הספינה שייטה בשקט על פני הים התיכון, מבלי להבחין בדבר. לפתע, לא רחוק ממנה אך מתחת למים, ניתנה הפקודה: טיל הטורפדו שחיכה בשקט שוגר - מתוך צוללת - ופגע במטרה בהרף עין. הספינה הושמדה ברגע. בתוך הצוללת נשמעו מחיאות כפיים, והפעולה הוגדרה כהצלחה. זה אומנם היה תרגיל, אבל הטורפדו היה אמיתי: כך זה נראה בתיעוד הבלעדי שהגיע לידי מגזין N12.
הצוללת שירתה את הטורפדו היא אח"י תקומה, שהפליגה עד לאזור בים התיכון שבו בוצע הניסוי. כלי שיט אזרחי ישן גויס לשמש כמטרה - והושמד. חיל הים בודק כך מעת לעת את יכולות השיגור שלו, לרוב עם טילים למטרות אימון, והפעם היה זה הטורפדו האמיתי שנבדק "על רטוב", בתנאי שטח. הטיל פועל באמצעות סונאר, גלי קול בתדר שעולה ככל שמתקרבים למטה.
הניסוי הזה תוכנן בקפידה ולפרטי פרטים, והביצוע היה מרשים לא פחות. לוחמי שייטת הצוללות, מאלו שיודעים לחכות בשקט ובדריכות ליום פקודה, זכו הפעם גם לראות במו עיניהם את יכולות ההרס והדיוק של כלי הנשק הייחודי.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
מדובר בדגם של טורפדו שקיים בשייטת הצוללות - טיל תת-מימי שמשוגר בצורה חשאית מתוך צוללת. הטורפדו האמיתי, כמו זה ששוגר בתרגיל הזה, נושא חומר נפץ. מתוך הצוללת יכולים לשלוט על הטיל ולהכווין אותו לעבר מטרות: בחיל הים מסבירים כי כך ניתן להגיע קרוב מאוד למטרות מבלי שהן בכלל יבחינו בסכנה, ואז לגרום לנזק רב.
הניסוי הוכיח הלכה למעשה עד כמה הנשק הזה אפקטיבי - וזו רק חלק מיכולת התקיפה התת-ימית הקטלנית של השייטת, שפועלת לטווחים ארוכים. הטורפדו המתקדם נחשב לשיא הטכנולוגיה, בעיקר בשל רמת הדיוק שלו, וסטיית המיקום שלו מהמטרה היא מזערית. גם הצוללת שממנה הוא משוגר מצוידת באמצעים חדישים ומתקדמים, בהן מערכות שיכולות להתגונן מפני שיגורי טורפדו: חלק מהיכולות הללו פותחו בידי מהנדסים מחיל הים.
מי ששלט הפעם בטורפדו הוא חייל שסיים קורס צוללן, הגיע לשייטת, צבר ניסיון והוסמך לשלוט בטורפדו - סמכות שנושאת בצידה אחריות על טיל יקר ערך. המפקדים התרשמו לטובה מכך שגם חיילים צעירים יחסית כמוהו מפגינים ידע נרחב ומבצעים את המשימה בצורה הטובה ביותר.
הטיל היקר, המשוכלל והמדויק מוגדר כ"נכס" עבור מדינת ישראל, מכפיל כוח עיקרי - וזאת בעיקר מול האתגרים שניצבים בפני ישראל, ובראשם המב"מ (המערכה שבין המערכות). המב"מ הזרועי, כפי שהוא מכונה בחיל הים, כבר צבר אלפי שעות ים - ובחיל מתגאים בכך ש"לכל מקום שיש בו ים אנחנו יודעים להגיע ויכולים לפגוע בו".
לא הכול אפשר לומר על פעילות שייטת הצוללות: המתרחש בה נחשב למסווג, אך היא נדבך מאוד משמעותי ביכולות המב"מ. מסביב לשעון ובמקומות רחוקים, הם צוברים שעות מבצעיות רבות ועושים זאת בחשאיות רבה - גם במוקדים שבהם עלולה להתרחש לחימה בעתיד. לצוות הצוללת שהשתתף בתרגיל הזה, כך מספרים, יש אורך נשימה, חוזק מנטלי וצניעות.
מערכות הנשק משתדרגות ומשתנות לעת לעת, הניסויים - בין אם בטורפדו אמיתי או בטילי דמה - נועדו לבדוק את התקינות והיכולות. בניסוי הזה בלט במיוחד נושא איכותו של הצוות, שנדרש לידע רב ולדיוק מקסימלי. כאשר משתמשים בנשק הזה בצורה הנכונה הוא יכול לפרק בתוך שניות את המטרה. בחיל הים מודעים לכך שלכל הגורמים הפועלים בים יש נשק, אך הגדולה נבחנת בשימוש בו - וביכולת לתפקד תחת לחץ ולהפתיע את האויב.
הטורפדו הוא נשק משמעותי שנשמר למקרים שבהם צה"ל באמת יזדקק לו, והשנים האחרונות סיפקו כמה דוגמאות אפשריות: מלחמת רוסיה-אוקראינה כללה גם מראות של סגר ימי שנועד לשתק מדינות - והזניק את מחירי החיטה בכל העולם, וגם מיקוש נמלי הים הראה עד כמה דרוש לעיתים נשק שובר-שוויון, כלי א-סימטרי. ההפעלה הטקטית של נשק בים תשנה מהלכים אסטרטגיים גלובליים - וזה ידוע גם לישראל וגם למדינות אחרות.
ולתמונה המורכבת הזו נכנסים גם כלי הטיס הבלתי מאוישים, אותם כטב"מים שמופעלים לעיתים גם ממרחק של מאות קילומטרים. מעבר לפגיעות באזורים שאליהם היה קשה להגיע קודם, הנזק התודעתי כאשר רוסיה נפגעת ממתקפה כזו הוא הרבה יותר גדול מזה שנותר בשטח. הרוסים אף השתמשו בסירות נפץ כדי לפוצץ גשרים, בעוד האוקראינים ממשיכים בכל הכוח: עיקר התקיפות מתרחשות בנקודות תורפה שבתוך הנמלים, למשל פגיעה בכלי שיט שחוזר ממשימה שנמשכה כמה ימים - ומקווה להגיע ל"חוף המבטחים". הפגיעות הללו מערערות את תחושת הביטחון.
המלחמה שפוטין מנהל על אדמת אוקראינה - וגם בשטחו - כוללת גם מראות שחיל הים לומד ומסיק מהם מסקנות. במסגרת המלחמה, בוצע שימוש בצוללות בתקיפות עם טילי שיוט מהים אל החוף, אך שיגור טורפדו תת-ימי עדיין לא נראה. יכולות קומנדו כאלה ואחרות ככל הנראה באות לידי ביטוי באופן נקודתי אך לא כגורם מכריע.
וכאן נכנס לתמונה גורם נוסף: הצוללות יכולות לאסוף גם מודיעין, אם כי טרם ברור עד כמה זה בא לידי ביטוי במערכה הזו. צה"ל, מצידו, לא נכנס לאן שאינו צריך - ולא מתערב בלחימה הימית הזו, מתוך "כבוד הדדי" לאותם כוחות.
התובנות מהלחימה הזו נאספות כל הזמן. היכולת לאתר את אותן נקודות תורפה אצל האויב היא קריטית, גם אם יידרש זמן רב לכך. הצד השני של אותה תובנה היא ההגנה על נמלי הים והנקודות האסטרטגיות: בחיל הים נוהגים לדבר על "הגנה ארבע-ממדית" - מתחת לים, על פני השטח, באוויר - ובטווח שביניהם.
אלו הכיוונים שאליהם צועד העולם ושבהם צריך לשלוט צבא שפועל בים ומגן על נכסים בו. האסטרטגיה של הצי האמריקני, שהיא גלויה לחלוטין, אומרת שבעוד עשר שנים מספר התקיפות המאוישות והבלתי מאוישות יהיה כמעט זהה. יש לכך משמעויות רבות, שדורשות היערכות קפדנית ותרגולים רבים. בצבא שואבים עידוד מההדגמה המוצלחת של הטורפדו - הקלף בשרוול שממתין ליום פקודה.
