי ישראל ממוקמת בשטח הריבוני של לבנון.

   

   
   כדי להתמודד עם היוזמה הישראלית, חיזבאללה משתמש בעיקרון של "משוואות התגובה" – כלומר, על כל פעולה ישראלית תבוא תגובת מראה חיזבאללית (דם מול דם: הרג פעיל חיזבאללה = הרג חייל ישראלי; ריבונות מול ריבונות: פגיעה בריבונות לבנון = פגיעה בריבונות ישראל; ועוד). הדבקות בעיקרון זה היא מסוכנת, שכן היא עלולה להביא לדינמיקה של תגובות ותגובות-נגד שעלולות להסלים אירוע טקטי מקומי לכדי מלחמה כוללת ששום צד אינו חפץ בה.

   

2. עודף ביטחון עצמי של נסראללה: הארגון פועל מתוך יוהרה ותודעת עוצמה מוגזמת. ביטחון עצמי זה, אף שהוא מבוסס על נתונים שגויים וחלקיים, משפיע על תודעת נסראללה ומגביר את תעוזתו. גאוותו וביטחונו נשענים על הישגיו האחרונים. הראשון בהם הוא ההישג בתחום "בניין הכוח הצבאי" של הארגון: חיזבאללה עבר "מהפכת דיוק", כלומר הצליח להסב כמות גדולה של רקטות לטילים מדויקים.
   בנוסף הטמיע הארגון יכולת תמרון של כוחות מיוחדים (כוח רדואן), שיכולים לפעול קרקעית באופן מדויק וממוקד כנגד יישובינו ומחנות צה"ל. באמצעות שני פיתוחים אלו לכאורה יכול חיזבאללה לתמרן לשטח הגליל ולפגוע בכל נקודה בישראל בצורה מדויקת. חשוב להדגיש – היכולות האלו טרם נוסו בקרב עם ישראל. יכולות צה"ל להתמודדות איתן מהווה הן מרכזי בבניין הכוח של ישראל. נסראללה לא מודע לאפקטיביות האמיתית של כוחות אלו, ולכן אין זה מערער את ביטחונו העצמי.

   

   
   ההתפתחות השנייה היא רעיונית ועוסקת בעדכון תפיסת הניצחון מול ישראל. אומנם יחסי הכוחות אינם משאירים לחיזבאללה סיכוי לעצור את התקדמות התמרון הצה"לי או להתגונן מפני האש והמודיעין של צה"ל, אבל חיזבאללה יכול לגרום נזק רב – בעיקר לעורף הישראלי – במחיר של נזק עצום וחסר תקדים בלבנון.
   אנו למעשה מצויים במשוואת הרתעה שדומה להרס חמור הדדי (MAD – mutual assured destruction). וכזכור מהאנלוגיה למלחמה הקרה, משוואה כזו מחוללת יציבות. אך השיח בעגה הצבאית על "ימי קרב" ערער יציבות זו: הרעיון של "יום קרב", כלומר עימות מוגבל ותחום בזמן עם חיזבאללה, יצר מצב מסוכן שבו שני הצדדים מסוגלים להסתכן בחיכוך על סף המלחמה תוך אשליה שניתן לשלוט בגובה הלהבות.
   בשורה התחתונה, השילוב בין אפשרות של מערכה מוגבלת לבין יכולת אש מדויקת מאפשר אשליה לחיזבאללה ולישראל של אפשרות הסלמה נשלטת ומתוחמת – ומביא לידי תעוזה גוברת בגבול.

   

3. נסראללה מעז יותר על רקע מצבה הקשה של לבנון: לבנון שרויה במשבר חמור. בפועל היא לא מתפקדת כמדינה. מערכת הכלכלה שלה היא מערכת של שוק שחור מזומן. המדינה פועלת למעשה ללא ראש מדינה כבר חצי שנה. כל המרכיבים האלו לכאורה אינם מאיימים על חיזבאללה, ואולי אף מסייעים לחיזוקו היחסי (איראן משלמת לפעילי הארגון את משכורתם בדולרים ובמזומן) אבל פטריוטים רבים מהדור הצעיר בלבנון מבקרים את חיזבאללה. דור שרבים מבניו אינם זוכרים את הנוכחות של ישראל בלבנון שואל בביקורת: לשם מה קיים חיזבאללה? אזרחי לבנון שאינם שיעים תוהים, ובקול רם, מדוע השיעים מחזיקים ארגון צבאי השולט במדינה.

   
   כדי להצדיק את "נשק ההתנגדות", חיזבאללה זקוק להתנגדות. למען האמת הוא זקוק לישראל כאויב שיצדיק את קיומו. ואם ישראל אינה אויב או אינה מאיימת על לבנון, אז הוא צריך ליצור את האירועים שיביאו לידי מתיחות שכזו. נסראללה, שמומחה בזיהוי הזדמנויות, ממנף אירועים אקראיים לטובתו.

   

לאחר שהבנו מה ההסברים האפשריים לתעוזה הגוברת של נסראללה, חשוב לחדד שלוש תובנות בסיסיות על חיזבאללה:

1. המניעים המכתיבים את פעולת ארגון הטרור הלבנוני מורכבים הרבה יותר מהיעדר פחד מישראל. ולפיכך שאיפה לשיפור ההרתעה שלנו אינה יכולה להיות עילה מספקת לפעולה.
2. חיזבאללה נבנה כתעודת ביטוח איראנית. הוא מחויב לאיראן אך נטוע בתוך לבנון. מתח זה הוא הבסיס להבנת הארגון. נסראללה מתמרן בחוכמה בין טהרן לביירות, והמחויבות הצולבת הזו מצמצת את חופש הפעולה שלו – הוא מוגבל הרבה יותר ממה שנדמה לנו, וזה מאפשר לישראל דרגות חופש לפעולה.
3. לבנון היא מדינה בהתפרקות. ולכן לא כל מה שקורה בארץ הארזים בשליטה. נהפוך הוא, חוסר שליטה הוא המרכיב הדומיננטי שמסביר את לבנון. לכן לא כל שיגור רקטה או טיל נ"ט הוא בהכוונת חיזבאללה ובשליטתו. ברוב המקרים נסראללה ממתג לצרכיו אירועים מזדמנים.

   

המלצות – התגובה שחורגת מציפיות והנזק החמור שנגרם לצה"ל בימים אלה

לנוכח השינוי בחיזבאללה ועל רקע שינוי המציאות בשטח, ישראל מחויבת להעריך מחדש את מדיניותה אל מול חיזבאללה. בעוד חיזבאללה ולבנון הם בעיה מסובכת, אין הם מהווים איום קיומי על ישראל. ברמה הצבאית, בהנחה כי צה"ל אינו משתנה ואין התפרקות של מודל צבא העם, הצבא יכול כיום להתמודד באופן מוצלח למדי עם חיזבאללה. אבל ברמה האסטרטגית המצב מסובך יותר: כאשר מגבשים אסטרטגיה מול לבנון חייבים להכיר בכך שהשינוי במצב אינו רק בשל תמורות אצל האויב, ולפיכך ראוי לנו לבחון את הפעילות הישראלית ואת האופן שהיא משפיעה על האויב.

לעיתים הפתרון לבעיות מצוי בחצר האחורית שלנו. הדרג המדיני צריך לבחון את מדיניות המערכה שבין המערכות ואת ההתרחבות של פעילות זו. אך חשוב מכך, בימים אלו על הדרג המדיני להעריך את הנזק שאנו גורמים לתדמיתו של צה"ל ולחוסנו בכך שאנו מחלישים את מרכיבי האיכות הייחודיים שלו (התייחסתי לכך באריכות במאמרי הקודם).

אם מקבלי ההחלטות בירושלים אינם מעוניינים לצאת למערכה מעצבת, יש לשמר את המצב הקיים תוך נקיטת פעולות רצופות, קטנות, שמפעם לפעם מפתיעות את נסראללה, מוציאות אותו מאזור הנוחות שלו ומערערות את ביטחונו העצמי. אופי הפעולה צריך להיות מתוחכם: יש לשפד את האויב על קרני הדילמה איך לפעול ואם לפעול.

ואולם יש ביוזמה שכזו סיכון. והמצב הנוכחי בישראל מצמצם את חופש הפעולה שלה. כל יוזמה היום עלולה להיתפס כניסיון להסיט את הקשב לסדר יום ביטחוני, מה שיחליש את חוסן העורף. הידרדרות למלחמה, כאשר הגיבוי האמריקני אינו מובטח, עלולה לצמצם את חופש הפעולה המדיני. ובשורה התחתונה: מדיניות הפנים הנוכחית מצמצמת את היכולת ואת הקשב של ישראל להתמודד עם האתגר מצפון בתחכום הרצוי.

והערה אחרונה על מלחמת מנע. ישראל כבר התנסתה במלחמת כזאת בלבנון, והמחיר ששילמה בדמות הלגיטימציה הפנימית והבין-לאומית היה כבד מאוד. לכל המציעים לממש זאת כיום ראוי לזכור שהמציאות כיום, הן בזירה הפנימית והן בזירה העולמית, מורכבת עשרת מונים מזו של שנת 1982. מתקפה נעדרת פרובוקציה (מתקפת פתע) תביא להישג צבאי אדיר, סביר שהגדול ביותר שישראל ידעה מעולם – שלילת יכולת חיזבאללה עוד טרם קרב. אך היא תביא למפלה המדינית הגדולה ביותר – היקף הנזק לאזרחים בלתי מעורבים ולתשתיות אזרחיות בלבנון יהיה בסדר גודל חסר תקדים. על רקע המלחמה באוקראינה עלולה ישראל למצוא עצמה בניצחון פירוס מושלם: צה"ל ינצח וישראל תפסיד את מעמדה כחלק מהעולם הנאור.

סיקור מורחב ב-N12:

• ההצעה האמריקנית להסגת אוהלי חיזבאללה בגבול
• חמושי חיזבאללה הקימו אוהלים במובלעת ישראלית
• פרובוקציה בגבול לבנון: ירי זיקוקים לכיוון ישראל – צה"ל ביצע ירי הרחקה
• ספירלת ההסלמה והשינוי המסוכן שעובר נסראללה
• ראש אמ"ן הזהיר מפני הידרדרות ביטחונית

>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא מנהל המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), לשעבר ראש אמ"ן

• אסדת כריש
• גבול לבנון
• המהפכה המשפטית
• חיזבאללה
• חסן נסראללה
• לבנון
• מחאה
• רפורמת לוין