הטיל החדש, הטכנולוגיה שמאחוריו - והמענה שיש בידי מערכת הביטחון: בנוכחות הנשיא אברהים ראיסי ומפקד משמרות המהפכה חוסין סלאמי, הבוקר (שלישי) חשפה איראן את "פתאח" - הטיל ההיפר-סוני (שַׂגיא-קולי) החדש הראשון שיש בידיה של הרפובליקה האיסלאמית. אומנם מדובר בטכנולוגיה מתקדמת שאין להרבה מדינות, אך עדיין מדובר בעליית מדרגה שיכול להוות אתגר ביטחוני מסוים לישראל.
סיקור שוטף ב-N12
לפי האיראנים הטווח של הטיל החדש הוא 1,400 ק"מ, והמשמעות היא שהוא לא יכול להגיע לישראל. הטיל הזה נראה כמו גוף חודר ומתמרן בעל ראש קרבי שמדלג או גולש. על פי ההערכות מדובר על דור א' והמוקדם יותר של הטילים ההיפר-סוני - דומה לזה שמומחים במערב כבר ראו שיש בידיה של סין.
השיגור באיראן, היירוט - מחוץ לאטמוספרה
אותו גוף חודר ומתמרן יוצא אל מחוץ לאטמוספרה ואז גולש לתוכה במהירות מאוד גדולה, של פי 8 אפילו ממהירות הקול. ברגע שהוא חודר בחזרה לאטמוספרה, זה קורה בדילוגים - כמו פגיעה של חלוק נחל על מים, ולכן יש קושי לדעת לאן הוא יגיע. במילים אחרות, מרגע החדירה בחזרה קשה יחסית "לטפל" בטיל כזה - אבל אם מצליחים להתמודד איתו בגובה רב - עוד מחוץ לאטמוספרה, כמו שמערכות החץ של ישראל יודעות - זה בהחלט אפשרי.
הסיבה לכך שטיל היפר-סוני קשה יותר ליירוט אחרי החדירה לאטמוספרה היא אותו דילוג שהופך לאתגר מורכב למערכות הגנה אווירית. לכן בשעת הצורך, סביר להניח שישלחו יותר ממיירט אחד לעבר הטיל ואז ההערכה שדווקא המיירט השני יפגע בו.
למרות ש"פתאח" הוא מהדור הראשון של הטילים ההיפר-סוניים, הוא עדיין נחשב לטיל יקר מאוד. לכן אף צבא לא מחזיק כמות גדולה של טילים כאלה. בשורה התחתונה נראה שהאיראנים כן "עולים כיתה" ובעולמות האלה של "כלכלת חימושים" - זהו מירוץ חימוש שהוא נוח לישראל, כי ישראל יודעת להוביל בו.
על פיתוח "פתאח" הודיעו כבר בנובמבר האחרון - וכעבור 7 חודשים הוא נחשף באופן רשמי. בימים האחרונים מיהרו לדווח כלי תקשורת ברפובליקה האיסלאמית על הטיל החדש שיוצג בקרוב ושלדבריהם, "יהיה מסוגל לחמוק ממערכות ההגנה של האויב ולהשמידן".
בעוד שהטיל ההיפר-סוני מגיע כאמור לטווח של 1,400 בלבד - איראן חשפה לפני כמה שבועות טיל בליסטי חדש בשם ח'ורמנשהאר (ח'יבר), שמסוגל להגיע לטווח של כ-2,000 ק"מ וכן יכול לפגוע גם בתחומה של ישראל. הטיל, שנקרא בשמות של קרב חשוב במלחמת איראן-עיראק ובשם של קרב בין צבאו של הנביא מוחמד ביהודים בחצי האי ערב במאה השביעית, מסוגל לשאת ראש נפץ במשקל של 1.5 טון.